כ"ב שבט תשמ"ח

יום רביעי, כ"ב שבט

בשעה 5:20 הביאו את הרבנית על-גבי אלונקת בית-הרפואה. בחוץ המתינו חברי המזכירות ואנשי ה'חברה-קדישא'. גם כמה מבאי הבית והמקורבים לבית חיינו נכחו שם. הריל"ג נכנס לבית והודיע לכ"ק אדמו"ר שליט"א שהביאו את הרבנית, ושאל היכן להניחה. כ"ק אדמו"ר שליט"א הורה להניחה במטבח.

אחר כך יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א לבוש במעיל (הידיים מחוץ לכיסי המעיל), וירד לאט במדרגות. הריל"ג לימינו בשליבה עליונה יותר. אד"ש החזיק במעקה הברזל, ופסע עד למדרכה. [את פניו הק' הי' קשה לראות כיון שהפרוג'קטור האיר את השטח]. בזמן זה הספיקו להוציא את האלונקה מהרכב והחלו לעלות. כ"ק אדמו"ר שליט"א הסתובב ועלה אחר האלונקה, כשהוא עולה כעת בצד ימין של המדרגות, ומביט כל הזמן על המיטה. לרגע קצר התעוררה בעיה להכניס את האלונקה לבית, משום שהדלת בצידה השמאלי לא נפתחה, וכ"ק אדמו"ר שליט"א המתין.

גב' גיטלין מה'חברא-קדישא' וגב' שטרנברג הורידו את הרבנית מהאלונקה על ריצפת המטבח (מיקום המטבח – קרוב מאוד לכניסה האחורית), ע"ג ענפים ועצים קטנים שהונחו על הרצפה, כך שלא הייתה מונחת על הקרקע ממש. הראש לכיוון דרום. הרבנית הייתה עטופה בבד ניילון, כשלמראשותה דולקות 2 נרות-נשמה גדולים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א קרא לרשד"ב ליפסקר, ושאל כמה עולה הקבר. הוא ענה שכבר שילמו (כאשר הרבי הריי"צ קנה את החלקה, הוא שילם עבור כל בני המשפחה), אולם כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל שוב: כמה זה עולה? הרשד"ב ליפסקר נקב במחיר, וכ"ק אדמו"ר שליט"א הוציא חבילה של כסף, ואמר לו לבדוק אם יש שם מספיק, ואם לא – שיודיע לו כמה חסר, והוא ישלים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לרשד"ב ליפסקר משהו נוסף, וביקשו שיכניסוהו לארון, וגם אמר שמסתמא יתפרו כאן בשבילה את התכריכים. ואכן, את התכריכים תפרו בחדר הסמוך.

כמה שעות קודם לכן, בסביבות השעה 2:30 הגיע הריל"ג ל-770, וביקש מהבחורים שיתארגנו ויעשו משמרות – לפי הגרלה – ולאחר שיביאו את הרבנית לבית, ייכנסו בכל שעה 10 בחורים לאמירת תהלים (כן חילקו את המשניות בין כל התמימים ע"מ לסיים עד סוף ה"שבעה", ורשימת לוקחי המסכתות הוכנס מיד לכ"ק אדמו"ר שליט"א ע"י הריל"ג).

הזאל הגדול למעלה הי' מלא וגדוש בתמימים, ושם ערכו את ההגרלה בין התמימים ששהו במקום. ההגרלה התנהלה כך: הגרילו אות כלשהי מאותיות הא-ב, וכל הבחורים שהתחלת שמותיהם באותה האות ואשר שהו במקום, עשו ביניהם הגרלה מי יזכה להיות בין העשר. האחראי על הגורל הי' הת' שמוליק ערנטרויי. מרגע לרגע נהרו בחורים ומקצת מאנ"ש ל-770, חלקם הפסידו את הגורל בשניות... כי רק מי שנכח בעת הידיעה היה זכאי להשתתף בהגרלה, כך שכל היתר שהגיעו באיחור קטן אפילו – פספסו. את הפתקים של הגורל הוציא הילד נחום ששונקין מתענך.

בינתיים נהרו התמימים ואנ"ש לעבר ביתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ברחוב פרזידנט. בחוץ קר מאוד, חורף ניו-יורקי בעיצומו, אך הקהל לא התחשב בכך, ועמד בחוץ לקבל דיווח שוטף מן הנעשה בבית כ"ק אדמו"ר שליט"א.

בפועל, הקבוצה הראשונה שהתה 20 דקות, ואחר-כך כל כמה דקות נכנסו מנין בחורים, כאשר הקבוצה הקודמת יוצאת מהדלת האחורית.

