ט"ז תשרי תשנ"ג

יום שלישי ט"ז תשרי ב' דחגה"ס

"היינו כחולמים..."

גם היום כאתמול הקדימו רבים לפתחה של הסוכה ולקחו מספר לתור של ברכת הלולב, אבל היום הלולב יצא יותר מאוחר.

בשעה 7:45 לערך יצא כ"ק אד"ש אל הסוכה ובירך על הד' מינים, ובשעה 8:00 יצא הלולב אל הקהל הקדוש. בינתיים נשאר כ"ק אד"ש בסוכתו, אכל דבר מה, התפלל עם הד' מינים השני ובשעה 9:30 יצא מהסוכה אל חדרו הק'.

בשעה 10:00 לערך התחילו את תפילת שחרית וגם היום (כאתמול) כיון הגבאי את מהירות התפלה.

לפני חזרת הש"צ הודיע הגבאי הרב זאב שי' כץ הודעה מיוחדת על הסדר שיהי' בסיום התפלה (לאחר האי סדר לפ"ע שהי' בימים האחרונים): "לאור זה שאנו זוכים שהרבי נמצא איתנו בתפילות, מבקשים אנו מכולם שכל אחד ישמור על השקט, עד לאחר גמר קדיש בתרא, לאחמ"כ יכריזו כל הקהל ג"פ גוט יו"ט (כפי שהי' הסדר תמיד) וינגנו ניגון...".

בשעה 11:30 (בסיום אמירת ההושענות, לפני קריה"ת), כמצופה לפי הסדר שהי' אתמול, נודע שהרבי יצא שוב אל החדר הנ"ל. עם כניסתו הרימו את התריסים של ב' החלונות האטומים. בחדר נראו עומדים המזכירים, הרב יהודה לייב שי' גרונר, הרב ירחמיאל בנימין הלוי שי' קליין, הרב ח.י.ק. והרב ניסן שי' מינדל, חברי ההצלה הרב משה שי' קליין ואברהם ישראל (אינגי) שי' ביסטריצקי, המשב"ק ר' ש"ב שי' גאנזבורג, ד"ר רעזניק וד"ר פעלדמן, וה"אח" הגוי.

הבעל קורא הי' הרב שוסטערמן (שלאחרונה קורא בתורה יותר מהר), בעליות כובדו (בין השאר) חברי ההצלה הנ"ל, ולמפטיר כובד המזכיר הרב ניסן שי' מינדל.

הש"צ הי' הרב שלמה לייב שי' אברמוביץ והתפלל כדרכו במתיקות מיוחדת. כפי הכרזת הגבאי, הרי שעם גמר קדיש בתרא נפתח החלון השלישי עם התריס, הקהל הכריז ג"פ גוט יו"ט (והי' נראה שהרבי עונה עמהם תוך כדי שמהנהן קלות בראשו הק') והתחיל לנגן "ושמחת" (כפי הסדר בחג הסוכות). הרבי ישב לכיוון דרום בית הכנסת (כרגיל), והביט לעבר הקהל שעמד ממול, כמ"פ הסתכל לכיון בימת ההתוועדות, הרבי ישב משך כשתי דקות ומחצה וכה"ז הסתכל לעבר הקהל למעלה ולמטה ונענע קלות בראשו, לסיום עשה בידו תנועה קלה שהיתה נראית כעידוד, הריל"ג שאל "האם לסגור", והרבי השיב בחיוב, ואז סגרו לאט לאט את החלון והתריס. במשך כל הזמן המשיך הרבי להביט על הקהל, כאשר (כבכל פעם) חוזר על עצמו המחזה הזה של "קשה עלי פרידתכם".

