י' שבט תש"י

ש"פ בא, יו"ד שבט

הבוקר בשעה 7:15 לערך ביקש כ"ק אדמו"ר (שליט"א) [נ"ע] מהאחות שתוביל אותו לחדרו הק' אשר בו מקבל ל"יחידות" ואשר בו מושב קדשו במשך כל היום. הרבי שהה שם כמה רגעים, הגביה את עיניו הק' וסקר במבטו הק' את כל החדר (כמחפש איזה דבר), ומיד הורה להחזירו לחדר משכבו.

הרבי שכב על מיטתו זמן מה, ולפתע, ב-7:40 לערך, חש ברע. האחות נבהלה וטלפנה לבתו חנה, והרבי שאל אותה: "דו רופסט חנה'ן?" (אלו היו דבריו האחרונים בעלמא דין). הזעיקו את בני המשפחה ואת ד"ר אברהם זליגסון. כשחנה הגיעה הרגישה שרוצה להגיד לה משהו אך כבר לא יכל. ד"ר זליגסון הגיע ברבע לשמונה ומצא את הרבי במצב קריטי, הוא הזריק שתי זריקות חזקות אך ללא הועיל, לרבי נעשה מאוד קשה לנשום, מיד הזעיקו את המשטרה וכן חברה פרטית שישלחו מכונת הנשמה מלאכותית.

תיכף עם הגיעו ל-770 הורה ד"ר זליגסון להזעיק מיד את הרמ"ש [כ"ק אדמו"ר] שליט"א ואת זוגתו הרבנית חי' מושקא שתליט"א. הת' שד"ב אייכהורן רץ לביתו של הרמ"ש [כ"ק אדמו"ר] שליט"א, וכשפתחה לו הרבנית את הדלת הבחין שהיא מאד "צורודערט" ונרעשת וניכר הי' שכבר יודעת או משערת את המצב.

הבחורים הרוסיים נכנסו באותה שעה ל-770 ופגשו את הרה"ח ר' יוחנן גורדון שאומר להם בבכיות נוראות שהרבי מרגיש מאוד לא טוב, והם מיד החלו לומר תהילים. ר' יוחנן יצא החוצה ונעמד ע"י הדלת הראשית של 770 והמתין לבואם של השוטרים עם מכונת ההנשמה כדי להפנות אותם ישר לקומה השני'.

בעודו ממתין הגיע הת' אלי' גרוס שי', ר' יוחנן העמיד אותו במקומו לחכות למשטרה, ופנה לרוץ לביתו של ד"ר שווארץ הגר בבית הסמוך. בעודם מדברים קרבה מכונית המשטרה עם צופר מופעל ל-770 ומתוכה יצאו במרוצה השוטרים עם מיכל חמצן והפנו אותם מיד לביתו של הרבי. תיכף אחריהם הגיעה מכונית נוספת עם שני מיכלי חמצן נוספים ואמבולנס גדול עם מכונת הנשמה גדולה ומיוחדת.

השוטרים ניסו לעשות את כל מה שביכולתם, במשך חצי שעה, אך ללא הועיל.

הת' אלי' גרוס שי' רץ לקרוא לד"ר נעס, כשחזר מצא את ר' אברהם פרענקל ואת הת' דוד רסקין די' וכמה מהתמימים עומדים למטה ע"י הדלת ואומרים תהילים בבכיות.

לפתע נפתחה הדלת של המעלית ומתוכה יצאו השוטרים וכלי החמצן בידיהם. בהיותו דובר האנגלית היחידי מבין כולם, שאל את אחד מהם מה המצב? הוא הביט עליו וענה: "גאן!" (= הלך), הוא הזדעזע לשמע הדברים ובשום אופן לא יכל להאמין, ושאל שוב, אך הפעם לא ענה מאומה. הת' הנ"ל פנה לעבר התמימים שעמדו לידו ואמר להם את הבשורה הכי מרה ששמעו אי פעם בחייהם.

בעודם המומים שומעים הם מלמעלה בכיות נוראות, והנה ר' יוחנן גורדון יורד מלמעלה, פונה אליהם ואומר: "יעצט קענט איר שוין זאגן דעם אנדערען תהילים" (עכשיו אתם יכולים כבר לומר את שאר התהילים)... הם המשיכו לומר עוד מזמורים אחדים, והנה רואים את ר' שמואל לוויטין קורא לר' יוחנן גורדון שיבוא לכסות את הרבי.

