י"ב ניסן תשכ"ז

בשבת הגדול היתה התועדות הרבי נכנס ב-1.30 וקידש (אשר בשנים האחרונות הרבי לא נוהג בדרך כלל לקדש) ואח"כ שרו ניגון לפני מאמר ואח"כ היה כמה שיחות אודות שבת הגדול. אני רושם רק תמצית דתמצית ובקיצור הכי גדול, הרבי ביאר הטעם שאמירת בנ"י למצרים אודות שה לבית אבות שהש"י יכה בבכוריהם פעל עליהם שנלחמו אחד בשני וזה הפי' למכה מצרים בבכוריהם, דלכאו' קשה הלא כמה מכות שהי' מעשה בפועל לא פעל על המצרים וכאן בדיבור בעלמא פעל עליהם (זיי האבען גיגלויבט אויף א ווארט, כך היה הלשון של הרבי) אלא דדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, דישראל עמדו אז במס"נ דהרי שה זהו הע"ז של מצרים, ומצד טעם זה גופא אמר משה לפרעה אשר צריכים לילך במדבר דהן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ולכאו' ישראל היו צריכים לומר למשה הרי אתה בעצמך אמרת לפרעה שא"א להשאר במצרים ואיך אתה אומר לנו להשאר, ובכ"ז לא שאלו שאלות ועשו, וזה היה תנועה של מס"נ כי אצל משה לא היה תנועה של מס"נ כי הרי ה' אמר לו בא אל פרעה, ואי' בזוהר שהקב"ה אמר לו שהוא הולך אתו א"כ זה כח ה', ומשה היה בטל במציאות א"כ הרי שכינה מדברת מתוך גרונו. זה ג"כ הוראה לאלו שמתלוננים שכיון שאינו יכול לפעול על הזולת בשעה שמדבר אליו, ראי' שעוד לא הגיע הזמן, אך באמת לא זהו המניעה כי אחרי שיושן ואוכל אז הוא רוצה לפעול, אבער טוא ווען דו ביסט הונגריק און דארשטיק רעב וצמא לדבר ה' אז יפעול. אח"כ היה עוד שיחה בנוגע לחלוקת מצות שכל שנה צריכים להוסיף לגבי שנה שעברה. אח"כ היה השיחה בנוגע לבחורים מא"י אשר לכאו' ענין הגאולה הוא כפשוטו שיבואו לא"י וכאן רואים להיפך שבאו מנין בחורים ועוד יותר ב' מנינים ועוד יותר ועשו פרסום הכי גדול, אך זה תלוי בפס"ד הרמב"ם שלעולם אסור לצאת מא"י לחו"ל רק ללמוד תורה ולישא אשה שזה שייך לגאולה, כי אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף, שזהו ענין הנשואין וגם ללמוד תורה זהו ענין הגאולה וצ"ל דעתו לחזור דאי' בגמ' דישראל שבחו"ל עוע"ז בטהרה, וצ"ל דעתו לחזור שיהי' ארץ כנען ענין הביטול שזה בא ע"י לימוד הנגלה והחסידות וע"י הקדמת עבודת התפלה, וצ"ל שיהי' באופן כזה שלא היה לו בא"י. דיש אופן בתנאי שמתנה ושותק ואז אפ"ל שהודה לו וגם אפ"ל שאינו מתחשב כלל בתנאי, אבל כאן היה מעשה בפועל הרי ברור שכ"א חשב ע"ז ולכן כל יום צריך להיות הוספה ואז הוא נמצא בא"י דבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא כפי' הבעש"ט, ובו ברגע שלא לומד הרי לפי פי' הבעש"ט הוא יוצא מא"י, אבל כשדעתו לחזור הרי יש המעלה של חד מינייהו כתרי מינן שזהו ענין הגאולה כפליים לתושי', ואז יכול לפעול כפליים כיהודי מחו"ל. אח"כ נתן בקבוק משקה להרב מענטליק ואמר לו לחלק לבחורים מא"י ושכ"א יקבל על עצמו כנ"ל ולקבולי בשמחה. באמצע היה גם איזה דיבור בשעה שדיבר שלכאו' איך יוצאים מא"י אמר ששם עיני ה' אלקיך מרשית שנה ועד אחרית שנה שזה יותר נעלה מענין והנה ה' ניצב עליו וכו' שזה שייך גם בחו"ל. אח"כ ניגנו הניגון ויהי בימי וכו', והרבי נענע הראש לאות שמחה, אח"כ היה כמה שיחות על רש"י, והיה איזה ברכה בענין הגאולה וסיומה היה אמן כן יהי רצון, ומלים אלו אמר כמעט בצעקה. סיום התוועדות היה ב-5.15 וכשסיים התחיל לנגן הושיעה את עמך, וכן אחרי תפילת מנחה ניגן על אחת. בתפלת שבת הנה בברכת כהנים הרבי הסתכל על הש"ץ. בתפלת ערבית כשהרבי פסע ג' פסיעות אחרי תפלת שמו"ע הוא חוזר רק כשהש"ץ אומר תתקבל.