ו' תשרי תשכ"ה

יום ש"ק ו' תשרי: בשעה 6 אז האשה שנמצאת אצל אמו של הרבי, ראתה שהרבנית מונחת על הארץ אז מיד היא הלכה ל 770 וביקשה שילכו לספר לרבי, ואז קראו את הרבי וביקש (חסר כמה מילים) שבזמן הקריאה אז דיברה. אומרים שיש לה שטף דם במוח. הרבי הי' אצלה עד בערך 10 ואח"כ בא להתפלל, ודוב יוניק נשאר אצלה. אחרי התפלה בשעה 1:30, נכנס הרבי להתוועדות, הרבי לא אמר מאמר ודיבר בענין מה הפירוש וילך משה. לאיפה הוא הלך, מאיפה הוא הי', ותרגום אומר לבית אולפתא, לכאורה מה צריך משה לילך לבית אולפתא? הוא ידע את התורה הוא אמר את זה, אלא עם צריכים לפסוק דין צריכים ללכת להסתכל בשולחן ערוך.

מרשימה נפרדת: בשבת שרו האדרת והאמונה. בשבת בבוקר -כך מספרים- בשעה 6 אז האשה שנמצאת אצל אמו של הרבי, הרבנית, ראתה שהרבנית מונחת על הארץ. אז מיד היא הלכה ל770 וביקשו שילכו לספר לרבי. אז קראו הרבי. בקריאת התורה היא עוד דיברה. איך שמספרים שהי' לה שטף דם בראש -מוח-. הרבי הי' אצלה עד בערך שעה 10:00 ואח"כ בא להתפלל, ודוב יוניק נשאר אצלה. אחרי התפלה בשעה 1:30 בא הרבי להתוועד. הרבי לא אמר מאמר אחר כמה שיחות, ודיבר בין השיחות בענין וילך משה מהו הפירוש איפה הלך ואיפה הוא הי' מקודם, מקודם הוא דיבר עם ישראל ואח"כ דיבר עוד עם ישראל! אז תירץ הרבי, שתרגום יונתן אומר על וילך משה שהלך לבית אולפנא, הוא הלך ללמוד. שאל הרבי מפני מה הי' צריך ללכת ממקום שהי' למקום אחר הי' יכול לעמוד על מקומו וללמוד? אלא אפילו משה שהוא נתן את התורה, אז לפני שדיבר עם ישראל הלך ללמוד ולא התבייש. איי ער האט דאך די רגע געלערנט דעם סעיף איז וואס דארף ער נאך אמאל איבערלערנען? זאגט מען ניין אז אפילו משה רבינו איז אויך געגאנגען לערנען אין אנדער פלאץ. אז דיבר שכל הרבנים לפני שהולכים לפסוק שיסתכלו בשו"ע איי ביטול תורה פון די צייט וואס ער גייט אין ביהמ"ד וכו', והרבי דיבר ארבעה שיחות. בין השיחות דיבר שהגוי עבד לישראל שהכל נברא בשביל ישראל, וכשהרבי דיבר מילים אלו בכה. אחרי התוועדות קם הרבי והתפלל מנחה. אחרי מנחה יצא והלך לאמו. בשעה 5 בא אמבולנס והרבי, ד"ר זעליגסון, ואשתו של ר' יואל כהן נסעו באמבולנס בשבת. ולקחו את אמו הרבנית להאספיטאל, ובזמן שהוציא את אמו אז הרבי בכה, גם שם בבית חולים בכה, אבל מיד כשנפטרה הפסיק לבכות והסתכל בחלון. בזמן שהגיע הידיעה שהרבי נסע באמבולנס עם אמו זה הי' באמצע חזרה, אז מיד התחילו להגיד תהלים, ומיד הלכו ר' יעקבסאן ומאיר פרידמאן ועוד, לבית חולים. אח"כ בשעה 7 בא ר"ז דוכמאן ורחמ"א חדקוב וסיפרו שנפטרה. ומספרים ששם בבית חולים אז שאל הרבי אם יכול לאכול מפני שהוא אונן אז הוא ביקש רב שיגיד לו. אז כולם אמרו שמותר לו לאכול, אבל רצה מי שיש לו סמיכה שיבוא להגיד לו. אז ניגש ר' אשר ששונקין ואמר לו שאין אבילות בשבת, אז הרבי שאל אותו אבל אני שואל אנינות בשבת? אז ענה ר' אשר שהוא לא יודע, והרבי התחמק מכל הרבנים. מיד שהיא נפטרה אז אמר הרבי שכל הכהנים ילכו. וגם הבחורים אין להם מה לעשות כאן. והרבי שאלם אם יכול להתפלל מעריב? אז הם ענו שלא, אבל א' ענה שכן, והתפלל ואמר קדיש אחר עלינו. - וגם ביקש לשו"ע אדה"ז אבל לא הי'. - שם האט זיך אויסגעוויזן מה שהרבי אמר שלא לעשות בלי להסתכל בשו"ע. בלילה הביאו את הנפטרת בביתה. הרבי אמר שישיגו את דוב יוניק שישגיח על הבחורים שלא יקחו משם שום דבר. ואמרו כל הלילה תהלים. הרבי הלך הביתה.