ד"ר זליגסון סיפר אח"כ לא' התמימים ש"הרבי קיבל התקפת לב קשה, ונסתם עורק מרכזי וחשוב, ולא היו יכולים בשום אופן להצילו. בשעת ההסתלקות היו עיני הרבי עצומות בחזקה מפני שסבל יסורים נוראים". מספרים שהיו שם לא בכיות אלא הסטריקות.

הוא הוסיף ש"לפני כחדשיים קיבל הרבי התקף לב ונסתם רק עורק קטן ודק, הוא בא והזריק שתי זריקות והועילו, אך הפעם לא הי' ניתן להציל".

לדעת ד"ר זליגסון "התקף הלב נגרם מהנפיחות שנראו על רגליו בזמן האחרון, שעד היום לא ידוע מה הביא לזאת, וכאבים עצומים אלו גרמו להתקף לב".

בשעת ההסתלקות (בשעה 8:00) נכחו בחדר (מלבד בני המשפחה והצוות שטיפלו בו וכו') הרה"ח ר' שמואל הלוי לוויטין, הת' שלום דובער הכהן אייכהורן שי' וד"ר אברהם זליגסון (מישהו מעיר ששלושת אלו הם כהן לוי וישראל).

ר' יוחנן שי' גורדון גם הי' בחדר, אך מגודל הצער לא הי' מסוגל להתעכב שם, ויצא מהחדר.

כשחזר ר' יוחנן לחדר בשביל לכסות את הרבי, מצא כפה מונחת על המיטה. ר' יוחנן הרים את הכיפה להניחה על ראשו הק', אך לפליאתו הבחין שראשו הק' מכוסה בכיפה (אולי נהג לישון בב' מקיפים).

כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע מיד מביתו, והורה מיד שכולם ילכו למקוה, ושלא ירשו לגשת לומר תהילים אלא רק לאלו שטבלו. וכן הורה לעשות סדר שיהי' כל הזמן מנין שיאמרו תהילים למעלה גם בעת התפילה, ושיסדרו שאחרי התפילה יעלו אלו שהתפללו כבר, ויחליפו את אלו שעדיין לא התפללו. גם הורה שישלחו שליח לכל בתי הכנסת שבבראנזוויל וכיו"ב שאנ"ש מתפללים בהם להודיע להם ע"ד ההסתלקות. הת' זושא שי' פוזנר הלך מיד להודיע בכל בתי הכנסת.

אח"כ הלך כ"ק אדמו"ר שליט"א למקוה, ואחד הת' שפגשו ברחוב יוניון סט. סיפר שהבחין שעיניו הק' היו אדומות מבכי (וראה לקמן שברבים התאפק מלבכות במשך יום השבת קודש עד למחרת הלוי').

הת' מרדכי שי' דובינסקי שלא הי' נוכח באותה שעה ב-770 סיפר כי בשעה 9:30 מיהר ל-770 כי אמרו שהרבי הכ"מ ביקש אתמול בלילה שיעשו היום מנין למעלה, כי הוא יאמר מפטיר, מפני שהיום הוא היאצ"ט של אמו זקנתו נ"ע, ובשבוע הבא חל היארצייט של כבוד אמו נ"ע. כשהגיע לצומת של ברוקלין עוו. ואיסטערן פארקוויי קרא לו הדוור השחור והודיע לו את הבשורה הנוראה, אך הוא לא האמין לו והחיש את צעדיו. כשהגיע ל-770 מצא את בית המדרש ריק, ומישהו אומר תהילים בפרוזדור, כששאל מה קרה? במקום לענות לו יעצו לו למהר למקוה. בדרך פגש כמה שכבר חוזרים מהמקוה, חלקם כבר יודעים ממה שקרה.

במקוה מצא את כ"ק אדמו"ר שליט"א, ובתחילה הסתפק האם הוא יודע ממה שקרה כי על פניו הק' לא הי' ניכר כ"כ, אך מיד שמע אותו אומר ששערי המקוה יישארו פתוחים כל היום והבין שהוא יודע, "משמע אז ער האלט זיך שטארק" (= משמע שהוא מחזיק את עצמו חזק).

