י' שבט תשי"א

יום רביעי, יו"ד שבט

בבוקר התפלל כ"ק אדמו"ר שליט"א שוב בחדרו של כ"ק אדמו"ר נבג"מ.

לפני התפילה הביט על כסא כ"ק אדמו"ר זי"ע. כ"ק אדמו"ר שליט"א התפלל בקול נמוך. בעת התפילה בכה הרבה מאוד.

תלמידי התמימים הלכו היום לבתי הספר היהודיים לדבר אודות כ"ק אדמו"ר נבג"מ – בהתאם להוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א במכתבו מר"ח שבט.

אחר התפילה כתב כל אחד פ"נ ונתנו לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ואח"כ נסעו כולם ל"אהל" הק'.

לפני הנסיעה ל"אוהל" נכנסה משלחת מזקני ורבני החסידים לכ"ק אדמו"ר שליט"א ומסרו לו עוד הפעם "כתב התקשרות" בשם כל אנ"ש די בכל אתר ואתר ברחבי תבל. המוסר הי' הרה"ג הרה"ח ר' מאיר אשכנזי, ובעת המסירה אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שקבלת הנשיאות הוא ענין קירוב הגאולה, כי הגאולה הלא תלויה בהענין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה", וא"כ בזה שכ"ק אדמו"ר שליט"א יקבל את הנשיאות ויאמר דא"ח – יקרב את הגאולה! וענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: "יע, אבער מ'דארף זען מיר צו צוהעלפן".

בציון כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

אח"כ הקריאו כמה מגדולי החסידים בבית המדרש במעמד כל אנ"ש שי', "צעטיל", פ"נ, שבו נאמר שכל אנ"ש די בכל אתר ואתר מבקשים מכ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע לפעול אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א שיואיל לקבל את כתר הנשיאות החב"דית בשלימות ובגלוי ובכל הפרטים, ושהנשיאות תהי' בהצלחה וכו'.

וכמו כן הקריאו את ה"צעטיל" על האהל הק' של כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע, וכשסיימו מסרוהו לכ"ק אדמו"ר שליט"א אשר בתחילה סירב לקראו אבל לאחר זמן מה התחיל לקרוא אותו מתוך בכיות עצומות. [ע"פ רשימה אחרת מסרו פ"נ זה לפני הנסיעה, ובהיותו על האהל הק' קרא הרבה פני"ם וכשהגיע לפ"נ זה אמר (לעצמו) "אך", אבל מ"מ התחיל לקרוא והתחיל לבכות מאוד].

כ"ק אדמו"ר שליט"א הי' באהל זמן רב, וחזר מהאוהל זמן קצר לפני השקיעה. תפילת מנחה היתה במהירות.

אחרי מנחה הלכו כולם לטעום משהו מכיון שהיו באהל ולא אכלו כל היום, ומיד מיהרו לתפוס מקומות להתוועדות.

אחר כך התפללו מעריב. אחרי מעריב הוכרז על ההתוועדות – בשעה 8:00.

בשעה 8:45 עזב כ"ק אדמו"ר שליט"א את בית אמו הרבנית וצעד לכיוון 770.

במשך הערב נהרו המונים לביהמ"ד (גם הרבה שאינם מאנ"ש) כדי להשתתף בהתוועדות הרשמית של קבלת הנשיאות. ביהמ"ד הי' מלא מפה לפה. הצפיפות והחום ששרר בביהמ"ד לא יתוארו, קהל שמנה למעלה משמונה מאות איש כ"י ניסה להיכנס לבית המדרש שאינו גדול במיוחד. כולם היו רטובים מזיעה, הדחיפות היו איומות.

השולחנות סודרו כעין שי"ן. השולחן שלידו ישב כ"ק אדמו"ר שליט"א עמד בצד דרום (על גבי בימה מיוחדת – ששימשה להתוועדויות כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע שנערכו בביהמ"ד בשנים הראשונות לבואו לארה"ב – שהועלתה מבעוד מועד מהמרתף ע"י כמה מהתמימים) וכנגדו עמדו שלושה שולחנות לאורך כל ביהמ"ד.

