י' תשרי תשכ"א

מוצאי יום כיפור

בעת הסעודה, היה כ"ק אד"ש בפנים רציניות מאוד. הר"ש לויטין התחיל לומר לאד"ש משהו בחשאי... אח"כ אמר הרב ש"ז גרליק, הרב של כפר חב"ד, לכ"ק אד"ש: "כשלמדנו בשולחן-ערוך הלכות סוכה, התקשינו בענין מסויים - מדוע באמצע דיני עשיית הסוכה והדברים הפוסלים בה, מזכיר אדמו"ר הזקן שצריכים לכוון בישיבה בסוכה שציוונו הקב"ה לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים בשבתנו תחת ענני הכבוד?" וענה לו כ"ק אד"ש: "ענין הכוונה בישיבה בסוכה אינו דומה לכוונת כל המצוות, כי בכל מצוה הכוונה אינה חלק מהמצוה, משא"כ כאן, אם לא כיוון, חסר בעצם קיום המצוה, הכוונה בסוכה היא חלק משלימות קיום המצוה".

ושאל הרב: ואם אחד לא יכוון, האם לא יצא ידי חובה?! הרי לכאורה כן יוצא! וענה לו אד"ש: "אתה יכול לומר גם כך, אבל אפשר לומר גם אחרת - שבנוסף לכם שישנה כוונה כללית לקיים מצוות הבורא (ולגבי זה אם אין דבר זה יצא גם כן, כמו שכתוב לגבי מצות תפילה שאפילו אם לא כיוון מה שאמר בשבחי הבורא יצא, אבל לא כיוון כלל לכך שמבקש משהו מהקב"ה או שמשבח אותו, לא יצא ידי חובה. כמו כן, אם אדם ילמד ברמב"ם הלכות תפילה ויאמר את כל נוסח סדר התפילה שמופיע שם, לא יצא ידי חובת מצות תפילה (אם כי יצא ידי חובת מצות תלמוד תורה - על דרך "לא הפסיד כאדם הקורא בתורה"), וצריך לחזור ולהתפלל. וסיים אד"ש כשחיוך נסוך על פני קדשו: "דאס איז ניט מיינע א תורה, דאס זאגט דער רמב"ם בהלכות תפילה" [= אין זו 'תורה' שלי - הרמב"ם בהלכות תפילה אומר זאת]. (ואמר הרב גרליק: דעם רבינ'ס ווערטער איז אויך תורה [= גם דברי הרבי הם תורה]). בכל משך הזמן שהרב גרליק שאל בענין זה, ענה כ"ק אד"ש בקול שקט ובענוה.

אחר כך אמר כ"ק אד"ש לחיים - תחילה אמר לרש"ג ואחר כך אמר לשאר המסובים. אחר כך אמר כ"ק אד"ש בפנותו אל כל המסובים: "מ'האט געזאגט אז ס'איז פאראן פינף רבנים, און זיי זיינען אויך דא, איז אויב איר זיינט מסכים אז משיח זאל קומען, וועט אפילו אין חוץ לארץ זייין איין טאג, פונקט אזוי ווי אין ארץ ישראל" [= מאחר שהגיעו לכאן חמישה רבנים מארץ ישראל וכולם גם נוכחים כאן, הנה אם הנכם מסכימים שמשיח יבאו, אזי אפילו בחוץ לארץ יהיה (יום טוב) יום אחד, בדיוק כמו בארץ ישראל].

ואמר הרב שז"ג: "אז דער רבי איז מסכים, וואס דארפן מיר מסכים זיין?" [= אם הרבי מסכים לכך, לשם מה צריכים אנו להסכים לכך?] ואמר לו אד"ש: "הייסט דאס אז איר נעמט אראפ אפילו דעם ספק" [= זאת אומרת שאתם מסירים אפילו את הספק הזה]. ונהיו פני כ"ק אד"ש רציניים מאוד. אחר כך בירך הרב קאזארנאווסקי ברכת המזון, וכשאמר "ברשות אדוננו מורנו ורבנו", עצם אד"ש את עיניו.