מפי הרה"ח ר' שמואל לו שי' - כפר חב"ד גיליון 604 עמ' 35:

באמצע השיחה השלישית בהתוועדות יום השבת, אמר הרבי שיש פה שליח שנוסע למדינה רחוקה בצפון ויגיד שם גם 'לחיים'. ואז הרבי קרא לי, נתן לי בקבוק משקה ואמר לי: "תחלק קצת פה ותחלק קצת שם; חלק אחר תשמור וחלק נוסף 'פאר-פאסטנזיך' [= הסעודה המפסקת] ותגמור את זה כשתחזור לכאן בחזרה".

כפי שהכל יודעים, באותו יום אמו של הרבי הרבנית חנה ע"ה לא הרגישה בטוב והרבי נסע ללוות אותה לבית-הרפואה. לאחר ששמענו שהרבי נסע, הלכנו למקום ברגל. בדיוק כשהגעתי לשם יצא המזכיר הרב לייבל גרונר ואמר "זה לאחר מעשה..." ועלינו למעלה להגיד בחדרה תהילים. כשהציבור גדל ומילא את החדר, הרבי הורה לכולם לצאת ורק מעטים נשארו בבניין. גם אני נשארתי במקום, גם משום שזכרתי שמיד עם צאת השבת אני צריך לעזוב את המקום ולטלפן למפקד חיל האוויר בפנטגון, וגם משום שהייתי די מקורב לבית רבי. במוצאי שבת הגיעה למקום הרבנית חיה מושקא ע"ה וכשראתה אותי נתנה לי "קוודר" [= מטבע של רבע דולר] כדי שאוכל להתקשר...

הפטירה של הרבנית חנה ע"ה היתה כידוע בשבת אחר-הצהריים. לאחר שנמסר העניין לחברא קדישא יצא הרבי לחדר הישיבה שם ורצה להתפלל מעריב עבורה במניין מצומצם. ראיתי שהרבי פתח את החלון ובדק באיזה כיוון נמצאת הלבנה כדי להתפלל לצד מזרח. כיוון שהשמים היו מעוננים ולא ניתן לראות דבר, הרבי ביקש שישאלו את אנשי הצוות הרפואי היכן צד מזרח.

בתפילת ערבית הייתי אני החזן. יש רשימות בהן כתוב שבאותו מוצאי-שבת הרבי התפלל ביחידות אך אין זה נכון. הרבי התפלל במנין מצומצם של המזכירים ומקורבים ואני הייתי החזן.

התפללתי בלי סידור, מאחר שהיה שם רק סידור אחד קטן שהרבי התפלל בו. בסיום התפילה הרבי אמר את הקדיש הראשון ולאחר-מכן חיכה שאני אגמור לומר את הקדיש שלי כי הייתי באבל, ומיד לאחר-מכן הרבי יצא החוצה ולא חיכה עד תום משניות האבלים.