הקהל יצא מרוגש מאוד מהזכות הגדולה לה זכו זו הפעם העשירית בשנה זו לראות את אבינו מלכנו. היו שהעירו את תשומת הלב ע"כ ששכחו משום מה להכריז ג"פ את ה"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" והרי דבר זה מוסיף חיים בהמלך, וכפי שהרבי עצמו אמר (שיחת ב' ניסן תשמ"ח) שכשמכריזים "יחי המלך" ה"ז מוסיף חיים על חיותו. כמובן שהתקיימו אסיפות רבות ע"מ לראות איך לתקן דבר זה מבעוד מועד, ודיברו שבע"ה הלילה כשהרבי יצא לתפילת ערבית, יתקנו את המעוות.

בינתיים נודע שהרבי נמצא בסוכתו ואוכל את סעודת החג. הרבי שהה בסוכה במשך כשעה עד לשעה 1:30 לערך. בסיום הסעודה ניגש המזכיר הרי"ק ושאל את כ"ק אד"ש "האם ברצונו הקדוש שהילדים (תשב"ר של חברי המזכירות והמשבקי"ם ועוד) יכנסו אליו ויברכוהו בגוט יו"ט" והרבי הניד בראשו הק' לחיוב. אז נכנסו כל הילדים הנ"ל וברכו את הרבי בגוט יו"ט וברפו"ש, "דער רבי זאל זיין געזונט וכו'" והרבי הניד בראשו הק' לחיוב וענה אמן לברכתם.

"בכסה ליום חגינו"

"גילוים" מרעישים בליובאוויטש שבליובאוויטש

מנחה

כעבור 6 דקות (ב-1:37 לערך), כשהקהל חלקו עורך הושענות, חלקו באמצע התפלה והשאר באמצע הלהט - דיון בנושא הפעולות בעניני משיח וגאולה, נשמע לפתע קול דהרת אבירים הרצים לעבר חלקו ה'מזרחי' של בית הכנסת, ונודע שהרבי יוצא שוב אל החלון, מה... מי... לא ברור. הקהל הי' בשוק. בתוך דקה יצא הרבי אל החדר הנ"ל, והריל"ג פתח את החלון והודיע שיתחילו מיד בתפילת מנחה. לא הי' סיפק בידי הגבאים להכין חזן ומיד ניגש ר' זלמן שי' ליפסקער והתפלל תפילת מנחה.

עם סיום התפלה נסגרו התריסים כרגיל והכסא זז לחלון השלישי, שם נפתח החלון והתריס. באותו זמן הכריז הקהל ג"פ "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" והתחילו בניגון ההקפות להרלוי"צ. הרבי ישב כרגיל כשפניו נוטים לדרום - לימינו הביט על הקהל שעמד במרכז בית הכנסת, ופניו היו מאירות ורציניות, בתחלה. לאחר כמה תנועות קלות בראשו הק' הגביר הקהל את השירה, ואת התנועה הידועה ניגנו למע' מ-10 פעמים, ואז לפתע הניף כ"ק אד"ש את ידו השמאלית (בדומה לערב יום הכיפורים) ועודד בחזקה כו"כ פעמים.

בפעם הראשונה הי' נדמה להמזכירים שהרבי מסמן לסגור את החלון, וע"כ שאל הריל"ג את כ"ק אד"ש האם לסיים, אך משלא הגיב והמשיך לעודד, הובן בבירור שזה עידוד, הקהל הנרגש התחשמל עוד יותר והמשיך לנגן את התנועה הידועה עוד ועוד, ולפתע עודד שוב כ"ק אד"ש בידו השמאלית בצורה מדהימה ובתנועות חזקות ביותר, חדי העין ספרו כ-20 פעמים. לבסוף, כשגמר הרבי לעודד, סגר הריל"ג את החלון והרבי המשיך לעודד בתנועות ראשו הק' וכך הורד התריס אט אט ושוב רגעי הפרידה הקשים. המעמד נמשך כ-4-5 דקות והרבי יצא מהחדר אל חדרו הקדוש. השעה היתה 1:45.

הקהל נשאר לעמוד על מקומו ולרקוד בשמחה רבה ועצומה, בנוסף לכך נפתחו מעגלים מעגלים של ריקודים לרגל הגילוי הגדול (שבאותה שעה נראה היה כהפתעת היום), אחד בירך את השני במז"ט מז"ט, ונשיקות הורעפו מאחד על השני, רבים עשו קולע ורבים אחרים רקדו עם דמעות ובכיות נוראות מהתרגשות על מעמד מיוחד זה.

