ב' טבת תשל"ח
למחרת, ב”זאת חנוכה”, נכנס הרב יעקב יהודה העכט (ז”ל) - שניהל את המסיבה לילדים - אל כ”ק אדמו”ר שליט”א, והרבי הודה לו על המסיבה, ואמר, שהדבר גרם לו נחת רוח רבה.
ויוסף הרבי ויאמר עוד אל הרב העכט בחיוך לאמר: “איך זוך א בעל מרץ און א בעל סוד, און איך האב דיר געפונען. איך וויל מאכן א פארבריינגן (נאך מנחה), און פאר דערויף וואשען זיך, און דערנאך טיילן כוס של ברכה, און אויסטיילן (פאר די שלוחים) “בקבוקים” (’משקה’). [אני מחפש בעל מרץ ובעל סוד, ומצאתי אותך. ברצוני לערוך התוועדות (לאחר מנחה), לפני זה ליטול ידיים ולאחר מכן לחלק כוס של ברכה, ולחלק (לשלוחים) ‘בקבוקים’].
והרבי המשיך: “איך וויל ניט אז מ’זאל דאס מפרסם זיין, בכדי עס זאל ניט שטערן קיינעם פון דער ארבעט, ווי די גמרא זאגט בנוגע די קריאות פון ימי החול (שקצרו בזה)“. [איננו רוצה שזה יפורסם, כדי לא להפריע לאף אחד בעבודתו, כי שהגמרא אומרת בקשר לקריאות של ימי החול].
הרב העכט שאל: “אפשר לספר ל’מרכז’?” “לא”, ענה הרבי. “ולמשרד השידורים (בכדי שידעו על כך מבעוד מועד)?” לא, השיב, “ובכלל לא נוגע הפירסום, שהרי יכולים לקנות את ה’טייפ’ מיד אחרי ההתוועדות”. “ולתלמידי הישיבה כאן?” לספר לתלמידי הישיבה (כאן) - אמר הרבי - הרי זה כזה פירסום, כמו עד לאוסטרליה!”...
שוב שאל הרב העכט, אם יכול לספר על כך לבנו הנמצא במוריסטאון? וענה הרבי, שיעשה בדיוק כמו שעושה עם שאר מוסדותיו, כלומר, שיאמר להם (אם רוצה) שיהיו כאן. אחר כך אמר לו הרבי שביכולתו לספר על כך לאחיו שיחיו.
“כ”ק מו”ח אדמו”ר”, המשיך הרבי, “סיפר פעם שיש שלוש סוגים ב”בעל סוד”: (א) הוא מספר מיד (לאחרי פיתוי קל), (ב) מבחינים עליו שיש לו סוד אבל הוא לא מגלה את הסוד, (ג) שבכלל לא מבחינים עליו שיש לו סוד”. וסיים: “בוודאי תבחר לך את הדרך הנכונה בזה”. כמו כן ביקש ממנו הרבי שאת המצרכים שיקנה להתוועדות יכניס לבית הכנסת כך שאיש לא יכיר בכך. הרבי שליט”א אף רצה לתת לו כסף עבור ההוצאות, אך הרב העכט לא לקח באומרו שיש לו.
וכך, רק בשעה שלוש ורבע, לפני תפילת מנחה, התפרסם שאחרי התפילה תתקיים התוועדות עם נטילת ידיים לסעודה. אחר תפילת מנחה נכנס הרבי לביהכנ”ס הגדול וישב להתוועד. בראש דבריו אמר כי (בהתאם למה שדובר בהתוועדות הקודמת), רצונו שכולם יטלו ידיהם לסעודה, ולכל אלו שאכן יעשו כן תבוא עליהם ברכה - “כוס של ברכה”, וימשיכו את ה”ברכה” הזאת גם לאלו ש(מאיזו סיבה) לא יטלו ידיהם לסעודה.
הרבי נטל את ידיו הק’ לסעודה. כשראה את שתי החלות הגדולות - “לחם משנה” - שהכינו, חייך... [למחרת אמר להרב העכט, כי בפעם הבא לא יביא שתי חלות כדי שלא יחשבו שגם בחול צריך “לחם משנה”]. אחר טעימת “המוציא” מהחלות, אמר: “די וואס האבן זיך געוואשען און די וואס רעכענען זיך גיין וואשען - זאלן נעמען פון די חלה”. [אלו שנטלו ידיים ואלו המתכננים ליטול ידיים שיקחו מהחלה הזאת]. וכאשר כולם עלו בבת אחת “לחטוף” מהחלות הוסיף הרבי: “לאו דווקא בבת אחת”. ונתן לנוכחים את החלה השלימה ומחצית מהחלה השניה. והוסיף עוד: “שיקחו רק חתיכה”.
ההתוועדות ארכה כשעה ועשרים דקות לערך. הרבי השמיע ‘מאמר’, ד”ה “נר חנוכה מצוותה משתשקע כו’”. באחת השיחות ביאר את הקשר המיוחד שבין “זאת חנוכה” לשמיני עצרת, ששניהם הם ביום השמיני והאחרון של החג. בסיום ההתוועדות הכין הרבי את עצמו לברכת המזון, וקודם לכן טבל עוד הפעם את חתיכת החלה במלח. בנוסח הזימון התחיל תיכף בתיבת “נברך” ולא הקדים “ברשות” כרגיל. גם הניגון שחתם בו את הברכות היה שונה במקצת.
אחרי ברכת המזון החלה חלוקת “כוס של ברכה” ממקום מושבו של הרבי בעת ההתועדות - כאשר עבר הרב יעקב יהודה העכט ואמר, שמילא את הבקשה - ענה לו הרבי שליט”א: זאך זיין כפליים לתושיה”. [שיהיה כפליים לתושיה] אחרי החלוקה, אמר: “כיוון שזה כבר “משתשקע החמה” של “זאת חנוכה” - שיתחילו דווקא עכשיו להוסיף ב”נר מצווה ותורה אור”, באופן דמהדרין מן המהדרין, ובהצלחה רבה ומופלגה - עד ביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, וגם לאחר מכן”.
