י"ד אלול תשכ"ד

הרבי נכנס לתפילת שחרית בשעה 10:00 בדיוק עם סידור תורה- אור, תניא וחומש תורה-תמימה. כמו בערבית – וכך נוהג בכל פעם – נגע בפרוכת לפני שניגש למקומו. שמעתי מכמה וכמה 'מבינים' שלא תמיד ידוע אם הרבי מתפלל עם הקהל עם אלו. פעמים הוא בבחינת "כסבורין שהוא מתפלל" ובאמת כבר התפלל קודם או להפך מתפלל אחר-כך בחדרו. הפעם, כאשר הקהל אחזו ב"ברוך שאמר", אחז הרבי בספר התניא ועיין בו. כמדומני שרק כשהגיע הקהל ל"ברכו" הניח את ספר התניא, אחז בב' הציציות ואמר "ברוך שאמר", התפלל במהירות וכשהגיעו ל"קריאת-שמע" אחז עם הציבור. הביט עוד הפעם זמן קצר בספר התניא ואחר כך היה נראה שעומד "שמונה עשרה". ב"חזרת הש"ץ": באמירת קדושה הבחנתי שכ"ק אדמו"ר כן מתרומם ב"ברוך.. ממקומו" ו"ימלוך.. הללויה". (כך חזר הדבר ונשנה גם במנחת שבת). בעת ברכת כוהנים מפנה פניו לעבר שליח ציבור (בחו"ל אין הכוהנים נושאים כפיהם כי אם בשלושת הרגלים ובימים נוראים). לפתיחת הארון לפני קריאת התורה מחכים למבט מהרבי, עד שהוא מביט על הפותח – חדב"נ הרש"ג. הרבי מביט על ספר התורה עד אשר הוא מונח על במת הקריאה. הקריאה ע"י הבעל קורא ר' מרדכי שוסטרמן שקורא בנעימה והטעמה מיוחדת. בעת קריאת התורה עומד, מביט כל הזמן בחומש (עם "תורה תמימה"). כאשר העולים לתורה מברכים "ברכו" וכן כשמברכים "הגומל" נזקף מלא קומתו. כדאי לציין שבמת הקריאה נמוכה מאוד. לקראת מפטיר מתחילה צפיפות ע"י בימת הקריאה לשמוע את ההפטרה מהרבי. למפטיר נקרא הרבי "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו בהר"ר לוי יצחק". כשמגיע לבמה פניו רציניות מאוד. מגביה את הספר-תורה בעת הברכה בשקט אך בצורה ברורה כך שכולם יכולים לשמוע. כל מילה מרגלית. בהגבהת הספר-תורה הסתובב המגביה בצורה כזו שהרבי יוכל לראות. ברכות המפטיר מילה במילה, הטעמים די כמקובל אם כי בצורה מקורית. המאזין להפטרה חש כי אין זו קריאת שיחזור נבואה שנאמרה פעם כי אם שהנה הנבואה נשמעת עתה מפי הנביא. הרציניות האיומה נסוכה על פני קדשו. בגמר ההפטרה והברכות יורד מהבמה ושב למקומו לתפילת מוסף. כשמחזירים את ספר-התורה לארון מביט על ספר התורה עד סגירת ארון- הקודש וסידור הפרוכת. בחזרת הש"ץ של מוסף כשאמרו "כתר" הניף הרבי את ידו הק' על הסטענדער וזה היווה סימן לשיר "הוא אלוקינו". כך סימן פעמיים וסימן לחזק את השירה כשכל גופו הק' התנועע בבחינת "כל עצמותי תאמרנה". כך גם כשהש"ץ שר "הוא אלוקינו" עזר לנגן – בידיו הק' – והקהל פיזם בשקט. אחר התפילה חיכו להודעת הגבאי על התוועדות. משום מה ההודעה הסתכמה בקריאה להשתתף בשיעורים המתקיימים ביום א' (בו רוב בתי המלאכה והעסק סגורים). לרגע נוצר ספק אם תתקיים התוועדות אם לאו, אך הספק התברר די במהירות. הרב חדקוב נכנס אחר התפילה לרבי וכשיצא הודיע שבשעה 1:30 תתקיים התוועדות, משאת נפשנו. בשעה הנקובה נכנס הרבי לאולם הענק. קהל גדול, אך לא גדול במיוחד. שרו ניגון מסוים והחסיד הרב אשר ששונקין אמר "לחיים ליהודי רוסיה" והוסיף לבקש עוד פרטים שלא קלטתי. השיחה הראשונה החלה בעניין "גדולה לגימה שמקרבת". הרבי דיבר על כך בהרחבה ובסיומה הורה שהאורחים שהגיעו לתשרי יאמרו "לחיים". השיחה השניה הוקדשה ליום נשואי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בי"ג אלול תרנ"ז, וקישרה לנושא השיחה הקודמת. ושוב שיחה שלישית מעניינת ומאמר ש'דיבור המתחיל' שלו "אני לדודי". שיחה רביעית הוקדשה לח"י אלול ושיחה נוספת