כחצי שעה לפני ההתוועדות נכנסה משלחת של זקני ורבני החסידים דמאנטריאל ומסרו לכ"ק אדמו"ר שליט"א "כתב התקשרות" בשם כל אנ"ש דמאנטריאל.

בשעה 9:45 נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועדות, מאחוריו הלכו הרה"ח שלמה אהרן קאזרנובסקי, והרה"ג הרב ר' אפרים אליעזר הכהן יאלעס ראב"ד דפילדלפי'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א התיישב במקומו, לימינו ישב הרה"ג הרא"א הכהן יאלעס, ולשמאלו הרה"ג הר"ר יצחק מאיר הכהן רפפורט ("פראגער רב").

בתחילת ההתוועדות מזג ר' יוסף ראבינסאהן את המשקה וכולם אמרו "לחיים" לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

להלן תיאור מפורט ממהלך ההתוועדות, עם נקודות קצרות מתוכן השיחות.

כ"ק אדמו"ר שליט"א פתח את ההתוועדות באמרו שיש להתחזק בהתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שבודאי נמצא עמנו גם עכשיו, לאחרי שעברה שנה מההסתלקות. ובהמשך לכך הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א להמשיך באמירת מזמור ע"א – של כ"ק אדמו"ר נבג"מ – עד לי"ב תמוז הבע"ל. כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים שעל כאו"א לקיים את השליחות שהרבי הטיל עליו, ובפרט את הכוונה פנימית שבכל השליחויות של הרבי שהיא להפיץ את מעינות החסידות חוצה, וכפי שהרבי אמר בשם אדה"ז שהחסידות אינה מפלגה, אלא היא מיועדת עבור כל עם ישראל, וכאשר יקיימו זאת יהי' "ולכל בנ"י הי' אור במושבותם", ויהי' כפי שנאמר בפרשתינו (פ' בשלח) "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" – בפרשיות הקודמות מדובר אודות הגלות, ואילו בפרשתנו מדובר אודות ענין הגאולה – ויקויים מש"נ "אז ישיר משה", שבקרוב ובעגלא דידן יהי' "ישיר משה" – שבדורנו – "ובני ישראל", שבמהרה בימינו יראו את הרבי בעיני בשר, והוא יוציאנו אל הגאולה האמיתית והשלימה – אמן.

לאחרי השיחה הראשונה, לחש הת' יהודה ליב שי' גרונר (שעמד בסמיכות לכ"ק אדמו"ר שליט"א) להרב יצחק שי' הענדל שיפנה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א ויבקשו לומר מאמר דא"ח. כ"ק אדמו"ר שליט"א הבחין בזה ופנה להרב הענדל באמרו: "זאג עם ער זאל ניט דרייען קיין קאפ"... הרב ארי' ליב שי' קרעמער ששמע את הדברים נענה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר: הוא צודק, אנו רוצים מאמר דא"ח! אך כ"ק אדמו"ר שליט"א עשה בידו תנועת ביטול (כאומר שאין בכלל מה לחשוב ע"ז).

בשיחה השני' התייחס כ"ק אדמו"ר שליט"א ברמז לענין קבלת הנשיאות. ואמר, שהנהוג בארצות הברית הוא שבראש וראשונה – כשמתחילים איזה ענין – רוצים לשמוע "סטייטמענט" – כרוז ודבר חידוש! אינני יודע אם כך צריך להיות – אמנם "אזלת לקרתא עביד כנימוסא", ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שה"סטייטמענט" הוא כדלקמן:

