י"ד אדר תשכ"ו
סיקור של ההתוועדות פורים כ"ו ההתוועדות נפתחה בשעה 8:30, עת נכנס הרבי להתוועדות והורה להתחיל בניגון. לאחר מכן נטל הרבי חתיכות עוגה, שם במפה של נייר ואמר לחיים לכל אחד מהקהל. השיחה הראשונה הייתה בעניין שלושת הפסוקים שאמרו הילדים להמן.
לערך בשעה 12:20, לאחר שסיים הרבי את אמירת המאמר – החלו לגשת אנשים עם משקה לרבי לומר לחיים ולשוחח. בעת ששוחח עמם סגר הרבי את הרמקול. בהמשך ביקש הרבי שינגנו את הניגון של הרבי מהר"ש והרבי עצמו גם ניגן.
בשעה 2:00 אמר הרבי: "אזוי ווי עס איז שוין מער נאנט צום סיום ווי צו התחלה, עס איז שוין נאך חצות, און אזוי ווי עס דארף זיין עד דלא ידעי, און דערוויילע זעט זיך נישט קיינער וועלכער האלט ביי דעם, זאל זיך איינער אונטערנעמען און מוציא זיין אלעמען" [=כיוון שעומדים כבר יותר קרוב לסיום מאשר להתחלה, כבר לאחר חצות, וכיוון שצריך להיות "עד דלא ידע" ולעת עתה לא נראה שמישהו עומד בכך, שאחד ייקח על עצמו ויוציא ידי חובה את כולם].
אחד רצה מיד למזוג לעצמו כוס משקה, אך הרבי לא כל כך הסכים אבל בכל זאת נתן לו לחיים ושאל האם הוא הנבחר שבעם וגם נתן לו כמה חתיכות מזונות (לפי בקשתו), וכולם התחילו לתפוס ממנו. ואמר לו הרבי "איר וועט באלד מאכן ספיטשעס" [=תכף תתחילו לנאום] והתחיל לענות משהו ואמר לו הרבי: "איך האב געזאגט אז באלד וועט איר מאכן ספיטשעס" [= הנה, כבר אמרתי שמיד תתחילו לנאום...].
אחר-כך שאל האם עושה את מלאכתו שלכן קיבל מזונות ושוב התחיל לדבר ואמר לו הרבי – "מיט ספיטשעס וועט איר גארניט אויפטאן, מ'דארף האבן עד דלא ידע" [=בנאומים לא תפעלו כלום. צריך להיות עד דלא ידע].
"רק תגעו לו בעניבה"...
במהלך ההתוועדות קרא הרבי לאחד הנוכחים ואמר: "הרי הוא כהן, שייגש". כשניגש הלה, מזג לו הרבי לו כוס מלא של לחיים 95% והלה שתה, אמר לחיים ולא נראה היה שמרגישו כלל. הרבי בירך אותו שיהיה לו "א הרחבה'דיקער יאר בגשמיות". אחר כך הרבי הורה לו לומר "לחיים" עוד כמה פעמים ואמר: "הפגישה הראשונה שלי אתו הייתה כאשר עשה קידוש על 95% בפאריס". ואחר-כך אמר לו לשתות עוד כוס ושתה עוד כוס מלא.
אחת השיחות שנשא הרבי בהתוועדות נסובה אודות כך שיכולים לפעמים לשמוע חסידות ומיד אחר כך הולכים לאכול קוגל. אחד מהחסידים [ע"פ זיכרוני (מ.ק.) ר' זלמן דוכמן] ששתה לחיים באופן של יתר על המידה ועמד לצד הרבי החל לחזור אחר הרבי "לאכול קוגל"... היו שרצו לסלקו, אולם הרבי הביט עליו מספר פעמים בפנים שוחקות ועל כן לא הוציאוהו. את השיחה המשיך הרבי שבפועל ראו אצל הרבי הקודם מופתים שאחר כך הלכו לאכול קוגל.
הנ"ל ששתה הוסיף לדבר ובסוף שם ראשו על השולחן ואז החלו להוציא אותו. ואמר הרבי – "תהפכו לו את העניבה ותראו איך יתרגז" [ברשימה אחרת מצוין שאמר הרבי: "רק תנסו לגעת בעניבה שלו ותראו שהוא יודע הכל"].
הרבי מזג לכמה וכמה כוסות מלאים יי"ש. ר' שמואל לויטין ביקש שגם הוא רוצה משקה, ואמר לו הרבי "מיט אייך האב איך מורא אנצוהויבען" [=אתכם אני חושש להתחיל] ונתן לו. וגם נתן להרבה. לרב אושפל אמר הרבי: "תאספו כוח לקחת משקה, שיהיה כוס מלא ע"פ שו"ע", ואמר לו לקחת כמה פעמים.