את ההרגשה וההלם שאפפו את הבחורים, לא ניתן להעלות על גבי הכתב. כולם הסתובבו בפנים דומעות וחיוורות. כל אחד הסתגר בפינה אחרת והתעמק במחשבתו, מנסה לעכל את המתרחש. מי שאזר כח – קרא בתהלים. ומדי פעם נשמעו 'אנחות' מבחור זה או אחר.

הרגשת אבל...

המקוה שבאיסטערן פארקוויי (יענקל'ס מקוה) נפתחה, והכל מיהרו לטבול בה. כולל, כמובן, התמימים שעדיין לא הספיקו להניח ראשיהם על הכרית...

השעה היתה קרובה ל-6:00 בבוקר, ולקהל גדול נודע מהפטירה. מובן שהכניסה פנימה הייתה בסדר מסודר. תחילה הכניסו ע"פ הגורל (הנ"ל), וכל קבוצה שהתה כ-20 דק', אך משראו האחראים שזרם האנשים הולך וגדל, שינו את הסדר והעמידו את כולם בתור. וכך השתרך תור ארוך על המדרכה שלפני הבית, בפרעזידענט, תור שהגיע עד ניו-יאָרק עוו.

התור לאמירת התהילים הי' בדרך-כלל מסודר. לכל אחד ניתנה הזדמנות כ-10 דקות בערך, ואחר-כך עליו לפנות מקומו לאחר. כמובן שכעבור משך זמן, משרבו הקהל, צמצמו את משך שהותם של האנשים לכ-2 דקות ופחות. במשך הזמן הזה, שהה כ"ק אדמו"ר שליט"א בחדרו שבקומה השניה.

קשה. קשה עד מאוד לעכל את המציאות – אנשים נכנסים לביתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א... הרי עד היום לא היתה לאף אחד גישה אל הבית. למעט בודדים ששימשו בקודש, ידעו כולם שהבית של כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא בבחינת קודש הקדשים, ויראת הכבוד מנעה מן הקהל את הגישה לשם. עד כדי כך, שאף פחדו לעבור על המדרכה שלצד הבית. הבית היה איפוא מן סמל של קדושה ופרטיות. נמנעו לעבור לידו בכל שעות היממה, גם כשכ"ק אדמו"ר שליט"א שהה בחדרו ב-770, ועל אחת כמה וכמה כשהיה בביתו. ואילו כעת, פוקד את הבית כל אחד ואחד, אם כי למשך זמן קצר מאוד, אך עצם העובדה מעוררת אצל כולם רגשות קשים. זאת מלבד, כמובן, ההרגשה הנוראה של הטרגדי'.

אני חושב לעצמי ולא מאמין: אוי מה הי' לנו!

ובעצם, הביקור בבית כעת, מהווה רק התחלה שיהיה לה המשך ארוך מאוד... לכן מובן עד כמה קשה לעכל את העזות והחוצפה שבכניסה זו. ואולי, כך נדמה לי, היתה זו רק בעי' חולפת, ועם הזמן – התרגלו גם לזה, ככלות הכל גם המצפון מוגבל.

במשך הלילה ביקש כ"ק אדמו"ר שליט"א את הריל"ג שיברר אצל הרבנים דינים שונים של אבלות, ובעיקר בנוגע לאמירת הקדיש. כ"ק אדמו"ר שליט"א הדגיש שהוא מעוניין לשמוע גם את חוות דעתו של ראש הישיבה, הרב ישראל יצחק פיקרסקי, בקשר לאמירת הקדיש. כ"ק אדמו"ר שליט"א גם התעניין לדעת מתי תתקיים תפילת שחרית, והריל"ג השיב שמתי שנוח לכ"ק אדמו"ר שליט"א, וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שאם כך – שיהיה בשעה תשע.

הריל"ג הלך לברר אצל הרבנים, ובינתיים הגיע הרשנ"ז גורארי', ואד"ש דיבר איתו בין הדברים גם אודות אמירת הקדיש. כעבור כמה דקות ירד הרשנ"ז למטה, ואמר שאד"ש מחפש מישהו שיגיד קדיש. הריל"ג, שסיים לברר אצל הרבנים בנוגע לקדיש, עלה ואמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שמכיוון ששמע מהרשנ"ז שכ"ק אדמו"ר שליט"א מחפש מישהו לאמירת קדיש, הוא רוצה להציע את עצמו, אולם כ"ק אדמו"ר שליט"א לא קיבל את זה.

הריל"ג מסר לכ"ק אדמו"ר שליט"א את תשובת ראש הישיבה – שנהוג בעולם שכאשר אין ילדים והבעל יכול לומר קדיש, הבעל אומר את הקדיש, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שאם כך אמר ראש הישיבה – הוא יאמר את הקדיש בעצמו.