שלושת האהבות – "אהבת ה', אהבת התורה, ואהבת ישראל" הם "כולא חד", וא"א להפריד ביניהם, ולכן כאשר רואים יהודי שיש לו אהבת ה' אבל אין לו אהבת התורה ואהבת ישראל הרי זו הוכחה שחסר לו גם באהבת ה', וצריך לדעת שלא יהי' לזה קיום! ולאידך גיסא כשיש ליהודי אהבת ישראל הרי סו"ס יגיע על ידי זה גם לאהבת ה' ואהבת התורה! ולכן כשרואים יהודי שיש לו אהבת ישראל צריך להביא אותו גם לידי אהבת ה' ואהבת התורה, וצריך גם לפעול עליו שהאהבת ישראל שלו לא תתבטא רק בכך שהוא נותן לחם לרעבים ומים לצמאים, אלא גם ובעיקר שכתוצאה מאהבת ישראל יקרב יהודים לאהבת התורה ולאהבת ה'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים באמרו אשר את ה"סטייטמענט" הזה צריך להכריז ולפרסם בכל מקום, וכאשר יהיו שלשת האהבות הרי זה "חוט המשולש אשר לא במהרה ינתק" וזה גם יביא את הגאולה, כי כשם שהגלות האחרון הוא מפני הענין דהיפך אהבת ישראל שזו היתה הלא הסיבה ל"גלינו מארצנו", כך ע"י אהבת ישראל תבוא הגאולה במהרה בימינו ממש.

בין השיחות, בעת שניגנו פנה לכמה אנשים ואמר להם דברים אחדים. לאחד ששאל בענין שליחות שהעמיס עליו כ"ק אדמו"ר נבג"מ, סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א שכאשר כ"ק אדמו"ר נבג"מ הי' בן ט"ו שנה הכניסו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעניני הכלל. בעת ההיא שלח אותו לאסיפה, שבה נכחו גדולי הרבנים, וכיון שכ"ק אדמו"ר הי' רק בן ט"ו שנה, נסע אתו גם מלמדו הרשב"ץ (דער רשב"ץ איז געווען א קלוגער איד). ואמר לו כ"ק אדנ"ע "איר פארט טאקע מיט אים מיט, אבער איר דארפט וויסן אז וואס ווייניקער אירו ועט זיך מישן, וועט זיין אלץ גלייכער" (= אתם אכן נוסעים איתו, אבל עליכם לדעת שככל שתתערבו פחות – יהי' יותר טוב). וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א: ובמכ"ש מאז הרי בודאי שלא צריכים להתערב בעניניו של הרבי, לא צריך להגיד לו דעות, צריך רק לקיים את רצונו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א הבחין במר ש.מ. (המתקרב ליהדות) שנכח בהתוועדות, ושאלו אם כבר מכר את המכונית שלו? (בהמשך למה שדיבר עמו ב"יחידות" ביום ה' טבת), הנ"ל התחמק בתירוץ כלשהו, והגיב כ"ק אדמו"ר שליט"א: לא מכרת? ונענע בראשו הק' לאות תמיהה.

כשעה לאחרי תחילת ההתוועדות קם אחד מזקני החסידים (ישיש כבן שמונים לערך) הרה"ח אברהם סענדער נעמצאוו והכריז: "דער עולם בעט דעם רבי'ן זאגען א מאמר חסידות. די רייד איז גוט אבער דער עולם בעט חסידות. נמצא חן... דער רבי זאל זאגען חסידות!" [ברשימה אחרת: באמצע ההפסקה ביקשו את כ"ק אדמו"ר שליט"א לומר דא"ח ושאל כ"ק אדמו"ר שליט"א: "מי הוא המבקש?" וענו "החסידים!" אך לא ענה הן או לאו].

בבית המדרש השתררה מיד דממה מוחלטת, אצל כל אחד נעצרה לרגע הנשימה, ובלבבות רועדים המתינו כולם לראות איך יגיב כ"ק אדמו"ר שליט"א על כך.

ואכן בשעה עשר וארבעים דקות פתח כ"ק אדמו"ר שליט"א את המאמר ד"ה "באתי לגני" דכ"ק אדמו"ר נבג"מ ה'תש"י, ואמר (תוך כדי שהוא מעיין בקונטרס): "אין דעם יום ההסתלקות, הויבט אָן דער רבי, מיט באתי לגני"... והתחיל לומר להפתעת הכל, בפעם הראשונה בניגון של מאמר: "באתי לגני אחותי כלה"... (לשניות ספורות נוצרה מהומה מעצמת ההפתעה ומגודל השמחה, החלו דחיפות וכו', אך תיכף נעמד הקהל על רגליו ובביהמ"ד השתררה דממה, והאזינו להמשך המאמר) "זאגט ער אויף דערויף אין מדרש רבה אויפן ארט, אז "לגן אין כתיב כאן", נאר עס שטייט "לגני, לגנוני" – דאס הייסט "למקום שהיה עיקרי בתחילה", ווארום "עיקר שכינה" איז דאך "בתחתונים היתה"".