ילאה העט מלתאר את השמחה העצומה שהיתה ב-770, שמחה שאפילו בשמחת-תורה לא רואים אותה. כולם רקדו ורקדו ורקדו ללא הפסקה...

התוועדות הא'

עוד בטרם עיכל הקהל את ההפתעה והגילוי האחרון נפל עליו דבר עצום ומפתיע עוד יותר. כ-10 דקות לאחר הגילוי הגדול ירד מלמעלה ר' חיים ברוך שי' הלברשטאם, בידו כוסית משקה, וכשהוא נרגש כולו בישר לקהל שהרבי חילק כעת בחדרו הקדוש משקה לכ-20 איש, החברה מיד לקחו כוסיות והתכוננו כבר לרוץ לסוכה ולומר לחיים כדת וכדין, אך לא עוברים מספר רגעים, ובנצי סטאק יורד ל-770, וצועק בהתרגשות עצומה "פארבריינגען... פארבריינגען..." הקהל הי' בהלם, אך בשומעם מילים כאלו (ובימים טרופים אלו הכל יכול להיות), אף שעדיין לא הבינו איפה, בכ"ז הצטופפו כולם שוב מול החדר המיוחד. לאחר כמה רגעים יוצא הריל"ג מהחלון וצועק שאם לא יהי' סדר הרבי לא ירד, כמובן שמיד הבינו שהרבי יורד למטה, איך ואיפה אף אחד לא חושב ולא יודע, אך לאחר רגע מישהו מודיע שזה יהיה ממקום בימת התפלה הרגילה של הרבי. מכינים את הסטענדר וכו' וכולם נדחפים למזרח-מזרח של 770. אך לאחר מספר שניות מודיעים שזה ממקום ההתוועדות הרגיל. את השאלה "איך" פותרים ברגע וכמה חברה מאלתרים מיד את שולחנו המיוחד של הרבי ומעמידים אותו בשליש המערבי של בית הכנסת (לא במקום הרגיל), על בימת ההתוועדות. גם את הכסא האדום העמידו במקום זה. הפירמידות הוקמו בתוך שניות ספורות והלחץ הי' איום ונורא. אנשי ועד המסדר לא היו, ורק בעמל רב הצליחו לסדר ד' אמות מסביב לשולחנו של הרבי, ובעוד הבאלאגן חוגג, נכנס הרבי ע"ג כסא (חום עם ציפוי אדום), הקולות "דער רבי גייט" נשמעו מכל פינה, ואנשים בכו מהתרגשות, אחד האנשים שכלל לא שם לב שהודיעו שיש פארבריינגען ופתאום ראה את הרבי כשהוא נמצא כמטר לידו, צעק ספונטנית בהתרגשות "מלך המשיח" והרבי חייך אליו.

במשך כל הדרך עד לבימה נענע הרבי את ראשו הק', עשה בידו הקדושה תנועות והביט אל הקהל.

רוב רובו של הקהל הרגיש שזהו זה... הנה הגיע סוף סוף הרגע המיוחל והרבי יורד ומתגלה לעין כל כמלך המשיח...

וכך בפעם הראשונה מאז ז"ך אד"ר ירד הרבי ל-770. פניו הק' היו מלכותיות ומאירות במיוחד. הרבי הגיע למקום שהכינו לו ונשאר לשבת על אותו כסא (ולא עבר לכסא הרגיל), על השולחן הניחו 3 בקבוקי משקה עם הגביע של הרבי שליט"א (הפוך ע"ג הצלוחית). את מה שהי' באותו זמן א"א לתאר...

