ט"ו תמוז תשמ"ב

יום ג' ט"ו תמוז ה'תשמ"ב

הגיע מביתו 10:10. נסע למקווה 12:50, נתן צדקה. חזר מהמקוה 1:30, בירך נוסעים. נסע לאוהל 3:50. חזר מהאוהל ויצא למנחה 8:55. אח"כ הודיע כי אחרי תפילת מעריב תתקיים התוועדות קצרה. ב-9:30 יצא למעריב, אח"כ ירד להתוועדות. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה "עשרה שיושבים". אד"ש אמר כי טו"ב זהו בגימטרי' י"ז. על י"ז בתמוז, שצריכים להסתכל על יום זה מה שיהי' לע"ל, שיהפכו ימים האלו לימי שמחה, וכבר כעת צריכים לעשותם ימי שמחה. וכשהאבא או הסבא שואל את בנו או נכדו היכן מוזכר בתורה בי"ז ענין של טוב? ע"ז אומר הבן או הנכד: אבא, סבא אתה כבר שכחת! ואני זוכר, שכתוב בחומש בראשית על יוסף, שהוא הי' בן זקונים, שזה מראה על החביבות והטוב שהי' לו אצל אביו. והוא הי' בן י"ז שנה, שעי"ז הי' גלות מצרים, ועי"ז תהי' אח"כ הגאולה. כן דיבר הרבי ע"כ, שפעם הי' לנשים בביתם קרבן מנחה, שבו הי' כתוב איך למלוח בשר וכיו"ב. וכיום אין את זה בבית, וכשהקצב נוסע מהעיר למלון או ל'קאנטרי' – נופש בהרים, אזי האישה אינה יודעת איך למלוח בשר, והבעל עושה א גאנצער טומעל. ללמוד מאמה, הרי לא למדה, כי אמה ג"כ לא למדה זאת. כשמדובר ב-9 הימים (אד"ש חייך) אזי אין בעי', כי עושה מאכלים אחרים. אבל בשאר הימים, מטעם זה אין בשר. והאמת, אפי' אם יהי' לה קרבן מנחה, ישנם כאלו שלא יודעים את שפת זאשרגאן -כפי שזה נקרא- ולא יוכלו לקרוא בזה, ולכן צריכים לעשות עבורם את סידור זה בשפת לה"ק או לתת להם שו"ע ללמוד. אח"כ הזכיר הרבי בענין ושוב במאי זכאין, שנותנים לבעליהן ללמוד תורה, ועוסקים בחינוך הילדים. ואמר הרבי איפה זה כתוב והדף בדף טו"ב, ואמר שאם טעה בדיוק בדף, הרי זה כבר אבוד, כי כבר אמר בין כה וכה. לבסוף אמר הרבי, שיעשו את הג' קווים עבודה, תפילת מעריב. ותורה, אמרו מאמר וכו'. וכן התפילה "שיבנה ביהמ"ק", ואח"כ אחרי הניגונים וברכה אחרונה יחלק דולרים לצדקה.

לאחרי השיחה אמר, היות וישנו כאן הש"ץ אזי יתחיל מיה"ר. הבן טלישבסקי קם ממקומו והתחיל לשיר. אח"כ כששרו המילים "שיבנה ביהמ"ק" כולם ג"כ הצטרפו, אך אד"ש לא הגיב. באמצע הפסיק אד"ש ואמר שאע"פ שכתוב "בכל מתקנא אדם חוץ מבנו ותלמידו", שיתחיל שוב ג"כ מיה"ר, אד"ש חייך אליו, והוא ישב והתחיל (בשקט). אמר לו אד"ש מפני כבוד הציבור שיקום, הוא קם, אז עדיין לא הי' רציני, אמר לו אד"ש שישיר כמו שעומד לפני התיבה. והוסיף אד"ש, לפני התיבה הכוונה, מ"ש על התיבה, דע לפני מי אתה עומד...

וכשהגיע למילים "שיבנה ביהמ"ק" כולם שרו, ואד"ש מחה כפיים. (אח"כ) ציוה אד"ש לנגן "עוצו עצה" ומחה כפיים. אח"כ התחיל "אך צדיקים", ומחה כפיים (חלק במהירות). ואח"כ התחיל "נייעט נייעט". הכריז לומר ברכה אחרונה, ואח"כ פתח את הסידור בסליחות לי"ז תמוז [בחזרת הש"ץ דמנחה התיישב והגביה את הסידור והסתכל בסליחות, אח"כ הסתכל בחזרת הש"ץ ושוב הביט בסליחות, ואחרי מודים שם סימני' (דף שכתוב בו), במקום הסליחות] ואמר, פסוק ראשון מדבר ע"כ שלא צריך לתת מנוחה להקב"ה לבקש ממנו את הגאולה, ובפסוק השלישי מדבר על החזרה בתשובה, שעי"ז כבר הבטיחה תורה שמיד נגאלים. והחזרה בתשובה זהו ע"י חרטה על העבר וקבלה על העתיד, וזה מה שצריך להחזיר את הגזילה, זהו עוד פרטים נוספים, אבל התשובה זה מה שחוזרים לקב"ה. וזהו אפי' מה שאומר בפסוק הראשון, והוא הפני' לקב"ה שמבקשים את הגאולה שירושלים תיבנה.

אח"כ כשסיים אמר שוב לחיים, אח"כ חילק דולרים לטנקיסטים. התחילו לשיר "שיבנה ביהמ"ק" ובידו השני' הורה להגברת השירה. האבא טלישבסקי נעמד ממול, וביקש דולרים. אד"ש נתן לו דולר אחד, אך המשיך לבקש, כדי לחלק לאחרים (כטנקיסט). אז הוסיף לו אד"ש עוד דולרים. לבסוף התחיל אד"ש "שיבנה ביהמ"ק במהירה בימינו" ובדרכו הורה להגברת השירה. וכן כשנסע לביתו, שרו "שיבנה ביהמ"ק", והורה להגביר השירה. ההתוועדות הסתיימה ב-12:00.