הוא חזר ל-770 והנה הוא רואה שלמעלה בפרוזדור הקטן המוביל לחדר שבו שוכב הרבי עומדים מנין תמימים ואמרים תהילים בבכיות עצומות. לאט לאט מתחילים להגיע כל אנ"ש והתמימים. כ"ק אדמו"ר שליט"א מרשה לגשת – לומר תהילים – רק למי שטבל במקוה.

כל אחד נדחף לפרוזדור הקטן לראות במו עיניו היכן שוכב עתה עטרת ראשינו ותפארתנו. הדלת בחדר המיטות פתוחה, התמונה ברורה, על המטה העומדת באלכסון קצת, תחת סדין לבן... הלב מתכווץ, העיניים דומעות, מחשבה רודפת מחשבה, מה קרה? איך קרה? איך זה יתכן? העיניים רטובות אצל כולם, ממשיכים לומר תהילים.

הרה"ת ר' זלמן שי' גורארי' מגיע ומציץ אל תוך החדר שבו שוכב הרבי, ופורץ בצעקות נוראות. כ"ק אדמו"ר שליט"א ניגש אליו ומבקש ממנו שישלוט ברוחו. בעודו מדבר אליו נפל ר' זלמן והתעלף. ד"ר זליגסון שעמד במקום טיפל בו מיד והוא התיישב בשקט לומר תהילים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א מתאפק מאוד מלבכות, ועומד ואומר תהילים בלחש, כך עמדו כל הזמן ואמרו תהילים.

קרוב לשעה 11:00 מתארגן למטה בחדר שני של ביהמ"ד מנין לתפילת שבת, כ"ק אדמו"ר שליט"א והרש"ג שי' אומרים קדיש... מקצרים בתפילה, מתפללים בלחש כבתוכחה. כ"ק אדמו"ר שליט"א והרש"ג שי' עולים לתורה.

אחרים הולכים לאכול סעודת ש"ק, אוי לאותה סעודה...

אחרי התפילה עולים שוב למעלה לומר תהילים. ממהרים חזרה כדי להחליף את אלו שנשארו קודם. כל אנ"ש והתמימים דבראנזוויל באו.

מזמן לזמן נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לתוך החדר שבו שוכב הרבי ושוהה שם זמן מה. וכן הוא נכנס מפעם לפעם לחדר שבו יושבים בני המשפחה.

מכל הכיוונים זורמים אנ"ש והתמימים, אומרים תהילים מתובלים בדמעות, דמעות שאין להם סוף, בכלל נדמה שבכל העולם יש רק דמעות ותהילים כי לאיזה צד שתפנה אינך רואה דבר חוץ מאלה.

אלה עולים ואלה יורדים ושוב עולים, אלה עומדים דומם ומסתכלים בתהילים, אחרים חוטפים הבטה לתוך החדר, למטה מסתובבים בפינות וזוויות אבלים ודוממים.

הנה מגיע הרב ישראל ג'ייקובסון ששמע משהו ובא מיד, הוא עומד בפרוזדור ע"י תיבת המכתבים, צועק ובוכה חרישית, הרב משה לייב רודשטיין והרב שמואל זלמנוב עומדים ובוכים.

התפללו מנחה ואחר כך שוב ממשיכים לומר תהילים.

מוצאי שבת קודש

בצאת השבת התפללו מעריב, לפני התיבה התפלל ר' ישראל ג'ייקובסון שי' בבכיות עצומות. אחרי מעריב טלפנו מיד לזקני החסידים שלא גרים בקראון-הייטס כמו הרב משה דובער ריבקין (שהי' נוכח בעת הסתלקות אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ברוסטוב ויודע את ההנהגות וכו'), הרב שלמה אהרן קזרנובסקי ועוד.

הרב ריבקין מגיע ועולה עם כמה מזקני החסידים למעלה. הם סוגרים את דלת הפרוזדור, ומשכיבים את כ"ק אדמו"ר הכ"מ על הקרקע בחדר ה"יחידות". בצד דרום פותחים את הדלת ורואים סדין על הארץ, ועל כ"ק אדמו"ר הכ"מ עוד סדין, ועל הסדין ה"קאפאטע" של שבת וחמשה נרות מראשותיו.

המראה של הקאפאטע השחורה מרעיד עוד יותר את כל נימי הלב, ושוב זרם דמעות ושוב תהילים.