ובעת שאמר את כל זה הביט עדיין בתוך הקונטרס, ואח"כ התחיל לבאר:

"וואס איז דא דער דיוק הלשון "עיקר שכינה"? – זאגט אויף דערויף דער אלטער רבי, אז שכינה איז דאך מלשון "ושכנתי בתוכם", וואס דאס איז "שוכנת ומתלבשת"... וכך הביא כ"ק אדמו"ר שליט"א את הביאורים של כל אחד מרבותינו נשיאינו עד אדמו"ר הזקן בהענין ד"שכינה", ועפ"ז ביאר את הענין ד"עיקר שכינה", ואח"כ דיבר אודות המוזכר בחצאי עיגול במאמר הנ"ל "וכל השביעין חביבין" ודיבר אודות התפקיד של הדור השביעי לגמור את המשכת השכינה למטה (ובעת שאמר זה בכה מאוד).

אח"כ הפסיק ואמר: "מ'וועט מפסיק זיין, און מ'וועט זאגען לחיים".

הרב נעמצאוו הישיש קפץ על השולחן מגודל השמחה, והכריז: חסידים אמרו אחרי! עלינו לברך ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", שהשי"ת עזר שיש לנו רבי! הרב נעמצאוו בירך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך מאוד, ופנה להרב נעמצאוו וביקשו לשתוק ולרדת מהשולחן.

אח"כ ציוה לנגן את ניגון ה"בינוני" ואמר: "דער רבי האט מחבב געווען דעם ניגון".

אח"כ ציוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וניגנו את הראסטובער ניגון. ראש המנגנים הי' הרב שמואל זלמנוב.

אח"כ המשיך לומר את החלק השני של המאמר, וביאר את כללות הענין דדירה בתחתונים, והביא שוב ביאורים מכל רבותינו נשיאינו בענין זה.

אח"כ הפסיק שוב והורה לומר לחיים, וציוה לנגן ניגון מאדמו"ר מהר"ש ומאדמו"ר הצמח-צדק. כשסיימו לנגן את הניגון דהצ"צ אמר: נאך א ניגון דעם צ"צ'ס, וכשסיימו לנגן אמר: נאך א ניגון, וניגנו את מה שניגן כ"ק אדמו"ר הצ"צ על ציון אמו.

אח"כ המשיך לומר את החלק השלישי של המאמר וביאר את העבודה להפוך את השטות דלעו"ז לשטות דקדושה, שהיא עבודה שלמעלה מטעם ודעת. ואמר שכל הענינים שהרביים תבעו מאתנו הם גם קיימו זאת בעצמם. וסיפר סיפורים מכל הנשיאים שהתנהגו (בענין אהבת ישראל) באופן שלמעלה מטעם ודעת וכו'. ובעת שסיפר את הסיפורים היו בכיות נוראות מאד.

בהמשך המאמר דיבר אודות ענין ההסתלקות... ואמר שכל הרביים (ומנה את כולם) פירשו שאי"ז עלי' למעלה ח"ו אלא שהוא נמצא אתנו למטה בבחי' רוממות. כ"ק אדמו"ר שליט"א בכה מאוד ואמר דזה שהי' ההסתלקות שהוא יותר מחורבן ביהמ"ק הוא רק בכדי שעי"ז יהי' "אסתלק יקרא דקוב"ה". וזאת תובעים מכאו"א מאתנו שידעו שנמצאים בדור השביעי, והעבודה הנדרשת מאתנו היא בדוגמת העבודה של הראשון, שהוא אברהם אבינו לפרסם אלקות בעולם, וע"י העבודה באופן כזה יומשך עיקר שכינה למטה בעוה"ז הגשמי והחומרי, ויהי' עוד במדריגה נעלית יותר מקודם החטא, וכמ"ש במשיח ונשא מאד יותר מאדם הראשון.

