י"ב תשרי תשנ"ג

יום שישי י"ב תשרי

בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות היום נטל כ"ק אד"ש את ידיו ואכל.

ליל שבת קודש

בערב שבת קודש ניגש הריל"ג (כדרכו) להדליק את נרות השבת וכ"ק אד"ש סימן בידו הקדושה שברצונו להדליק בעצמו... וכך הווה.

הלילה זכינו שכ"ק אד"ש נראה אל הקהל זה הפעם השישית בעת שהותו בחדר המיוחד ב'קבלת שבת' יחד עם הקהל הקדוש.

הש"צ עמד במרכז בית הכנסת (כמנהג אחינו הספרדים), כדי שבחדרו של הרבי יוכלו לשמוע אותו היטב. את ה'לכה דודי' ניגנו בניגון של "אורך ימים", וב'בואי בשלום' החליפו את הניגון (כפי שעושים מאז ז"ך אד"ר) ל"יחי אדוננו... מלך המשיח".

עם סיום התפלה נסגר התריס האמצעי והקהל החל לנגן את הניגון "אורך ימים..." ואז נפתח בהדרגה החלון השלישי, תחלה נפתח החלון ולאחר מכן הורם התריס ואז נראה כ"ק אדמו"ר שליט"א אל הקהל.

בתחילה הביט לכיוון הקהל שעמד לשמאלו ולימינו ואח"כ על הקהל שעמד ממול ולמטה, וכך המשיך והביט לכל הכיוונים. הרבי הנהן קלות בראשו הק' (תנועות חדות פחות מאשר בערב יום הכיפורים). הרבי הי' נראה טוב מאוד (יותר מאשר בערב יום הכיפורים), אדמימות היתה בפניו הק' והם האירו. מחזה זה נמשך כ-3 דקות (הכי ארוך שהי' עד עתה). הריל"ג שאל כמ"פ את כ"ק אד"ש האם ברצונו לסיים, והרבי לא הגיב. רק לאחר כ-3 דקות כשנשאל שוב, הרים את עיניו הק' (בדומה למה שנראה בוידיאו של ערב יום הכיפורים) והשיב בחיוב, ואז נסגר בהדרגה, תחילה החלון ואח"כ התריס.

בעיקבות הגילוי הזה נסחף הקהל ויצא בריקוד סוער, בפרט לאחר שהרבי היה נראה כל כך טוב (לפי ערך), ושהה כ"כ הרבה זמן (לפי ערך). אמנם בכל פעם שזוכים לראות את הרבי ההתרגשות גוברת, אך עתה שזכינו למעמד כה ארוך ואדיר... ההתרגשות גברה שבעתיים עד שהיו כמה שממש בכו, ביניהם חסידים ושלוחים ויונגעלייט שזה עתה מקרוב באו וראו זה לראשונה את הרבי שליט"א.

כשעה לאחר התפלה, יצאו הריל"ג והריב"ק, ומשניהם שמענו שלאחר שהריל"ג לקח את הכוס ע"מ לקדש (כפי שנוהג מאז היום המר והנמהר) רמז כ"ק אד"ש שברצונו לקדש. הריל"ג מסר לכ"ק אד"ש את הגביע והרבי קידש בידו השמאלית (לא לפני שאמר את כל סדר הקידוש, "שלום עליכם" וכו'), ושתה רוב כוס, נטל את ידיו הקדושות ואכל א גאנצע סעודת שבת, ובתוך הסעודה שתה עוד רביעית יין. בעת הסעודה הי' חגור בכובעו, בסירטוק המשי ובגרטל.

יצויין שבמשך הלילה שוב אכל ושתה כ"ק אד"ש מדבר מה.

במשך הלילה רוקן ה'מזרח' של בית הכנסת מכל הספסלים שהיו בו, בימת הקריאה הגדולה הוסטה עד לארון הקודש, ושולחן הקריאה הועמד (על הקרקע) באותו מקום בו עומדת הבימה הגדולה בר"ה (קרוב לשליש האחרון של 770 שהוא היום ה'מזרח'), כך שביום המחרת נמנע לחץ כבד.