י"א שבט תנש"א

שבת קודש פרשת בשלח, "שבת שירה", י"א שבט

כשנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לביהמ"ד לתפילת שחרית, היה בתוך סידורו המאמר שחולק בליל יו"ד שבט – כשהוא בתוך נרתיק פלסטיק (מאלו ששימשו לעטיפת המאמר בחלוקה).

לפני קריאת "שירת הים" עבר כ"ק אדמו"ר שליט"א לימין הסטענדר, והביט בחומש ובבעל-קורא. עם סיום קריאת השירה חזר כ"ק אדמו"ר שליט"א לעמידה רגילה, כשפניו למזרח, ונשאר עומד עד לסיום הקריאה.

גם לתפילת מוסף עבר לפני התיבה החזן הר"ר משה טלישבסקי שי'. בשעת שירת "הוא אלוקינו" עודד כ"ק אדמו"ר שליט"א בחזקה וסימן לחזור על הניגון שוב ושוב. גם בכל הקטעים שהחזן שר בהם עודד כ"ק אדמו"ר שליט"א את השירה בחזקה, ובפרט ב"שים שלום" (בניגון "בך ה' חסיתי").

התוועדות ש"ק פ' בשלח – "שבת שירה"

כשנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועדות ניגן הקהל ניגון שמח. אחרי הקידוש ניגנו, כרגיל, "מצאתי דוד עבדי וגו'". כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן חתיכת עוגה לילד הקטן מילדי שארף שי', ועודד בחזקה בקטע "מצאתי דוד עבדי".

תקציר שיחה א':

נמצאים אנו בשבת שירה, שבה מודגש ענין השמחה יותר מבשאר שבתות השנה אף שגם בהם נאמר "וביום שמחתכם אלו השבתות".

כמו"כ מודגש בשבת זו ענין התורה – שהרי משבת זו מתברכים כל ימי השבוע הבא, כולל ש"פ יתרו – שבה מסופר אודות מתן תורה, ועד שיתרו עצמו נקרא "יתר ע"ש שייתר פרשה אחת בתורה". ובפרשתנו מבואר גם ענין הנצחיות (שבתורה) – כמ"ש בסיום השירה "ה' ימלך לעולם ועד", וכן בסיום הפרשה כולה – "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שכולל את כל הדורות עד ל"דרא דמשיחא" שזהו דורנו זה).

וכל זה קשור עם "וישמע יתרו", שזה היה עוד לפני שנתגייר, ולא זו בלבד אלא שיתרו היה "מכיר בכל עבודת כוכבים שבעולם" ובמדריגה נמוכה זו נמשך ענין "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים".

ובמיוחד בשבת זו, שבאה לאחרי עש"ק שהוא יום ההילולא של נשיא דורנו, שיום הילולא ענינו שאז "פועל ישועות בקרב הארץ", שהכוונה בזה שה"פועל ישועות" נעשה גם בעניינים התחתונים שבארץ – תחתון שאין תחתן למטה הימנו.

ובמיוחד שהוא (נשיא דורנו) גילה שעיקר העבודה בדורנו היא הפצת המעיינות עד לחוצה שאין תחתון למטה הימנו. וכידוע המשל ע"ז מאדה"ז על מלך שבנו יחידו חלה במחלה אנושה, והדרך היחידה לרפואתו היתה ע"י שישחקו את האבן שבכתר המלך ויעשו ממנה תרופה עבור הבן. ואף שהאבן היא ענין עיקרי בכתר המלך, מ"מ מצווה המלך שישחקו את האבן, כדי שתיכנס טיפה אחת לפי בנו.

וכמרומז כ"ז בשמותיו של נשיא דורנו: יוסף – ע"ש "יוסף ה' לי בן אחר", שמהפכין את ה"אחר" ל"בן", ועד לבן יחיד. והדבר קשור לכל הפרטים שבו, שהרי "בן" הוא גם מלשון בינה שהוא מקור המדות, וכוללות את כל האברים הפרטיים שבו.

יצחק – גם בשם זה מודגש ענין ההמשכה למטה, שהרי יצחק הוא מ"ש "כל השומע יצחק לי" ששמיעה היא א' מהאיברים שהאדם אינו בעה"ב עליהם, וא"כ ב"כל השומע" נכלל גם מי ששומע בעל כרחו.

