י' שבט תשד"מ

יום ש"ק פ' בשלח י' שבט, יום ההילולא

לפני העמוד החל הרבי, כמנהגו, מ"איזהו מקומן". בשתי הפיסקאות האחרונות של "ברייתא דרבי ישמעאל" ("דבר הלמד מענינו...") הגבי' את קולו וכשהגיע ל"שיבנה ביהמ"ק" החל את הניגון ועודד את הקהל, לשירה, בתנועות ידו על גבי העמוד.

בהוצאת ספר התורה אמר הרבי את הפסוק "שמע ישראל", כשפניו הק' לעבר הקהל ואילו לאמירת "אחד אלוקינו" הסתובב בחזרה ואמר את הפסוק בלחש. הרבי הלך עם ספר התורה עד בימת הקריאה ולאחר שהניחו שם חזר למקומו. לקראת קריאת ה"שירה" קם הרבי ממקומו בפסוק "וירא ישראל" (יד, לא) ועם תחילת קריאת הפסוק לאחריו – "אז ישיר", פנה לעבר הס"ת ועמד עד סיום ה"שירה".

בסוף הקריאה ל"שביעי", כשהחל העולה לומר את הברכה שלאחר הקריאה, הלך הרבי לבימת הקריאה ואמר את ה"חצי קדיש".

בסוף התפילה פנה לילדים, רמז להם להתחיל לשיר ועודד את שירתם ("שיבנה ביהמ"ק"), בידו הק'.

1:30. הרבי נכנס להתוועדות כשבידו, מלבד הסידור, ספר התניא שנדפס ב"קראון הייטס".

הרבי פתח, בשיחה הראשונה, בביאור מספר ענינים בסי' "ז"ך" ו"כח" באגה"ק, ענינים המדברים אודות הסתלקות צדיק, זאת מתוך ספר התניא, שנדפס במקומו של בעל יום ההילולא ובערב יום ההילולא.

בין הדברים, התבטא הרבי בכאב אודות אלו המתנהגים באופן של היפך השלום, בשם התורה, שנתנה לעשות שלום בעולם. הללו, אינם נמנעים מלהשתמש בשקרים, בטענה של "מפני דרכי שלום"... ויהי רצון, סיים הרבי, שיערה עליהם רוח ממרום וישנו את דרכם.

בסיום השיחה עורר הרבי כי על כל אחד לעסוק ביתר שאת בעבודתו של בעל ההילולא – הפצת התורה והיהדות והמעיינות בכל מקום ומקום שידו מגעת, בדרכי נועם ודרכו שלום מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל.

בשיחה השני', ביאר הרבי בקשר להדפסת התניא בשכונה, את ההוראה משם השכונה "קראון הייטס" הרומז לכתר עליון. הדבר מזכיר את שלשת הכתרים: כתר תורה – לימוד התורה; כתר כהונה – אהבת ישראל, ענינו של אהרן הכהן; כתר מלכות – אמונה שלימה בביאת מלך המשיח; וכתוצאה מכך – כתר שם טוב.

בשיחה הבאה, הסביר הרבי את ההוראה משיעור החומש היומי: גם כאשר יהודי נמצא במצב של "אין מים" (תורה) עד שנדמה שהוא "צור", יש ללכת אליו ולגלות את פנימיותו האמיתית. על ידי "והכית בצור" – הכאה בדברי נועם, "ויצאו ממנו מים" – עד שבעצמו יפיץ תורה ויהדות. הוא קישר זאת גם עם ההוראה שיש ללמוד מההפטרה – אין לחשוב, כי ישנם אחרים שיכולים לעסוק בהפצת היהדות, כיון שהוא שמע, כי במקום פלוני יש יהודי שצריך לקרבו, הרי זה בהשגחה פרטית להורות לו שזהו תפקידו! כדברי דבורה הנביאה "הלוך אלך עמך".

הרבי גם עורר אודות המבצעים ובמיוחד – מבצע נש"ק. והסביר שגם מעשה של ילדה קטנה פועל תוספת אור בכל העולם.

הורה לשיר את הניגון שלפני מאמר, ואמר מאמר ד"ה "באתי לגני וגו'" (ביאור לפרק י"ד במאמרו של בעל ההילולא, "באתי לגני – תש"י").

בשיחה הרביעית אמר, שמכיון שיש שקו"ט האם יש מקום למנהג לסיים מסכת ביום ההילולא כשהוא חל בשבת, יזכיר ענין הקשור לסיום. הדברים באו כהמשך למדובר בהתוועדויות קודמות, אודות הכלל – מסיימין בטוב – הקיים גם בירושלמי. בהקשר ללימוד הירושלמי אמר הרבי, שגם את הפרקים שאין עליהם גמרא – יש ללמוד, ולכן מן הראוי שידפיסו פרקים אלו בצירוף לכל המסכת. במסכת שבת, אכן נעשה כך וכן יש לעשות – מכאן ולהבא – גם במסכת נדה.

הרבי שאל את השאלות בפרש"י (טו, יז) ובהערות על הזוהר. הדברים הוגהו ע"י הרבי בתחילת השבוע.

בהמשך, תירץ את השאלות ברש"י מן השבת הקודמת. הרבי ציין, שהפעם הודפסו בקובצים תירוצים רבים, וביניהם כמה שאמנם התחילו בדרך הישרה, אך אח"כ הרחיקו לכת וירדו מדרך הפשט...

בסיום, אמר שיתן בקבוקי משקה לכ"א מהשלוחים, מנהל המוסדות וכו' הנוסעים למקומותיהם כדי לעורר להוספה בפעולות הפצת היהדות וכו'. אלא שכדי למנוע "טירחא דציבורא" יקבלו את בקבוקי המשקה מחק בבוקר במזכירות [הרבי הוסיף כי גם אלו שמסרו בקבוק משקה עבור חנוכת הבית (של אגף בישיבת "הדר התורה") יקבלו ע"י המזכירות, כדי "שלא לחלק"].

הרבי סיים בהזכרת המבצעים וציוה לחזן לנגן "שיבנה ביהמ"ק".

ההתוועדות הסתיימה, מוקדם במקצת, מאשר בשבתות שעברו (כך שתפילת מנחה היתה אכן ביום י' שבט).

לאחר תפילת ערבית שהה הרבי בחדרו כשעה ולאחר מכן יצא ל"קידוש לבנה" (נכח קהל מועט, יחסית).