תפוזים בשם החיילים
התחיל לנגן "כאטש מי כודי" ושר מאוד בחיות. ציווה לנגן אבינו מלכנו ועצם את עיניו. את ניגון אדמו"ר הזקן ד' בבות ציווה לחזור שלושה פעמים.
לרש"ג מסר יין ולא משקה ואמר: "עס איז דאך פורים און עס איז דא א עניין להרבות ביין" [-נמצאים אנו בפורים ויש עניין להרבות ביין]. לרב חודקוב אמר: "וואס איז מיט מיין דירעקטאר?" [=מה עם המנהל שלי?] ומזג לו לחיים.
אלו שנסעו לפעילות פורים בקרב אנשי הצבא העמידו משקה וגם נתנו לרבי תפוזים בשם כל החיילים. הרבי מזג לכאו"א מהם והשאר השאיר על השולחן שלפניו. אחר כך שאל הרבי האם קיבלו את המברק ששלח להם ואמרו שלא. הרבי הביט עליהם בתימהון ועשה בידו הק' כמו חבל. גם הביט על ריל"ג בפליאה מפני מה לא קיבלו.
ר' נחמן קובלסקי מסר לאנ"ש תאנים ועוגות ומשקה ועמד על יד הרבי משך זמן. הרבי שחק ואמר שהוא בעצמו לא יאכל מצד שאלה בברכה אחרונה, ומסר לר' משה לייב ראדשטיין בפנים שוחקות.
רש"ג ניגש להרבי וביקש משהו ואמר לו הרבי: "למה אתה צריך להגיד כמה פעמים, אמרתי כבר שזה שייך לחודקוב", ונתן לו הרבי משקה.
לא לערבב עם הסבא
בשעה 2:30 שתה הרבי כמה כוסות של לחיים עד הסוף, וכשסיים הניח את ידו הקדושה על המצח ושפשף. כך עשה כמה פעמים עד שנטל את הסידור ופתח אותו, וכולם חשבו שההתוועדות נגמרה.
לפתע קרא ברבי לנכדו של הרב זווין באמרו: "אם נכדו של זווין נמצא, שיבוא לקחת משקה בעד הסבא". הנכד הגיע והרבי נתן לו לחיים. הלה לא סיים את הכוס ואמר לו הרבי שיגמור כי אין לערבב את שלו עם של הסבא, וכיוון שצריך להיות טופח על מנת להטפיח, יגיד קודם בעד עצמו ואחר כך בעד הסבא. הרבי מזג לו פעם שנייה ונתן לו מזונות. הלה לא הבין האם זה בשבילו או בשביל זקנו, ואמר לו הרבי: "הסבא היה עושה קידוש על 95% ולא היו צריכים פארבייסן".
אחד מהנוכחים רצה להוסיף לו משקה וסירב, והרבי אמר לו: "הרי זה דין בשולחן-ערוך" (לבסומי בפורים).
"המדריכות לא ידעו"
בינתיים שתה הרבי עוד כמה כוסות ושאל אודות כמה בחורים שנסעו למחנה צבא לקרוא את המגילה, כמה בדיוק נסעו? חמישה, שישה, שבעה? ואת כל אחד מהם שאל: "גם אתה נסעת?" התמימים יצחק-מאיר קגן, שלום-בער העכט ובן-ציון שאפרן ניגשו אל הרבי עם בקבוק משקה והרבי מזג לכל אחד. אחר כך נתן משקה לרב יעקב-יהודה העכט ואמר לו בחיוך – "שהמדריכות לא ידעו".
לאחר מכן פנה לרב מענטליק ואמר בחיוך: "טוט מיר א טובה און נעמט משקה" [-עשה לי טובה וקח לחיים] ומזג לו כוס מלא של 95%, והרב מענטליק שתה את כולו. הרבי חילק משקה לעוד ואחר-כך שאל על הרב משה-יצחק העכט אבל לא היה.
כל הפושט יד...
באחד מהרגעים בהתוועדות אמר הרבי: "מ'זאל אויסליידיקן אלע בוטלעך וואס זיינען דא, איך מיין ניט אוייסגיסן, ס'איז דאך בל תשחית ובפרט בשנת השמיטה איז דאך דער לימוד לאכלה ולא להפסד"... [=לרוקן את כל הבקבוקים שישנם, ואינני מתכוון לשפוך, שהרי זה 'בל תשחית', ובפרט בשנת השמיטה שישנו הלימוד "לאכלה ולא להפסד"].