ויה"ר שכ"ז תהי' הכנה קרובה לביאת המשיח תומ"י ממש. ולכל לראש מתקיים "פדה אלקים את ישראל מכל צרותיו", ובאופן שהקב"ה ממלא לכל יהודי "די מחסורו אשר יחסר לו" ועד ל"אתה מחוייב לעשרו", ורק אח"כ נעשה גם הענין ד"והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו", ונעשה "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" בעיני בשר, ובאופן של "יחדיו" – בלב שוה, כמו בעקידת יצחק שנאמר "וילכו שניהם יחדיו" ומפרש "בלב שווה", ונזכה תומ"י ל"תורה חדשה מאתי תצא", בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

אחרי השיחה הראשונה ניגנו "יפרח בימיו", וכ"ק אדמו"ר שליט"א עודד בחזקה והורה להרב שלום דובער גורודצקי שי' לומר "לחיים". כ"ק אדמו"ר שליט"א עודד את השירה (גם בניגונים הבאים) לעבר כמה אנשים חשובים מה"מזרח". כמה פעמים משך ההתוועדות פנה במאור פנים להרב משה העכט שי' והורה לו לומר "לחיים" וכו' וכן אמר לו מספר מילים.

תקציר שיחה ב':

כאמור לעיל, מודגש בשבת זו במיוחד ענין השמחה, אע"פ שבכל שבת הוא "יום שמחתכם", מכיון ששבת זו היא שבת שירה, ומזה מובן שיש להתעכב על העניינים העיקריים שבשירה, החל מתחילתה וסיומה, שבהם ענין הגאולה.

בסיום השירה: "ה' ימלוך לעולם ועד" – ואע"פ שעיקר ענין המלכות הוא בר"ה, מ"מ נמשך על כל השנה, וע"י שיהודי פועל בעצמו שהקב"ה ימלוך בו "לעולם ועד", נעשה כן בעולם ש"הוי' ימלוך לעולם ועד", ענין הגאולה.

בתחילת השירה: "אז ישיר" – שר לא נאמר אלא ישיר, "מכאן לתחיית המתים מן התורה". וענין זה נעשה לפני "ה' ימלוך לעולם ועד" שבסיום השירה, ועי"ז ניתוסף בענין המלוכה, מכיון שאחרי תחיית המתים יהיו יותר כלים לזה.

ומכיון שענין המלוכה קשור לר"ה, הרי"ז קשור ג"כ עם ט"ו בשבט – ר"ה לאילנות, שמתברך משבת זו, שהרי "ארבעה ראשי שנים" הוזכרו יחד, והוא א' מהם. וענין זה קשור גם עם שבעת המינים שבהם נשתבחה א"י ועניינם:

חיטה עניינה "מאכל אדם", עבודה בנפש האלקית, שהרי "חטה" בגימטריא כ"ב – כ"ב אותיות התורה. לעומת זאת, שעורה שהיא "מאכל בהמה", מרמזת על העבודה עם נה"ב, שהרי "שעורה" היא ג"כ מלשון "שיעור", שהעבודה היא במדידה והגבלה – כל חד לפום שיעורא דילי', ואח"כ מגיעים לשאר הפירות שהם ענייני תענוג – ועד ל"זית שמן" ששמן מורה על פנימיות התורה, וכפי שהיא חודרת בכל המציאות, כמו שהשמן "מפעפע בכל דבר".

כאן עורר כ"ק אדמו"ר שליט"א ע"ד ההתחזקות במנהג אכילה משבעת המינים בט"ו בשבט, וכן אכילת חרובים, כמנהג ישראל.

לאחר מכן דובר ע"ד שכאו"א מישראל רגילותו היא להנהגה נסית, ואם נדמה לו שאין מתרחשים אצלו נסים, אין זה אלא משום שהוא עוצם את עיניו, או שמורידם כלפי מטה, ולכן "אין בעל הנס מכיר בניסו". ואם ירים עיניו יוכל לראות בגלוי את הנסים שמתרחשים אצלו בכל רגע.

ואין צורך להגיע להכרת הניסים ע"י שקוראים בעיתון שגוי א' ירה טיל למעלה כדי לפגוע בבנ"י, ואח"כ בא גוי מחסידי אוה"ע והפילו למטה – אלא הוא רואה נסים גלויים בכל יום ובכל רגע. וכדברי נשיא דורנו שעתה הוא הדור שגם הנסים הנסתרים מתגלים. ויה"ר שנזכה תומ"י לגילויים דגאולה האמיתית והשלימה, ומגיעים לאה"ק ולירושלים עיה"ק ולביהמ"ק, ובאופן ד"לעולם ועד".

