ח"י טבת תשנ"ג

יום שני י"ח טבת

במנין של התמימים המתקיים בשעה 10:00 מידי יום, המתינו לקריה"ת משך 40 דק', עקב ביקור ד"ר אלברכט אצל הרבי באותה שעה, ומשיצא, התקיימה קריה"ת, כשהדלתות עד לחדרו הק', פתוחות.

כמו"כ נודע שבביקורו עתה גילה הד"ר אופטימיות, כמו גם התקדמות רבה בענין הדיבור מאז החגים.

מנחה עם הרבי

השעה 2:17, שעת מנוחת הצהרים. תלמידי התמימים סועדים את לבם, וב-770 קהל קטן מאוד, ולפתע מתקבלת הודעה "מנחה סון" [=מנחה בקרוב]... הידיעה עשתה לה כנפיים ובתוך 2 דקות מתחילות הריצות מכל רחבי קראון הייטס כמימים ימימה, והפעם הי' זה בחיות והתרגשות מיוחדת שכן, כאמור, עברו אחד עשר יום שלא ראו את פני הקודש, וההזדמנות שניתנה עכשיו, משמעותה הזדמנות!

אגב, הרבה חנויות נסגרות בקינגסטון עוו. ובעליהם רצים אף הם, בין ההמון, "לראות וליראות", ולמרות הדרכים המושלגות וקפואות, איש לא מוותר...

בתוך 3-4 דק' נכנס כ"ק אד"ש מה"מ אל החדר המיוחד לתפלה, ולאחר אמירת קרבנות הורם המסך. השעה היתה 2:25 והש"צ פתח ב'אשרי'. עם סיום התפלה, בעוד הקהל בוחן במתח כל תזוזה ותנועה מעבר לחלונות שבחדר, לאמר: האם יצא הרבי למרפסת או לא, ובינתיים הש"צ אומר את הקדיש בתרא - נדלק האור במרפסת, והי' קשה להסתיר את צהיבות פניהם של כל הקהל הקדוש... כעבור כדקה נפתח הוילון במרפסת, ובשאגה אדירה פרץ הקהל, ספונטנית, בניגון של 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד', בשיא ההתלהבות והשמחה. כ"ק אד"ש מה"מ סקר את הקהל הק', כשכו"כ פעמים התרומם מעט לראות את אלו שעמדו למטה, וכן הביט כו"כ פעמים לימינו, שם עמדו על בימות מאולתרות מבאקסים, ילדים ובחורים יחדיו, ועודד קלות בתנועות ראשו הק'. כעבור 2 דק' ו-20 שניות סימן בידו השמאלית לסגירת הוילון. השעה היתה 2:39.

הקהל המשיך לנגן משך זמן את הניגון, גם לאחר סגירת הוילון, שהרי באותה עת נמצא כ"ק אד"ש מה"מ עדיין בתוך החדר. ואף כי מגנגים כן בכל פעם שזוכים "לראות וליראות", הרי היום הי' זה בשטורעם יותר ובהתלהבות יתירה, לאור העובדה כי זכינו היום למה שנעדר מאתנו אחד עשר יום...

לאחמ"כ נודע, שיציאתו של כ"ק אד"ש מה"מ אל המרפסת באה לאחר שהריל"ג שאל את כ"ק אד"ש אודות זה, ונענע בחיוב.

ואם בכך לא די...

מעריב

לאחר שזכינו לתפילת מנחה, החל הקהל להעלות השערות וסברות שונות האם יהי' תפילת מעריב עם הרבי או לא, ואולם משעברו השעות 5-6-7 ומאום לא אירע, הבינו שככל הנראה לא יצא כ"ק אד"ש מה"מ עוד הפעם היום, שהרי עד היום לא הי' מעריב בשעות מאוחרות יותר.

וכך שבו הבחורים למסלולם הרגיל, ובשעה 8:00 התיישבו ל'סדר חסידות' בישיבותיהם, אלא שישיבה זו לא היתה "בשלוה" לזמן רב, שהרי בשעה 8:20 נשמעו כמה דפיקות בזאל הקטן (הסימן לתלמידי הישיבה למע' שכ"ק אד"ש מה"מ יוצא לתפילה) והבחורים הוזנקו ממקומותיהם. אך כעבור כמה דקות משראו שאין שום שינוי ותזוזה מחוץ לביהמ"ד וזולת כמה עשרות בחורים שהיו ב-770 לא הגיע אף אחד, (שמאוחר יותר נודע שהביפער לא עודכן בזמן...) חשבו הבחורים שאולי היתה זו אזעקת שוא, כמה מהם עלו למע' וביררו את הדבר, אך נודע שהיתה זו אזעקת אמת, ובתוך שתי דקות נכנס כ"ק אד"ש מה"מ לחדר המיוחד. לפועל הגיעו אנשים בדרך לא דרך ע"י שמועות שעברו בטלפונים וכו'.

מאוחר יותר נודע, שתפלה זו, כקודמתה, באה ביוזמתו של הרבי, שסימן בידו הק'. באותה עת שהה ר' משה שי' קליין בחדר, ומשסימן כ"ק אד"ש, שאל אודות תפלת ערבית וכ"ק אד"ש מה"מ סימן בחיוב.

עם סיום התפלה יצא כ"ק אד"ש מה"מ אל המרפסת ושהה שם כ-40 שניות. הקהל ניגן 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד', ובסיומם סימן כ"ק אד"ש מה"מ בידו הק' לסגירת הוילון. השעה היתה 8:38.

ובעוד הקהל עומד לצאת מגיעים עשרות בחורים ל-770 עייפים ומתנשפים. ומאוכזבים... על שלא זכו לראות את המלך. הפסידו "שלא באשמתם" אלא באשמת ה'ביפרים'...