א' תשרי תשנ"ג

ליל ראש השנה

על כתלי 770 נתלתה מפה ענקית אודות המקומות - ברחבי ניו יורק - שאליהם יצאו למבצע שופר בב' ימי ראש השנה.

לאחר אמירת תהלים, ניגש הש"צ הר' שלמה לייב שי' אברמוביץ לתפילת ערבית כשלפניה אמר כל הקהל (אחרי הש"צ) את קאפיטל צ"א, פסוק בפסוק.

ראש השנה תשנ"ג ועדיין לא נושענו...

לאחר תפילת ערבית הכריז הגבאי - הרב יהושע שי' פינסון - שכל ה'עולם' יצא אל חצר בית רבינו ויעמוד מול חדרו הק' של הרבי שליט"א, ויברך את כ"ק אד"ש - כפי שנוהגים לברך איש את רעהו - ב"לשנה טובה תכתב ותחתם". כן הודיע, אשר ביתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע נפתח - לקהל אנ"ש והתמימים שי', לאמירת תהלים - למשך כל ה-48 שעות של ימי ראש השנה (כפי שהי' לפני שנתיים).

לאחמ"כ הכריזו ג"פ "יחי אדוננו..." כרגיל לאחר כל תפלה בשבת וחג.

מיד לאחמ"כ יצא כל הקהל החוצה, ומאות מאות מאנ"ש והתמימים שי' עמדו מסביב לבנין בית אגודת חסידי חב"ד, מול הקודש. שרו את "אבינו מלכינו אין לנו מלך וכו'", "אתה בחרתנו וכו'", "כי אנו עמך וכו'" ואת כל שאר הניגונים של כ"ק אדמו"ר שליט"א. הכריזו ג"פ "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" וביקשו-התחננו "אבינו מלכנו שלח רפואה שלימה לאדוננו מורנו ורבינו שליט"א". כן אמרו את קאפיטל צ"א ואת כל י"ב הפסוקים, וברכו את כ"ק אד"ש ב"לשנה טובה תכתב ותחתם". הרה"ח ר' שלמה הכהן שי' איידלמן בירך בקול רם - יחד עם כל שאר הכהנים - את כ"ק אד"ש בברכת כהנים. הקהל ניגן במשך זמן ארוך וההתרגשות היתה רבה.

ע"פ הודעתו של הגבאי - אודות פתיחת שערי ביתו של אדמו"ר הקודם נ"ע לכל מאן דבעי - התאספו וזרמו למקום עשרות מהתמימים ואנ"ש שי', ובמקום התקיימו משמרות לאמירת תהלים במשך כל שעות היום והלילה. יצויין שמדובר רק על הסלון (שבו היו מתקיימים הסדרים שהרבי הי' עורך בפסח, וההתוועדויות (תמונה מהתוועדות הרבי שם ניתן לראות בכפ"ח האחרון)), שם גם התקיים מנין לתפילות שחרית ומוסף בב' ימי ראש השנה.

יש לציין שפתיחת ביתו של אדמו"ר הקודם נעשתה ביוזמתו הברוכה של הת' שמואל שי' ערנטריי, ובהשתדלותם של הנהלת הספרי' - הרב שלום בער שי' לוין והרב יצחק שי' וילהלם.

יום א' דראש השנה

בשעה 9:30 לערך נכנסו הרה"ח דוד שי' רסקין (שלפי התכנית הגלותית יתקע את התקיעות מיושב - התקיעות שהיינו שומעים (ובע"ה נשמע) מידי שנה מכ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו) והרב לוי שי' טננבוים - שיתקע (במקום אביו שנפל למשכב, ה' ישלח דברו וירפאהו) את התקיעות דמעומד - אל ההול (מקום שבו היו קוראים מידי שני וחמישי ושבת בשבתו") ותקעו את כל התקיעות. כן קרא הבעל קורא הוותיק הרה"ח ר' מרדכי שי' שוסטרמן את הקריאה "וה' פקד" וגו'.

בשעות הבוקר יצאו עשרות מהתמימים שי' לזכות יהודים בשמיעת קול שופר.

בשעה 10:00 לערך לא מחכים (לדאבוננו לע"ע) לשששששש... הש"צ מתחיל "דבר הלמד... שיבנה... הודו... ועולם כמנהגו נוהג???!

ל'המלך' ניגש הרה"ח ר' אלי שי' ליפסקער.

בשעה 11:45 נודע שהרבי נכנס אל תוך החדר המיוחד. כמצופה, הפך מיד כל הקהל את פניו לעבר החדר שנמצא במערב בית הכנסת, וחדי העין שבהם ניסו לראות את פני הקודש. הרבי ישב מעבר לשולחן - ממול החלון האמצעי קרוב לחלון השלישי (בחדר ישנם 3 חלונות. 2 מהם מיוחדים באופן שניתן לראות רק מכיוון אחד ובנוסף לכך מכוסים בתריסים, והחלון השלישי שקוף כמעט לגמרי, ובו ניתן לראות משני הצדדים, אלא שגם הוא מכוסה בתריס). כשהרבי נכנס אחז הש"צ בקדושה, והרבי נשאר עד לאחר התקיעות. במשך כל הזמן עקב הרבי אחר החזן, תוך כדי שמסתכל בתוך המחזור, והופך את הדפים. בסיום המפטיר הביט הרבי משך זמן אל הקהל (למפטיר עלה הרב יהודה שי' חיטריק).