הרבי התחיל למזוג, וכמה וכמה התקרבו ומזג להם. אחר כך אמר: "כלים ריקים אל תמעיטי", שהכלים לא יישארו מלאים. מיד נעשה רעש ובמהירות רוקנו את כל הבקבוקים. אחר כך שאל האם כל הכלים כבר ריקים ונעשה רעש עוד יותר גדול.
בתמונה: ההמונים מתגודדים סביב הרבי לצד המכונית לקבל לחיים
הפושט יד נותנים לו
ללא ספק אחד מרגעיה הבלתי נשכחים של ההתוועדות, הוא עת פנה הרבי לפתע לעבר הקהל הכריז בקול כי "כל הפושט יד נותנים לו". המשמעות הייתה ברורה: כעת היא עת רצון לקבל מהרבי לחיים ולהיוושע בכל המצטרך. מיד התחילו כולם לרוץ לעבר מקומו של הרבי ונעשה מהפכה. הרמקול ומכשיר ההקלטה נשברו. הרבי ישב על מקומו ומזג לכל אחד.
כשהתגברו הדחיפות ביקש הרבי: "לא לדחוף, כך לא ניתן לחלק". אולם הדיבורים לא הועילו כיוון שבלאו הכי הייתה מהומה גדולה. כולם יצאו מהכלים מרוב גודל הגילויים וגם היו כאלו שכבר היו מבושמים ואפילו נדחפו אל שולחן הרבי, עלו אחד על השני, קומה על קומה, והזקנים ברחו ממש בניסים...
וכל הזמן הזה עומד הרבי ומתוך שמחה וקירוב מוזג לכל אחד ואחד משקה. כשנגמר הבקבוק, נותנים מיד בקבוק שני וכך הלאה. כשנגמרה החלוקה לקח הרבי את סידורו ובירך ברכה אחרונה וסגרו ולאט לאט – עד שפילסו הדרך, ויצא בניגון "כי בשמחה תצאו".
כאשר הגיע הרבי למדרגות הבימה, נפלו לפתע חומה של אנשים, ובתוכם המזכיר הרב חודקוב (שגם הוא הספיק לקחת משקה בכמות מספקת) ועד שקמו כולם ועשו דרך, היו שם דחיפות רבות. בשעה 3:30 לפנות בוקר יצא הרבי מבית המדרש.
מחזה נורא ונפלא
הקהל היה בשמחה גדולה ויתפשו איש באחיו בין אם הכירו ובין אם לא וירקדו על הרצפה, על ספסלים ושולחנות. כאן רוקדים בעיגול וכאן ככוכב וכאן שניים מתלהבים בריקוד יד על יד. כאן אחד בודד קופץ על מקומו, מוחא כף וצועק ושר ככרוכיא והיה המחזה נורא ונפלא.
לפני שיצא הרבי מהזאל רצה לתת משקה למישהו, אבל כשגברו הדחיפות והחלו לחטוף לא נתן. כשהתחיל הרבי לצאת, התחיל הנ"ל לצעוק: "רבי, רבי, איר האט מיר צוגעזאגט, רבי פארגעסט מיר ניט" [=הבטחתם לי, אל תשכחו אותי] והרבי חייך...
כשיצא מחדרו, הנה ליד היציאה ראה הרבי אחד שמחזיק בקבוק יי"ש, והרבי לקחו ממנו והתחיל לחלק. מיד כשהגיעה השמועה בבית המדרש למטה אשר הרבי מחלק כעת משקה בחוץ, כולם רצו החוצה. הדחיפות כמובן היו נוראות וכמעט שדחפו את הרבי ח"ו... לאחד שביקש לעכב את הדחיפות אמר הרבי: "אן התפעלות" [=בלי התפעלות]...
לעוד אחד שרצה לעכב את הדחיפות אמר הרבי: "הרי כבר קיבלת ומדוע אתה עדיין עומד כאן?" הלה ענה שמנסה לעכב את הדחיפות ואמר לו הרבי: "אם אתה מצליח לעצור את הדחיפות או לא אינני יודע, דבר אחד בטוח – שאתה תופס מקום".
לאחד אחר שביקש לחיים אמר הרבי: "הרי כבר קיבלת". הלה ענה שהיה לו "לאך אין קאפ" [-חור בכוס] ולכן המשקה נשפך... אמר לו הרבי, ומה יועיל עכשיו אם גם עכשיו יש חור (היינו שב'קאפ' [שבאידיש פירושו 'ראש'] יש חור) [ברשימות אחרות: "כלי שבור אינו מחזיק"]. לאחר שביקש לחיים אמר: תיגש לסוף השורה.
"זה המסחר"...