בשעות הבוקר שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א את הריל"ג בקשר לבקשת מחילה, ובקשר לקריעה. הריל"ג אמר, שבקשר למחילה נהוג שאחרי הטהרה. ובקשר לקריעה, היות והרב פוקס מהחברה קדישא נמצא למטה – הוא יגיד אחר כך את הסדר.

יצוין, שבזמן שכ"ק אדמו"ר שליט"א שהה למעלה, פעל שם המזגן כל העת, חרף הקור העז ששרר בחוץ. ובינתיים הוסרו הרבה חפצים ורהיטים מקומה א' (מסיבה פשוטה וד"ל).

בשעה 7:00 בבוקר היתה צפירה בשכונה. צפירה עולה ויורדת שמשמעותה: קרה משהו... במשך כל הלילה והבוקר לא פוסקים הטלפונים ב-770 לצלצל, רובם שואלים בפחד 2 מילים: "זה נכון?...". מכל ארצות הברית וקנדה מגיעים אלפי חסידים, גם מאירופה נמסר כי מגיעה קבוצה גדולה מאוד במטוס ה"קונקורד" היוצא משם בשעה 8:00 בבוקר ואמור להגיע בשעה 11:00 בערך.

כמובן ופשוט שכל החנויות שבשכונה (אלו שבבעלות יהודית) נשארו סגורות (חוץ מחנויות המכולת), וחלקן נשארו סגורות עד למחרת. כל אנ"ש, בלי יוצא מן הכלל, לא יצאו לעבודתם. מי שהספיק – ניגש לתור אמירת התהלים, ולאחר-מכן ל-770 שם המתינו לעדכונים אודות פרטי וסדרי ההלוויה. נשות השכונה התאספו אותה שעה על-יד הבית וקראו מספרי התהילים.

כבר בשעות הבוקר המוקדמות, שעות העומס – שבע-שמונה בבוקר – כשאנשים נוסעים למלאכתם, סגרה המשטרה לתנועה את רחוב פרעזידנעט מקינגסטון עוו. עד ניו-יורק עוו., על מנת לאפשר לקהל הגדול לבוא וליטול חלק באמירת התהילים. סגל המשטרה הגיע אל בית כ"ק אדמו"ר שליט"א ועודכן על-ידי האחראים באשר לתכנית ההלוויה, שכבר הייתה ערוכה פחות או יותר.

בשעה 8:00 קיימה אגודת-חסידי-חב"ד אסיפה עם כמה מראשי התמימים, על-מנת להבטיח סדר בעת ההלוויה. אחר-כך כינסו האחראים קבוצה בת 40 בחורים מבוגרים (עלטערע-בחורים) למשך כשעתיים. האסיפה התקיימה בחדר האח"מים שבקומה הא' בבנין 788 [זוכרי דבר יודעים לספר על האי-סדר ששרר בעת לווית הרבנית חנה בשנת תשכ"ה, וכידוע העגמת נפש וכו' שהייתה מזה לכ"ק אדמו"ר שליט"א, מה שמבקשים הפעם למנוע בכל מחיר].

בשעה הנ"ל, בערך, הכניס ר' זלמן חנין את נוסח המודעת-אבל דלקמן:

בס"ד. הלוי' של הצדקנית הרבנית מרת חי' מושקא בת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מליובאוויטש – אשת – יבלחט"א – כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש – תתקיים היום כ"ב שבט בשעה 12:00 בצהריים. הלוי' תצא מ-1304 פרעזידענט סט', ותעבור ע"י ביהכ"נ וביהמ"ד ליובאוויטש שבליובאוויטש בית אגודת חסידי חב"ד 770 איסטערן פארקוויי.

המודעה הוסגרה במסגרת שחורה. המודעות נתלו בכל מקום ומקום, בכל השכונות היהודיות והחרדיות, וגם בדלת הראשית של 770. ואין צורך בהמחשה גדולה מזו, אשר כל מי שנכנס – נעשה לו שחור בעינים כפשוטו!

[בינתיים, בשעה 9:00 בבוקר התקיימה הלווייתו של הרב שלום-בער נעמענאוו מצרפת (בנו של ר' ניסן ע"ה). הלוי' עברה דרך 770 ואנשים רבים יצאו לחלוק כבוד אחרון לנפטר. הנ"ל סבל מאוד בשנים האחרונות משיתוק חלקי בגופו, ולקחוהו כה"ז ע"ג כסא גלגלים].

בבוקר התפלל כ"ק אדמו"ר שליט"א ביחידות עם טלית ותפילין, ובשעה 9:30 ירד כ"ק אדמו"ר שליט"א למטה (קומה א') לתפילת שחרית, חגור בגרטל וללא טלית ותפילין. כ"ק אדמו"ר שליט"א היה לבוש בבגדים רגילים, אך הנעליים היו נעלי אבלות. כמו כן לא פרשו מפה על-גבי הסטענדער.