במשך כל זמן שהותו סימן הרבי מידי פעם בידו השמאלית שירדו ולא יסתירו איש לרעהו, כן השתיק את הקהל כו"כ פעמים. תחלה החל הקהל לנגן והריל"ג (בהוראת הרבי) השתיקם. הרבי לא דיבר ואיש לא הצליח להבין את רצונו הק'. המזכירים ניסו בכל מיני שאלות להגיע לדעתו ורצונו של הרבי, אך העלו חרס בידם. הדבר היחיד שהרבי ענה בחיוב הי' זה שברצונו להביט על כל הקהל, כשהמזכיר הריל"ג החל לחלק את המשקה סימן הרבי שיחזירו את זה בחזרה. הריל"ג קרה לר' יואל שי' כהן שיתקרב כדי שיוכל לנגן את הניגונים, אך כשהרבי נשאל על כך, השיב בשלילה. לאחר כ-15 דקות סימן הרבי בידו תנועת ירידה ועלי' ואז שאל הריל"ג "האם ברצונו לעלות לחדרו" והשיב בחיוב, ואז הרבי יצא.

בעת שהותו של הרבי הוזקקו כמה בחורים ל'הצלה' ולאור זה שההתוועדות היתה פתאומית לגמרי, לא היו אנשי הצלה זולת אלו שעומדים על משמרתם בד' אמות של הרבי, אבל כשהוצרכו, ניגשו ר' משה שי' קליין ואינגי שי' ביסטריצקי לטפל בבחורים שהיו במצב קשה מאוד, א' הבחורים שראה את המצב הקריטי (ללא גוזמה) של א' מהם, צעק לעבר הרבי בבכיות נוראות "REBBE HE IS DEAD" (רבי, הוא מת) (ל"ע)..." והרבי הביט בהם במשך זמן ארוך. מאוחר יותר נתקבלה הבשורה המשמחת שבניסי ניסים התעורר הבחור (בדרך לביה"ר) וחזר לאיתנו, ומיד כשהתעורר ביקש מאנשי ההצלה שברצונו לחזור להתוועדות ב-770.

עם צאתו של הרבי החלו לנגן "יחי אדוננו..." והרבי עודד בידו השמאלית. הרבי אף חייך במשך כל הדרך לקהל. לקראת צאתו מן הזאל ניגנו "דער רבי איז געזונט, משיח..." והרבי עודד שוב. לצ'רלי שאמר "גוט יו"ט רבי", חייך הרבי ועשה בידו לשלום, הרבי עלה דרך המדריגות הפנימיות (בהם נוהג לרדת לתפילות שבת ויו"ט).

לבינתיים הקהל המבוהל והמבולבל יצא לברר את כל פרטי המעשה, איך נולדה תפילת מנחה וההתוועדות שלאחריה. ובכן מה שנודע הוא, אשר לאחר שהרבי חזר מהסוכה לחדרו, סימן בידו הקדושה שברצונו דבר מה. הריל"ג שאל על תפילת מנחה והשיב בחיוב והריל"ג נתן לרבי את הסידור, או אז סימן הרבי בידו השמאלית שברצונו לצאת אל החדר הנ"ל ולהתפלל עם הקהל, ואז ירד הרבי למנחה.

לאחר תפילת מנחה, כשחזר הרבי לחדרו, סימן שוב בידו הקדושה. הריל"ג שאל אולי ברצונו לחלק משקה, והשיב בחיוב. הביאו בקבוק משקה גדול והרבי חילק לכל הנוכחים בחדר, חברי המזכירות וכו'. לאחר שכולם קיבלו סימן בידו שרוצה עוד, הריל"ג שאל האם להכניס עוד אנשים לחדר, והרבי השיב בחיוב, ואז נכנסו כל המשבקי"ם ובני המזכירים עם הילדים הקטנים לתוך החדר והרבי מזג לכאו"א. עדי ראי' מספרים שהי' זה מעמד שקשה לתאר, הרבי יושב כמלך, פניו בוערות והוא מחלק משקה. כולם אמרו לחיים וברכו את כ"ק אד"ש ברפו"ש וקרובה. לילדים מזג וחייך לכל אחד, גם ל'אח' הגוי שעובד שם מזג הרבי לחיים, והאח אמר לרבי "רבי, לחיים, געזונט", והרבי שפע אליו חיוך רחב.