אחרי השיחה השניה ניגנו "מארש נפוליון".

תקציר שיחה ג':

כרגיל לקשר כל ענין עם מעשה בפועל, ועד"ז בעניינינו, שביום ההילולא חילקו מאמר מכ"ק אדמו"ר נ"ע שנרשם ע"י נשיא דורנו, בנו יחידו וממלא מקומו.

כאן הדגיש כ"ק אדמו"ר שליט"א שוב שעניינו של נשיא דורנו הוא לעשות מ"אחר" "בן", ובאופן של צחוק ושמחה (כשני שמותיו), וכן האריך לבאר בענין השמן שמפעפע בכל דבר (כנ"ל בשיחה הקודמת), ועד"ז בשרשו ומקורו (שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא", ומכ"ש בעניינים שנעשים "דם ובשר כבשרו" של האדם) שהוא תורת החסידות, שמפעפעת ופועלת בכל דבר.

ויה"ר שנזכה תומ"י לגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהי' שלימות בכל ענייני העולם, כולל שצמיחת הפירות תהי' בשעתא חדא וברגעא חדא, ע"ד המבואר במדרשים במנין העיבור, שלא יהי' צורך בט' חדשים ואפילו לא בט' ימים, שעות או רגעים, אלא בשעתא חדא וברגעא חדא.

ואע"פ ש"עולם על מילואו נברא" – "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" – תולדות מלא, הרי"ז שלא בערך לענין ד"תולדות פרץ" שהוא הענין דפריצת כל ההגבלות בגאולה האמיתית והשלימה. ומ"מ כשלומדים שוב בתורה "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" נעשה הדבר באופן נעלה יותר גם מ"אלה תולדות פרץ" שלמדו לפנ"כ (ואח"כ ניתוסף גם בזה ע"י הלימוד "אלה תולדות פרץ").

לאחרי השיחה השלישית ניגנו "יחי אדוננו".

תקציר שיחה ד':

בענין מעשה בפועל – הרי אין צריך להאריך, כי כאו"א יכול לעיין במאמר (הנ"ל) ולמצוא בו הוראות למעשה בפועל – ובפרט שצירפו לזה ענין של מעשה בפועל – שליחות מצוה לצדקה, ובאופן דכפליים לתושי'.

כאן הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א בנוגע לחלוקת המשקה, והוסיף שע"י שהם יעלו מלמטה למעלה להכריז יוכלו גם להוריד אח"כ ולהמשיך מלמעלה למטה, שהרי במ"ת התבטלה הגזירה דתחתונים לא יעלו למעלה ועליונים לא ירדו למטה...

אחרי השיחה הרביעית החלה חלוקת המשקה. חולקו 20 בקבוקים. לאחד שביקש ברכה ענה כ"ק אדמו"ר שליט"א בשו"ט. לאחר מכן החל לנגן ניגון ההקפות לאביו ז"ל, ציוה לחזן הר"ר משה טלישבסקי שי' לנגן "יה"ר וכו' שיבנה", ולבסוף החל לנגן "ניעט ניעט", לאחר מכן הזכיר ע"ד אמירת ברכה אחרונה.

ההתוועדות הסתיימה בשעה 3:30.

לאחר ההתוועדות התקיימה (כרגיל) תפילת מנחה. ב"שים שלום" עודד כ"ק אדמו"ר שליט"א ביד שמאלו, ואח"כ בשתי ידיו. בסיום התפילה הוכרז שתפילת ערבית תתקיים בשעה 5:50.

בשל הקהל הגדול התקיימה תפילת ערבית בביהמ"ד למטה. כ"ק אדמו"ר שליט"א ירד לתפילה בשעה 6:15.

לקידוש לבנה יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א כשהוא לבוש במעיל. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר "שלום עליכם" להרה"ח ר' מאיר הארליג שי', ר' יהודה לייב ביסטרצקי שי' ור' יהודה מיכאל צירקינד שי'. כשסיים ניענע את הציציות ג"פ, ובכניסתו לחדרו בירך "א גוטן חודש".