אחד מהבחורים עמד וצילם את הרבי. כששם לב לכך שאל הרבי לדעת מי זה באומרו "מ'טיילט משקה... חיצוניות ממש" ולאחר שאמרו לרבי את שמו אמר, "האם לכל הפחות קיבל לחיים?" לאחד מאלו שביקשו יי"ש אמר: "בתנאי שתלמד כל שבוע את התורה אור ולקוטי-תורה של הפרשה". הלה שאל: "כל שבוע?" ואמר לו הרבי – "זה המסחר".
אחד ניגש וביקש גם בשביל חברו. שאלו הרבי: "מדוע החבר אינו לוקח בעצמו?" ואמר הלה – כיוון שאינו רוצה להידחף. ואמר הרבי – אם אינו רוצה להידחף, איננו יכול לקבל.
בתוך כל ההמולה הזאת, הקפיצים (ספרינגס) של מכונית המזכיר ר' יהודה קרינסקי נשברו לגמרי - כיוון שהרבה נדחפו על המכונית כל זמן שעמד הרבי עמד לצד המכונית (כשעה) לחלק משקה, וממילא הגג נשקע ולא יכלו לפתוח את הדלת, בכדי שיוכל הרבי להיכנס למכונית ולנסוע לביתו.
כיוון שכך הגיע ר' מרדכי ריבקין עם המכונית שלו והרבי נסע לביתו עם המכונית הזו. זה היה בשעה 4:30.
הרבה מהקהל הלכו אחרי המכונית באמצע הרחובות וקול גדול של שירת "כי בשמחה" ליווה את המכונית. כשנעלמה המכונית מהעין, יצאו ההמונים בריקוד שמח בחוצות ניו-יורק.
ריקוד ליד בית הרבי
אותה שעה ועוד קודם כבר התאספו ליד ביתו של הרבי כ-30 בחורים בערך שטרם הספיקו לקבל לחיים והיו חפצים בכך כמובן. כשהגיע הרבי לביתו החלו האברכים לשיר, והיו אחרים שעשו "שא שא", כי לא רצו להרעיש ליד ביתו של הרבי, אולם הרבי הראה בידיו הק' שימשיכו ולא יתפעלו ועודד בידיו הק' הרבה.
כשעלה הרבי על המדרגות המובילות לביתו חיפש בבגדיו את המפתחות, וכשמצאם פתח את הדלת ומיד עודד הרבה בידיו הקדושות. אחד עשה מול הבית 'קולע' והרבי עודד הרבה בידיו עם הניגון "ניעט ניעט ניקאוואו".
ליד הבית הרבי חילק עוד הפעם משקה. אחד בירך את הרבי שיהיה בריא. והרבי ענה לו: "גם אתם וכל אשר אתכם".
הכל היה לפלא והרבי היה שמח מאוד מאוד ובעמדו ליד דלת הבית רקד על מקומו לזמן רב. בסוף החלוקה אמר הרבי: "למה דוחפים, הרי הקהל קטן" וגם אמר שלא ייקחו פעמיים, כי זה לא יוסיף כלום. והתחיל הרבי לעלות במדרגות התחתונות.
לפני שעלה איחל אחד לרבי: "איבער א יאר נאך אמאל" [=בשנה הבאה שוב] והרבי לא ענה לו אלא המשיך ללכת הלאה. הנ"ל נבהל לנפשו על זאת ורץ אחרי הרבי וחזר על דבריו ויען לו הרבי: "און מיט א הוספה".
כל זה נמשך לערך 15 דקות ואחר-כך נכנס הרבי לתוך ביתו והשיר והרחוב איסטערן פארקווי צהלה ושמחה עד אור הבוקר.
"תמזגו ותשתו לבד"...
למחרת ההתוועדות, בבוקר שושן פורים עת יצא מחדרו לקריאת התורה - ניגש אל הרבי אחד מתלמידי התמימים ואמר שלא קיבל לחיים. הרבי ענה לו, שעל פי דין קודם קריאת התורה אסור לשתות [ברשימה אחרת: "אין לזה מקום לפני התפילה"] ועל כן שיבוא אחרי קריאת התורה. אכן אחרי קריאת התורה נכנס הרבי לחדרו ויצא כעבור רגעים עם בקבוק משקה ונתן לאותו בחור ולבחור נוסף שעמד שם.
אחרי תפלית מנחה ניגשו עוד כמה לבקש משקה כיוון שטרם קיבלו, ביניהם אף היה אחד שניגש כשבידו בקבוק משקה. אמר להם הרבי: "אתם יכולים למזוג לבד ולשתות לבד. זה עדיין פורים אף שאין אומרים ועל הניסים".
השמועה מספרת, שאחד כתב לרבי בפתק שלא קיבל לחיים, וענה לו הרבי שילמד תורה בהתמדה ושקידה ותלמוד תורה כנגד כולם.