לאחר שכולם קיבלו סימן הרבי שברצונו עוד, הריל"ג שאל "האם ברצונו הק' שכל העולם יכנסו ויעברו ליד כ"ק אד"ש" והשיב בשלילה, "האם ברצונו לראות את הקהל" והשיב בחיוב, "האם ברצונו לצאת אל החדר ההוא" והרבי השיב בשלילה וסימן בידו הק' תנועה כלפי מטה. הריל"ג שאל "האם ברצונו לרדת למטה" והרבי ענה בחיוב. כשהמזכיר המופתע שאל שוב, ענה כ"ק אד"ש כמ"פ בפיו "יע" (כן), הריל"ג הוסיף ושאל "האם ברצונו להמתין עד שיעשו סדר למטה" והשיב בשלילה וסימן שוב בידו כלפי מטה, שהוא רוצה עכשיו ומיד. ואכן בתוך רגעים ספורים ירד הרבי שליט"א אל הקהל למטה כנ"ל.

רבים מתושבי השכונה שהפסידו את המעמד נודעו עליו ע"י השוטרים שפיטרלו באיזור. וזה דבר המעשה. כשראו השוטרים את הנהירה ההמונית ואת הריצות שברחבי השכונה לכיוון 770, הוזעקו מיד כמה ניידות כדי לברר מה קרה. משהגיעו ונודעו על האמת, הודיעו ע"כ מיד בקשר ש"הרבאיי ירד אל הקהל", כמה בחורים שלא ידעו מהנעשה והלכו ברחובות הצדדיים של השכונה, נעצרו ע"י שוטרים שאמרו להם "מה אתם עושים כאן? הרבאיי שלכם מדבר ב-770, תלכו לשם מיד", הם חטפו הלם ופתחו בריצה לכיוון 770, חלק אחר שמע ע"כ בקשר של השוטרים (שכתמיד עובד במלוא הרעש), וכך רץ גם הוא ל-770. לרבים הזכיר הדבר את השיחה הידועה מליל ב' דחגה"ס תנש"א, בו מדבר הרבי על כך שכשמשיח יבוא ידעו זאת ע"י השוטרים וכו'.

עם צאתם של חברי המזכירות וכל אלו שזכו לקבל משקה מהרבי, ניגשו רבים לקבל מהמשקה וכו' של הרבי ולשמוע וללקט עוד ועוד פירורים ממה שהי' בפנים.

הנהירה ל-770 המשיכה במשך כל העת והקהל שהפסיד לא ידע את נפשו. בתוך 770 היו ריקודים המוניים. בינתיים תפסו כמה בחורים יוזמה (בהצעתו של הרב י. כ.) והכינו את 770 להתוועדות. הסברא היתה שהיות והרבי רצה לראות את כל הקהל והבלאגן הי' כה גדול ולפועל לא יכלו לראות את כל הקהל, אולי כשיתכוננו כמו שצריך להתוועדות רגילה - יחד עם כל שולחן הארוך של ההתוועדות, יואילו לבקש מהרבי שיצא שוב. התוכנית רקמה עור וגידים והחברה עבדו קשה למען השבת הסדר על כנו.

התוועדות הב'

לערך בשעה 5:30 שוב הושלך שקט ב-770, נהירה המונית מגיעה מהפתח הצפוני מערבי של בית הכנסת ומודיעים שבעוד דקות ספורות הרבי יוצא שוב אל הקהל. לאן, שוב עדיין לא יודעים. חברי ועד המסדר נכנסו ללחץ לאחר שלא ידעו לאן הרבי יצא, ובפרט לאור התקדים של ההתוועדות שלפנ"כ והפעם הכינו לרבי מקום מתחת לחלונות החדרון, על מקום בימת הקריאה החדשה. לאחר רגעים נודע שהרבי יצא אל החדר ולא לתוך 770. ר' יואל וזקני אנ"ש הועמדו בפראנט סמוך לבימה זו, מתחת לחלונות. השעה היתה מוקדמת, לא תפילת ערבית ולא מנחה, מה בדיוק יהי' עדיין לא ידוע, אבל הפעם כבר היו אלפים בביהמד"ר (ולמרות הכל היו שהלכו אחרי ההתוועדות הראשונה לבתיהם ופיספסו את ההתוועדות השני').