אחד מזקני החסידים צועק שצריכים לשלוח טעלעגראם להודיע על הציון ברוסטוב. הרב מ.ל. רודשטיין מתיישב ליד הטלפון, ומטלפן בראשונה לכל מושבי אנ"ש באמריקה וקנדה שיבואו תיכף ומיד לניו יארק. למטה ב"מרכז" מטלפנים ל"וועסטערן יוניאן" (חברה השולחת מברקים) שישלחו טלגרמות בכל העולם.

קהל רב מתחיל להגיע ובייחוד אנ"ש מוויליאמסבורג ומשאר השכונות בניו יארק.

הטלפון למטה אינו מפסיק לצלצל. השאלה אחידה: "האמת?" אינם רוצים להעלות על פיהם את השאלה... עונים להם שיבואו לכאן ואל ישאלו שאלות וסוגרים את הטלפון. ושוב צלצול וחוזר חלילה. הדלת הראשית אינה נסגרת – באים ובאים.

הפרוזדור למעלה מלא מפה לפה, כולם נדחפים לפרוזדור הקטן להסתכל על המעיל השחור שמתחתיו נמצא אבינו רכב ישראל ופרשיו.

הדחיפות מתגברים מרגע לרגע עם כל גל אנשים שבא.

כ"ק אדמו"ר שליט"א שוב ביקש שיתירו לעלות למעלה רק לאלו שהיו במקוה.

אף אחד אינו חולם על שינה, כולם עומדים ואומרים תהילים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א עומד למראשותיו של כ"ק אדמו"ר הכ"מ (ליד החלון שבחדר היחידות) ופניו לעבר הקהל, ואומר תהילים.

זקני החסידים מתאספים לדון בסדרי הלוי' והטהרה, ובכל בעיה פונים אל כ"ק אדמו"ר שליט"א שיחווה את דעתו.

הלילה הי' אמור להתקיים "קישורי התנאים" של הרה"ח אברהם שי' וויינגארטן. כחצי שעה לפני האירוסין נודע לו על ההסתלקות, ומיד נסע ל-770. כשבא ל-770 התחיל לברר מה עליו לעשות בקשר לאירוסין, ונכנס אל הרב שמואל לוויטין לשאול את חוו"ד, אך ר' שמואל שהיה מבולבל לגמרי ענה לו שהוא אינו יודע מה צריך לעשות והורה לו לפנות את כ"ק אדמו"ר שליט"א ולשאול את דעתו. בצאתו מר' שמואל הוא רואה בפרוזדור את כ"ק אדמו"ר שליט"א הולך לקראתו, ושואל: מה אתה עושה כאן? והורה לו לקחת שלשה ידידים ולעשות בפניהם "ווארט" (קבלת קנין) וכו'.

מחליטים שהלוי' תהי' מחר ב-12:00 בצהריים. זקני החסידים מטילים גורל ביניהם בחלוקת עניני הטהרה וההלבשה – "ראשו כתם פז" נופל בחלקו של הרה"ח ר' יוחנן גורדון, לבישת הכיפה בחלקו של הרה"ח ר' מרדכי גרונר, וכו'.

הרה"ח ר' מרדכי גרונר נשכב על הרצפה ומודד עם הגארטל שלו את הגוף הקדוש בשביל לדעת את המדות של הקבר, הארון וכו'.

למטה בביהמ"ד מארגן הרב בן ציון סקאליק מהח"ק מספר תמימים והם מפרקים את השולחנות שתלמידי התמימים לומדים עליהם ואת העמוד שעליו התפלל כ"ק אדמו"ר הכ"מ בחיים חיותו, ר' בן ציון מראה להם איך לבנות מהם את הארון (גולל ודופק וכו').

הפינה בזוית דרומית מזרחית ששם עומד תמיד הסטענדר של הרבי נשארה מיותמת... כל דבר קטן משפיע על הרגשות ומביא דמעות כמים...

קבוצה אחרת של תמימים וביניהם הת' שלום דובער גולדשמיד תופרים את התכריכים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א רץ כל הזמן מלמעלה למטה לוודא שהכל מסודר. מזמן לזמן הוא ניגש אל הקבוצה שתופרת את התכריכים, ואל הקבוצה שבונה את הארון לבדוק אם הכל כשורה.

כל הלילה ערים.