ובהמשך לכך אמר: "דער רבי וואס ער איז דאך געווען פון בית דוד, וואס ביי עם איז דאך מקויים געווארן אט די אלע ענינים פון "את חלינו נשא", "והוא מחולל מפשעינו", איז כשם שראה בצרתם, אזוי זאל ער במהרה בימינו ובעגלא דידן קומען און ארויסנעמען צאן מרעיתו מהגלות הרוחני והגשמי גם יחדיו".

כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים את המאמר באמרו: "איצטער איז אין הדבר תלוי אלא בנו! און אט דאס האט דאך יעדערער פון אונז – אט דאס וואס מיר זיינען אלע "כל השביעין", האבן מיר דאך אלע אט די חביבות, איז במהרה בימינו בעגלא דידן ולמטה מעשרה טפחים, זאלן מיר אלע זוכה זיין זיך זעהן מיטן רבי'ן, און ער זאל אונז ארויסנעמען פון דעם גלות הרוחני והגשמי, און בריינגען אונז צו דער גאולה שלימה במהרה בימינו אמן".

בעת אמירת המאמר החזיק את ידיו הק' מתחת לשולחן, עיניו הק' היו פתוחות והביט ישר נכחו.

אחרי שסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א את אמירת המאמר קם הרב נעמצאוו ובירך את כ"ק אדמו"ר שליט"א בשם כל אנ"ש והתמימים שיחיו לרגל קבלת הנשיאות וסיים בברכת בני חיי ומזונא, וכל הקהל ענו בהתרגשות גדולה אמן.

אחרי הברכה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

"איצטער הערט זיך איין אידן!

בכלל די נשיאים פלעגן מאנען אז חסידים זאלן אליין טאן, ניט פארלאזען זיך אויפן רבי'ן.

עאכו"כ ווען ס'האנדלט זיך מערניט ווי וועגן א רבינ'ס אן איידעם – זאלט איר זיך ניט לייגען קיין פייגעלעך אין בוזעם, און איר מיינט אז איר לייגט אויף מיר אריבער זיינט איר אלע פריי, און קאנט זיך טאן וואס איר ווילט.

איך מיין ניט וואס איר ווילט – ח"ו דברים וואס אינם מותרים, נאר וואס דען – מאכען זיך א "גוט טיים", מיט א רואיקען לעבן. און איר האט זיך אויסגעקליבן איינעם, וואס ער וועט הארעווען און ער וועט אפטאן אלע ענינים, און יעדערער וועט זיך אוועקגיין "תחת גפנו ותחת תאנתו", און זיך טאן וואס איר ווילט. זאלט אי רזיך ניט לייגען קיין פייגעלעך אין בוזעם! קיינער נעמט פון אייך ניט אראפּ די אלע שליחות'ן וואס דער רבי האט אייך געגעבן, און קיינער וועט אייך ניט פארשפארן קיין ארבעט.

מ'קאן ארבעטען מיט אייך צוזאמען, טאמער קאן מען אייך מיט עפעס העלפּן – וועט דאס קיינער ניט זשאלעווען, מ'וועט אייך העלפּן.

אבער אט די שליחות'ן וואס דער רבי האט געגעבן יעדערן פון אונז, דארף ער אין פועל ממש, אליין מקיים זיין, מיט זיינע רמ"ח אברים און מיט זיינע שס"ה גידים פון גוף, און מיט זיינע רמ"ח אברים ושס"ה גידים פון דער נשמה.

און ס'איז ניטא אויף וועמען צו פארלאזן זיך, ווארום דאז איז א ענין וואס "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", דארף מען פשוט אליין הארעווען און אליין טאן.

און דא וועט ניט העלפען וואס מ'וועט געבען כתבים, און מ'וועט רעדען, און מ'וועט זינגען, און מ'וועט זאגן לחיים – דאס קען קיינע ענינים ניט משנה זיין, דאס דארפט איר אליין מהפך זיין דעם שטות דלעו"ז, און דעם קאך פון נה"ב, און מאכען דערפון שטות דקדושה".

