ה' כסלו תשנ"ד
יום שישי ה' כסלו
כבשלושת השבועות האחרונים, גם היום לא זכינו שהרבי יצא אלינו כלל לתפילות, והקהל (למעט מעט שלוחים ש"זכו" לעבור בר"ח כסלו) לא זכה לראות ולהיראות. הגעגועים העזים לראות את הרבי מתגברים מיום ליום והקהל אינו יכול יותר. "הגיעו מים עד נפש"... מודעות מיוחדות (להם, לצערנו, 'הורגלנו' כבר) המעוררות את הקהל לימי תענית שעות וימי תפילה באוהל הק' נתלו שוב, מתוך תקוה כי לא נצטרך לבוא למקומות כאלו אלא רק להודיע על דברים שמחים.
ומבריאות כ"ק אד"ש מה"מ נודע, כי לעת עתה עדיין אין תשובות ומענות. כל החתנים ב'עמדת המתנה', והקהל עוד יותר מהם. מהקודש פנימה שומעים שוב ושוב אשר עדיין אין 'קלארקייט' במה המדובר, אם כי כחסידים איננו מאמינים לרופאים ואיננו מסתכלים במבט שלהם. ראוי לציון במיוחד הרופא שהפך לחסיד, הד"ר איירו שי' ווייס, שבמהלך ביקורו הלילה עשה כמה ענינים רפואיים לפני הרבי ולא זכה לתגובה, אך כשלאחמ"כ ניגש ואמר אשר כעת הוא מברך ברכת 'שהכל' על שתי' - ענה כ"ק אד"ש מה"מ "אמן" אחר הברכה.
