י' טבת תשנ"ב

יום שלישי, עשרה בטבת – 

יהפך לשמחה • כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לתפילת שחרית בשעה ,10:10 כשהקהל מנגן "פרזות תשב ירושלים". לפני נפילת אפיים הוציא את דפי הסליחות מהסידור וסידרם על הסטנדר במשך זמן מה. ב"שמע קולנו" המשיך להביט בדפי הסליחות ולא היסב פניו הק' אל ארון הקודש. בסוף אמירת סליחות סימן בהגבהת ידו הק' שישירו "רחמנא דעני", ועודד קלות את השירה כמה פעמים בידו הק' על הסטנדר כרגיל, וכן כששרו "אבינו מלכנו". אחרי גלילת הס"ת המתין עד שהמגבי' אחז את הס"ת כדבעי, ואחר חזר למקומו. בסיום התפילה הכריז הגבאי על סעודת סיום הלכות ברמב"ם שתתקיים הלילה, וכ"ק אדמו"ר שליט"א יצא מביהכ"נ כשמעודד את השירה. טרם צאתו נעצר לרגע והעיף מבט על לוח המודעות (שבו הי' תלוי בין השאר צילום מספר "טעמי המנהגים" אודות נתינת דמי קדימה לספרים, בהמשך למדובר בהתוועדות ש"ק האחרונה). בשעה 3:25 נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לתפילת מנחה, כשבסידורו דפי ההפטרה והברכות. טרם כניסתו למעלית בירך נוסעת לדרכה, ונפנף בידו הק' לעבר ילדה קטנה. בכניסתו לביהכ"נ עודד את שירת "פרזות תשב ירושלים", אך בעלותו לבימה לא הסתובב לעודד. בתפילה השתתפו אורחים רבים מחסידויות שונות (ובפרט תלמידי ישיבות שניצלו את העובדה שאין סדרים ביום התענית), שהגיעו לכאן ע"מ לראות ולשמוע את השיחה מפי כ"ק אדמו"ר שליט"א ב"דברי כיבושין". כמו"כ הצטופפו רבים מהתמימים ואנ"ש סביב בימת הקריאה, למען ייטיבו לראות ולשמוע את קריאת ההפטרה. לפני פתיחת הארון הכין כ"ק אדמו"ר שליט"א את דפי ההפטרה, והמשיך לסדרם עד שהחלו להוליך את הס"ת שאז הסתובב והביט עליו בחוזק עד שהניחוהו על הבימה וכן סקר בשעת מעשה את הקהל. בעת אמירת הקהל י"ג מדות הרחמים, התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א עם הציבור ואמר במתינות וסיים עם הבעל קורא, וב"וסלחת" אמר עם הציבור. קריאת ההפטרה היתה בקול רם לפי ערך ובהטעמה מיוחדת בכל מילה ומילה (כרגיל בימי צום), וכן את הברכות אמר בהדגשה. אח"כ הלך אחרי הס"ת עד ארון הקודש, ואח"כ עלה חזרה לבימה. אחרי נפילת אפיים סימן בידו הק' שישירו "אבינו מלכנו", ובסיומו המשיך לעודד בידו על הסטנדר כסימן שיחזרו על הניגון פעם נוספת (שלא כרגיל). באמצע קדיש תתקבל העביר את דפי ההפטרה לסוף הסידור. בתחילת קדיש בתרא עבר לסטנדר השני (שהוכן מלפני התפילה), ואחרי שסיימו את הקדיש והכריזו על תפילת מעריב בשעה 5:00 – המתין לעוד א' שאמר קדיש בחלק האחורי של ביהכ"נ, וכשסיים – פתח כ"ק אדמו"ר שליט"א בשיחת "דברי כיבושין". השיחה ארכה 21 דקות, והיתה רצופה ברמזים בענין גלות וגאולה. בתחילה הקדים שאין הכוונה ב"כיבושין" למוסר ח"ו אלא "יכבוש עוונותינו", כי עומדים לאחרי מעשינו ועבודתינו במשך כל זמן הגלות, והתבטא שהכל מוכן לסעודה ונמצאים לא רק קרוב, אלא ערב הרגע הראשון של הגאולה, ו"כלו כל הקיצין" וכו'. בין הדברים אמר שמכיון שרואים את סכנת הגלות, מרימים בני ישראל קול צעקה וקול תרועה אל הקב"ה שיביא את הגאולה. כמו"כ הי' קצת אריכות בענין האבות והאמהות ובביאור הר"ת של "ברזל" שהוא שמות השפחות והאמהות, ובסדר זה דוקא. בהמשך דיבר גם על החמישי בטבת ומעלת הספרים ואיחל שיחזרו למקומם [ולהעיר שזו הפעם השלישית בשנה זו שמדבר אודות הספרים], ובתוך הדברים אמר שטבת הוא חודש העשירי וחמישי הוא ה', היינו שקשור בענין שם י-ה. את השיחה סיים במילים: "און מ'געפינט זיך תיכף ומיד ממש מיט עצמות ומהות אין 'מקדש אדנ-י כוננו ידיך', ועוד והוא

.

33 העיקר – תיכף ומיד ממש" אחרי השיחה ירד כ"ק אדמו"ר שליט"א מבימתו וחילק לכאו"א שני שטרות של דולר לצדקה במשך קרוב לחצי שעה. בעת החלוקה חייך לכו"כ ובעיקר לילדים. כשעברו האחים קונין שיחיו וביקשו ברכה עבור אביהם ר' שלמה שי', השיב כ"ק אדמו"ר שליט"א: "בשורות טובות". לר' דוד שי' רסקין נתן עוד שני שטרות. בסיום החלוקה הכניס כ"ק אדמו"ר שליט"א שני שטרות לסידורו, אמר כמה מילים לריל"ג ויצא מביהכ"נ בשעה 4:46 כשמעודד את שירת "שובה ה'" בידו הק' (זמן מעריב עוד לא הגיע). בצאתו מהמעלית למעלה בירך נוסע לדרכו. כעבור כמה דקות נודע שתפילת מעריב תהי' בזאַ ל הקטן למעלה, ובשעה 5:00 יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א מחדרו תוך כדי שמניף ידו הק' לשלום לנוכחים, ונכנס לזאַ ל לתפילה. בסיום התפילה יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א כשמעודד את השירה, וטרם כניסתו לחדרו בירך נוסעים לדרכם – הלא הם קבוצה מהתמימים הנוסעים בשליחות לערים שונות ברוסי'.