כ"ג סיון תשכ"ז

שבת קודש פרשת קרח, כ"ג סיון, מבה"ח תמוז

התקיימה התוועדות עד 5.10, ובתוך הדברים ביאר שכיון שהעולם נברא בה"א שענין הה"א הוא שיש לו ג' קוין וב' קוין מחוברים יחד והקו השלישי הוא נפרד מהם, שהב' קוין מורים על מחשבה ודיבור שהם מחוברים יחד שמה שחושב הוא מדבר, ועוד יותר שא"א לדבר בלי מחשבה. והקו השלישי אינו מחובר שהוא מורה על מעשה להורות ע"פ המבואר באריכות בספרי מוסר וכן בחסידות שלפני שעושים מעשה צריכים לחשוב מה עושים, אבל ישנם כאלו שטוענים שרחמנא לבא בעי והעיקר הוא הלב, וע"ז מורה אות רי"ש מתיבת קורח שחסר אצלם ענין המעשה. ויש עוד סוג שטוען שצריכים לקיים הרבה מצוות מעשיות אפי' הענין של לא תנאף וע"ז מורה אות קו"ף שהקו השלישי הוא ארוך יותר מדאי. ויש עוד סוג שטוענים שלא צריכים לחשוב לפני עשיית מצוה וזהו חי"ת שאין הפסק בין מחו"ד למעשה ומזה נעשה קורח שחולק על ענין המעשה בא' מג' אופנים.

ביאר את הרש"י על פרק י"ח פסוק ח' 'הנה' לשון שמחה, ושאל 10 קושיות, ובאמצע שאלת הקושיות פנה לא' ואמר: ויפיל קושיות איז שוין דא (כמה קושיות יש כבר), אחרי שגמר לשאול 10 קושיות אמר "אזא גרויסער עולם פארוואס פרעגט זיך נישט אעלעפטע קשיא" (כזה קהל גדול מדוע לא נשאלת שאלה האחד עשר).