את התריס האמצעי הרימו רק כשליש (מספיק כדי שהרבי יוכל להסתכל על הקהל), וכשהגיעו לסדר התקיעות הגביהוהו יותר.

בסיום תפילת שחרית - בעת שניגנו אבינו מלכנו - הכריז-התפלל החזן בקול רם (כשכל הקהל אחריו) "אבינו מלכנו שלח רפואה שלימה לכבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו".

את הרגעים שלפני, בשעת, ואחרי התקיעות, א"א היה לתאר. את הדמעות הרבות והבכיות שנשפכו מעיני ופיות התמימים... רגעים קשים. הרבי לא עולה למפטיר, לא תוקע בשופר, ובינינו ובינו מפרידה זכוכית אטומה.

עם סיום ההפטרה, לפני התקיעות, הורה הגבאי - הרב זאב יחזקאל הכהן שי' כץ - שכל הקהל יאמר את קאפיטל צ"א בתהלים, והקהל אמרו פסוק בפסוק. ברגעים מיוחדים אלו, ניגש החוזר המשפיע - הרב יואל שי' כהן - והכריז, שהיות ובראש השנה יש את ענין הכתרת המלכות, ממילא מובן שזהו הזמן להכריז על קבלת המלכות של משיח צדקנו, וכל הקהל הכריז ג"פ "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

הרב דוד שי' רסקין התחיל את "למנצח לבני קורח מזמור". לאחמ"כ התחיל לומר את הפסוק הראשון "מן המצר", אבל הקהל (שהיה במיצר אמיתי) התחיל לומר את "מן המיצר", והמשיך לומר לבד את כל הפסוקים, וזאת משום שהקהל רצה לשמוע את הפסוקים מכבוד אדמו"ר שליט"א בעצמו, ולא מאף אחד אחר. ר' דוד אמר את הברכות (מתוך התרגשות מיוחדת תוך כדי שמנגב את דמעותיו בהתבוננו איפה הוא עומד ועל מקום מי עומד), ותקע. לאחר התקיעות, אמר שוב כל הקהל יחד את הפסוקים "אשרי העם", "בשמך יגילון", "כי תפארת..."

בשעת ברכת שהחיינו תחושת רבים היתה קשה. איזה שהחיינו, מה? מי? מו?... וכי לזמן הזה חכינו וייחלנו???... וכפי שכבר התבטא א' הת' אשר בזמן כזה צ"ל בתפילה "זיכרון תרועה..."

הלב מסרב להאמין. קשה...

באותו זמן שמו לב מספר תמימים, שהרבי שליט"א מתכונן לצאת מהחדר אל חדרו הק' ואז התחילו לנגן (ללא מלים - מכיון שנהוג לא לדבר לאחר התקיעות עד לסיום התפלה) את הניגון "יחי אדוננו..." וכשהרבי יצא, הגבירו את השירה, והקהל ממש...

לאחמ"כ נודע, שלפני התקיעות הזיז הרבי (בידו השמאלית) את הטלית והעבירה אל מאחורי האוזן השמאלית (כפי שהי' נוהג לעשות בשבתות לאחר מוסף, בפנותו לעבר הבימה לשמוע את הכרזת הגבאים).

כמו"כ נודע, שכמה דקות לפני שהרבי יצא לחדר זה, שאלו אותו על כך והשיב בחיוב, ומיד יצא ע"ג כסא רגיל.

כן נודע שכ"ק אד"ש הי' מאוד מרוצה מראייתו את הקהל הקדוש ומנוכחותו עמם בבית הכנסת (במשך זמן כה ארוך) - לראשונה מאז האירוע.

את הרבי א"א הי' לראות, בגלל החלונות המיוחדים וכו'. אבל מספר בחורים ויונגעלייט התמקדו על איזה סדק מסויים שבין החלונות - משם הצליחו לראות מעט.

לאחמ"כ אף נודע, שבמשך רוב הזמן עד להפטרה, הרבי הרכיב משקפיים.

בשעה 1:00 לערך נכנס הרבי לחדרו ונשאר שם עם הטלית עד לסיום ברכת-כהנים של המנין שהתקיים בזאל למעלה (ולשם כך פתחו את דלתות ג"ע התחתון והעליון (חוץ מהדלת של ביהכנ"ס, כדי שלא יבחינו בכך)).

לאחר התפלה נכנסו אל הקודש פנימה הדוקטורים ד"ר הירשמן, ד"ר רעזניק. המזכירים וכל הצוות, וברכו את כ"ק אד"ש בגוט יו"ט וברפושו"ק.

לאחר תפילת מנחה יצאו כולם לתשליך. חדי העין הבחינו במחזה המעניין איך שהמזכיר המופלג בשנים הרב חיים מרדכי אייזיק שי' חודקוב עורך תשליך ממרפסת ביתו (מהקומה השלישית) הפונה לעבר בריכת התשליך.

במשך כל שעות אחה"צ ערכו אנשים נשים וטף את סדר התשליך - בבריכה המיוחדת שמאחורי 770 - ליד בנין הכולל.

בביתו של אדמו"ר הקודם התקיימו גם מעין התוועדויות, וכמה מהחסידים (מהזמן ההוא) שהגיעו למקום העלו זכרונות מרתקים מההתוועדויות בבית זה - ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.