אח"כ ציוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר האמצעי, ולאחרי הניגון ערך סיום על ששה סדר משנה שנלמדו ע"י אנ"ש והתמימים בהמשך להחלוקה שנערכה בהתוועדות י"ט כסלו.

בסיום שיחה זו ציוה לנגן ניגון ד' בבות לאדה"ז. כשסיימו לנגן אמר שכ"ק אדמו"ר נבג"מ סיפר שכשדובר אודות קבלת עניני נשיאות של אביו אדמו"ר נ"ע ביקש שזה יהי' בחסד וברחמים.

בהמשך השיחה דיבר ע"ד ביאת המשיח שכ"ק אדמו"ר נבג"מ הבטיח ש"בימיו יהי' הדבר הזה", ואין זו קשיא כי איתא בירושלמי שבאם זה ממשיך להתנהל תחת ממשלתו והנהגתו אז אפי' עשרים שנה לאח"ז זה נחשב כמו שהוא בעצמו נמצא כאן. וכמובן שזה לא ימשך עוד שנים ח"ו, וצריך רק להשלים את העבודה שנשארה עם ה"פכים קטנים" ועי"ז יהי' "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין" ותתקיים הכוונה העליונה.

טרם צאתו אמר: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, כאשר יהי' שמחה אז במילא יהי' שלום, כאשר כל אלה השייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר יהיו באחדות, אזי גם "ההרים והגבעות" לא רק שלא יעכבו אלא עוד יסייעו, "וכל עצי השדה" – אפילו אילני סרק יתנו פירות, רק בתנאי שיהי' שלום, וכל אלו שיש להם שייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר יהיו באחדות, ואז יעזור השי"ת שישלימו את הכוונה שהרבי הטיל על כולנו ומסר לנו, שזהו "תכלית הטוב".

ההתוועדות הסתיימה בשעה 12:25.

בשירת "כי בשמחה תצאו" יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א את ביהמ"ד.

כל הקהל וזקני החסידים בראשם רקדו בשמחה עצומה, עם הניגון "כי בשמחה", במשך זמן רב.

ליד הפתח המתין הרה"ח הרש"א קזרנובסקי ואיחל לכ"ק אדמו"ר שליט"א "מזל טוב", והרבי שליט"א הגיב בחיוך.

מרוב הדוחק התעלף באמצע ההתוועדות הרב שלמה זלמן העכט.

הרב משה לייב ראדשטיין הקליט על "טייפּ" את כל ההתוועדות, אך הדבר נשמר בסוד גמור, ורק אחדים ידעו מזה.

לאחרי ההתוועדות נערכה "חזרה" שבה השתתפו כל אנ"ש והתמימים ובראשם הרב מרדכי מענטליק, הרב שמואל דוד רייטשיק, הרב יוסף מנחם מענדל טעננבוים, הרב יוסף וויינבערג, הת' י.כ. ועוד.

ה"חזרה" הגדולה הסתיימה בשעה 3:00, אך התמימים מבלי הבט על עייפותם (שלא ישנו כל הלילה הקודם, ולא אכלו במשך כל היום וכו') נשארו לחזור עוד הפעם את המאמר עד 6:30 בבוקר.

למחרת בבוקר המשיכו התמימים ובראשם הת' י.כ. לחזור על המאמר ברבים כחמישה ששה פעמים, מלבד מה שחזרו אותו בינם לבין עצמם.

וכך הי' במשך כל יום חמישי ושישי עד לשמיעת המאמר השני שנאמר בש"פ בשלח, י"ג שבט, היו כולם בהמאמר, שוב המאמר ושוב המאמר, ורק שביני לביני גם אכלו או ישנו, אבל כל הקאך והחיות הי' בהמאמר ששמעו מכ"ק אדמו"ר שליט"א, א כך היה הווארט או באופן אחר וכדומה.

---

אודיו:

• שיחה א'

• שיחה ב'

• מאמר ד"ה "באתי לגני"

• שיחה ג'