ט"ז מרחשון תשכ"ד

יום ראשון, ט"ז מרחשון

בשמונה וחצי בערב התחילה 'יחידות'. בין הנכנסים גם הרב שניאור זלמן גוראריה, ששהה ב'יחידות' כשעתיים לערך. הרבי דיבר עמו על כמה עניינים בתקיפות רבה וכשיצא היה בהתפעלות גדולה. הוא אמר שדברי הרבי היו ב"אותיות" כמו ששמעו מאדמו"ר הזקן. גם הבחורים שהיו בחוץ ראו דרך החלון שבמשך כל הזמן שדיבר הניע הרבי את ידיו במרץ.

בין הדברים שסיפר הרב גוראריה ממה שהרבי תבע ממנו:

הרבי חזר לפני הרב גוראריה שלוש פעמים על עניין מסויים, והנ"ל שאל את הרבי אם יוכל לספר את העניין בחוץ. הרבי ענה לו: ממני הם לא שמעו את זה ולך לא יאמינו, ממילא אין לך מה לספר. הרב גוראריה אמר על זה שאם החסידים היו שומעים את העניין הזה הם היו קופצים מרוב התפעלות ושמחה, וכפי הנשמע הפסידו.

עוד אמר לו הרבי שיצא החוצה לזאל ויראה שלולי הבחורים הישראלים והבחורים הרוסיים מי כבר נשאר (כלומר, שלא מקרבים בחורים אמריקאיים).