בעניין החובה המוטלת על האורחים שבאו לכאן לקבוע שיעורי-לימוד ולמלאות את הימים בתוכן רוחני. בסיום ההתוועדות הורה הרבי שאת המזונות שעל השולחן יחלקו למשתתפי השיעורים למחרת... מהמראות שנחקקו אצלי והותירו עלי רושם בל יישכח: בתחילת ההתוועדות ראיתי איך הרבי חייך לאורח שאמר "לחיים". "שמייכל" כזה שכל הון לא ישווה בעדו. כן שמעתי איך הרבי מתחיל לשיר "אבינו מלכנו", "ניע זשוריצי", ונפנף בידיו חזק שישירו. היה זה מחזה מרהיב לראות מה שנאמר "ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה'". הרבי מבקש שישירו יותר ויותר ושוב עודד חזק בידו הק' – ולאחר ברכת המזון (הרבי נטל ידיו הק' להתוועדות שלא כדרכו בכל שבת), קם במהירות ויצא את ביהמ"ד ונכנס לחדרו. כעבור דקות ספורות נכנס לבית המדרש הקטן (ה"זאל" למעלה) לתפילת מנחה בצד צפון. התעדכנתי מראש ותפסתי מקום טוב. בירכתי ברכת הגומל, רעדתי בזמן הברכה כאשר הרבי הביט עלי... ועוד נתכבדתי בהגבהה. שוב רעדתי והחוורתי וקיבלתי על עצמי בלי נדר שלא אגש יותר ל"כיבודים" מעין אלה במחיצת הרבי. אחר מנחה ניגש אלי אברך ואמר לי, מן הסתם שמת לבך לכך שסבך הרב אברהם פריז לא ניגש לברכת "הגומל". ר' אברהם אומר "אז מ'פארט אועק פון רבי'ן דארף מען בענטשען "הגומל" אז מ'איז גיבעליבן לעבן"... כמו אתמול, במנחה של ערב שבת, בעת אמירת "משניות" של האבלים הביט הרבי על הקהל. אחר כך החלו לשיר "הושיעה את עמיך". הרבי יצא כשחיוך רחב ("א ברייטער שמייכל") נסוך על פני קדשו. הבחורים החלו לרקוד ליד חדרו הק' ולפתע יצא הרבי מחדרו, עודד בתנועה מעניינת – תוך הנפת ידו – את השירה, יצא מ"770" והלך לביתו. מיהרנו לאכול סעודת שבת קודש כדי להספיק להגיע ל"חזרה". בראש ה"חזרה" יושב החסיד ר' יואל כהן. לצדו כמה עוזרים שסיגלו לעצמם לקלוט את "דברי הרב". באים גם חסידים וותיקים. החסיד הרב אליהו-יאכיל סימפסאהן שזכה להיות "חוזר" אצל הרבי מוהרש"ב נ"ע משתתף בערנות כאחד מבני הנעורים. כן החסיד ר' יהושע קארף [בעל ה"לקוטי ביאורים" לתניא שנדפסו כעבור מספר שנים]. מידי פעם מבטל ר' יואל את דברי אחדים מהמשתתפים. יש נעלבים קצת אך הם בודדים, השאר רגילים בכגון-דא ושום דבר אינו מעניינם כי-אם לדעת את ה' ולירד לעומקם של דברים שנשמעו ב"הר סיני" בליובאוויטש שבליובאוויטש בש"פ תצא ה' אלפים תשכ"ד. "חזרה" זו הראשונה נסתיימה בשעה 7:15 בהפסקה קלה. הרבי מגיע ונכנס להתפלל מעריב. הבדלה עורך החסיד ר' בלאסעפסקי (הוא ר' זלמן בלוז' הנקרא "דער מלאך", הוא מבין היושבים בסעודה שלישית המעניינת עם ר' מענדל דייטש, ר' שמואל דער שניידער ונהנים מסעודה שמכין בדרך קבע הרש"ג, ואח"כ אומר מאמר ואווירה מיוחדת שורה בזמן זה והרבה מהתמימים עומדים מהצד ונהנים). הוא עושה זאת בחן מיוחד, הרבי נשאר עד סיומה, יוצא לחדרו, הקהל מתפזר. בעלי-הבתים הולכים לעשות הבדלה בביתם. כחצי שעה אחר כך נערכת "חזרה" נוספת. התיאורים שקראנו משיחות הרבי ריי"צ על ליאזנא, ליובאוויטש וכל המקומות בהם הפיצו רבותינו נשיאינו את מעיינם – מעיינות דברי אלוקים חיים – שוב אינם נראים כמשהו מן העבר הרחוק. הנה המעיין בעצמו כאן ואנו שותים בשקיקה ממימיו. צריך לנצל כל רגע. לקלוט, להפנים, למלאות את המצברים בשפע אדיר של תורה-הוראה "וזאת התורה – אדם", ופשוט להיות שונים, אנדערע מענטשין למעליותא. מוצש"ק מנוצל למלווה מלכה שעורך קבוע ר' משה דובינסקי, דמות ססגונית כשלעצמה, ששירותיו ב-770 הם חלק מהווי 770.