ב-5:40 יצא כ"ק אד"ש אל החדר הנ"ל והפעם היישר אל החלון השלישי, החלון נפתח והתריס הורם. הקהל החל לנגן משהו, אבל הריל"ג השתיקם ואמר לנגן (בהוראת הרבי) את ניגוני הרביים. ר' יואל שי' החל לנגן כל ניגון וניגון, ניגנו את ה"ג' תנועות" להבעש"ט המגיד ואדמוה"ז, "א-לי אתה" לאדמוה"ז, "הקאפעליע" לאדמו"ר האמצעי, "ימין ה'" להצ"צ, "לכתחלה אריבער" לאדמו"ר מוהר"ש, "הרוסטוב'ער" (ניגון הכנה) לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, "הבינוני" לאדמו"ר מוהריי"צ, "אתה בחרתנו" לכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח. לאחמ"כ ניגנו את ניגון ההקפות להרלוי"צ - אביו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ניגון "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" וניגון שמחה לשמח"ת. לאחמ"כ סימן הרבי בידו הקדושה שיפסיקו, הריל"ג החל לסגור את החלון והרבי עצר זאת בידו. הריל"ג שאל את הרבי לרצונו, והודיע שהרבי רוצה שיגידו לחיים. תחילה כל הקהל אמר לחיים בפיו, היות ומשקה לא הי' באיזור ולאחמ"כ הכריזו ג"פ "יחי אדוננו..." והחלו לנגן שוב "עד מתי דו... ווי וואנט..." הרבי השתיק את השירה והריל"ג שאל לרצונו הק', ושוב הכריז שהרבי רוצה שיגידו לחיים על משקה.

בינתיים ההמולה ב-770 גברה וכ"א חיפש משקה, היו שהחזיקו בקבוקונים קטנים עם טיפות משקה והחלו לומר לרבי לחיים והרבי הניד בראשו הק'. ר' שלמה הכהן שי' איידלמן התחיל לברך (עם כל אחיו הכהנים) ברכת כהנים והרבי הקשיב וענה אמן בבירור אחר כל ברכה וברכה. לאחמ"כ שוב סימן הרבי שברצונו שיגידו לחיים. לבינתיים הודיע הריל"ג (לאחר ששאל לרצונו הק') שהרבי רוצה שינגנו ניגון, והחלו שוב בניגון שמחה הנ"ל שמנגנים בעת ההקפות.

בעת שניגנו את ניגוני הרביים היה כ"ק אד"ש במשך זמן בעיניים עצומות ובחלק מהניגונים ניגן בפיו יחד עם הקהל (- כמו ב"הנרות הללו" וכד'). בעת שניגנו את ניגון ההקפות עודד קלות בתנועות ראשו הק'. ביני לביני כשהריל"ג דיבר עם הרבי, סימן מפעם לפעם בידו שימשיכו לנגן וכו', הרבי לא הרפה עד שחילקו משקה לחלק גדול מהקהל הקדוש וכולם אמרו לחיים וברכו את כ"ק אד"ש. לאחר כו"כ פעמים שהריל"ג שאל האם לסגור, השיב בחיוב, וסגרו את החלון והתריס. הרבי שהה בחדר עם הקהל כ-25 דקות והי' זה הזמן הכי ארוך (בתקופה זו) שראו את הרבי שליט"א פנים בפנים.

במשך הזמן שהרבי שהה עם הקהל הבחינו שהריל"ג שואל לרצונו הק' כו"כ פעמים ולא הצליח להבין כוונתו הקדושה, דבר זה גרם לצער ועגמ"נ לרבי ולחסידים.

בעת ההתוועדות השני' היו הרבה בחורים ואנ"ש שלא יכלו לעמוד בלחץ ויצאו חצי מעולפים, כמה בחורים בעלי זרוע עזרו להם ושלפו אותם ממקומותיהם (בעוד נפשם בם), ועזרו להם לצאת. בעת מעשה הביט כ"ק אד"ש משך זמן (בתחילה לימינו על בימת ההתוועדות, ומאוחר יותר מולו, על השולחנות שעמדו באמצע ביהכנ"ס). גם אנשי ההצלה כבר עמדו הכן בפינות 770, וזאת לאחר שהוזעקו ע"י אינגי שי' ביסטריצקי מיד כשנודע ע"ד צאתו של הרבי, ולאחר שלמדו את לעקח ממה שארע בהתוועדות הקודמת.

יש לציין שבהתוועדות זו הסדר הי' להפליא וכל הקהל יכל לראות את הרבי שליט"א.

כמו"כ יש לציין שבעת ההתוועדות נכחו בזאל כמה קציני משטרה שהגיעו לאחר המהומה הגדולה שקמה בשכונה בעקבות רדתו של הרבי למטה, ובאו ע"מ לצפות מקרוב בשל מי הסער הגדול הזה, וכשראו את כל המעמד המיוחד ואיך שאף אחד לא מוכן להחסיר ולו מבט קל על פני כ"ק אד"ש נסחפו אף הם ונשארו במשך כל הזמן.

לאחר התוועדות זו, נשארו כל הקהל על מקום עמדם, וזאת לאחר שהוכח שאף אחד לא יכול לדעת מה יקרה בעוד דקות מספר ואולי שוב תהי' הפתעה כמו שלושת ההפתעות האחרונות, אולי יהי' מעריב בע"ה. אף אחד לא לקח סיכון וכולם עמדו על משמרתם. לקראת שעת תפילת ערבית היו כמה אזעקות שוא וכל ששששש... שנשמע בזאל העביר זרם בכולם, ומיד רצו לעבר מקומותיהם, איש על משמרתו. מדי פעם היה יוצא א' מחברי ההצלה וכד' ומודיע שאזעקה זו לחנם היתה ולע"ע הרבי לא יוצא. אנשים לא יצאו מ-770 לאחר ששמעו שהרבי לא הוריד את הסירטוק ואת הגארטל בחזרו לחדרו, ומזה הוכיחו שהרבי יצא לתפילת ערבית.

בשעה 8:35 לערך נכנס הרבי לסוכתו, התפלל ערבית, הריל"ג הבדיל וכ"ק אדמו"ר שליט"א אכל. לאחר 20 דקות חזר לחדרו. באותה עת שנודע שהרבי נמצא בסוכה נכנסו כולם לכוננות עליונה ו-770 התמלא מרגע לרגע, עשרות אנשים, מי ברגל ומי ברכב, רצו לבית רבינו שבבבל בתקוה שאולי הרבי יצא היישר מהסוכה לתוך החדר המיוחד, אך לאחר מכן נודע שהרבי נכנס לחדרו.

הקהל עדיין לא עזב את המקום וציפה להפתעות, עד שלאחר כחצי שעה, כיצאו כל המזכירים לביתם, עבר רוגע בקהל שלכאורה (לפי התכנית הגלותית - שלהיום אינה ברת תוקף לכל הדיעות) הרבי לא יצא בשעה זו. ואכן רוב הבחורים הלכו לסעוד את לבם לסעודת חג לאחר שלא יכלו לזוז מהבנין משך כל שעות היום. חלק מהם שחשש לגילויים מרעישים נשאר לעמוד עד לשעות הקטנות של הלילה.

מאוחר יותר התקיימו התוועדויות בחצר הסוכה, והריקודים היו למעלה ממדידה והגבלה.

גם חברי ההצלה כונסו היום לכינוס חרום ובו דנו על המצב ועל הההערכות מכאן ולהבא.