באולם הבית הצטופף קהל רב. רובו – בעלי הפרוטקציות. הש"ץ היה ר' לייבל זאיאנץ (מברזיל). לפני התפילה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א קדיש דרבנן בחופזה. כן אמר את כל הקדישים בעת התפילה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א, שלא התפלל עם הציבור, כיוון שהתפלל לפני זה בחדרו עטוף בטלית ותפילין, החזיק בידו משניות והביט בהם משך כל הזמן, כולל בעת אמירת הקדישים. בחזרת הש"ץ הקשיב (כהרגלו בק') מתוך הסידור. פניו הק' היו חיוורות (מבהיל!) וידיו אף רעדו קצת. לפני אמירת הקדישים הביט כ"ק אדמו"ר שליט"א לצדדיו. באמירת הקדיש שאחרי "היום יום" נעצר כ"ק אדמו"ר שליט"א לכמה שניות וחזר ג' פעמים על התיבות "יהא שלמא רבא". ב"עלינו לשבח" אמר "קדיש דרבנן" (ולא "קדיש יתום"). אחרי אמירת תהלים שאל באם נוהגים לומר פרק מט, והריל"ג השיב בשלילה.

לאחר התפילה נכנסה קבוצת נשים מה'חברה-קדישא' כדי לערוך את הטהרה. את התכריכים תפרו סמוך למקום הטהרה. כ"ק אדמו"ר שליט"א צירף מטפחת לבנה שבתוכה הי' משהו. ובנוגע לקבר, הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א שיקחו עפר מהאוהל – ולא כתמיד מחצר האוהל, אלא מהעפר שנמצא מעל הקבר ממש. וכן עשו: חפרו תחת ערימות הקרח והפ"נ הקפואים, והוציאו שקית של חול.

כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש שיודיעו באהל (על-ידי ה'חברה-קדישא') אודות הפטירה וההלוויה, והכינו פתק בזה הלשון: "הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא, אַייער טאַכטער, איז נפטר געוואָרן נעכטן ביי נאַכט 12:35 און די לוי' וועט זיין היינט 12 אַ זייגער".

חברי הכולל נשלחו בשעה 7:00 בבוקר לחפירת הקבר. באשר למקום הקבורה כ"ק אדמו"ר שליט"א לא התערב והשאיר זאת לשיקול דעת ה'חברה-קדישא' (האם ליד אמו, הרבנית חנה, או ליד הרבנית נחמה דינה, או ליד הרבנית שטערנא שרה, הסבתא. – לפועל החליטו ה'חברה-קדישא' מפני כמה וכמה סיבות (מהן סיבות מובנות...) לקוברה ליד הרבנית שטערנא שרה. בתחילה הודיעו שיקברוה מעט רחוק מהקבר, דהיינו שיישאר מקום ריק מסביב (כידוע שסביב קבר הרבנית חנה – ריק), אך לבסוף הודיעו שיקברוה ממש ליד הרבנית שטערנא שרה. [לפועל הכינו קבר גדול מהרגיל, בגלל השיקול הנ"ל, פי אחת וחצי]. חברי הכולל כולם שהו שם בעת הקבורה. בינתיים, פרסמו בכל כלי התקשורת, ובכל ריכוזי אנ"ש והתמימים והשלוחים הפזורים בכל קצווי תבל. ואכן, קהל רב, כולל תושבי השכונה, נודע לו על הפטירה וההלוויה – דרך כלי התקשורת.

בשעה 10:30 התקיימה אסיפה רבתית ב-770, בה הודיעו האחראים (משה כצמאן ובן-ציון סטאק) על סדר ההלוויה. התוכנית הייתה כך: כ"ק אדמו"ר שליט"א ייצא מביתו, ימשיך עד לקינגסטון ושם יפנה שמאלה עד איסטערן פארקוויי, הכביש הראשי, וממול 770 יפנה שמאלה אל הבנין. לנשים הוחלט שעליהן ללכת עד נ.י. עוו. ומשם עד איסטערן פארקוויי, ויפנו ימינה לכיוון 770 [בלילה כבר הדביקו מודעות בפרעזידענט ובקינגסטון שלטים של "נאָ פאַרקינג" (= אין חניה)].

מפאת חשיבות הענין, נאלצו האחראים להזכיר לקהל את הבלגאן שהי' בתשכ"ה, וביקשו מכולם לעשות ככל שביכולתם לשמור על הסדר.

40 הבחורים הנ"ל העסיקו תחתיהם עוד כ-200 בחורים, וחילקום ל-3 קבוצות: קבוצה ראשונה – דואגת לסדר ליד היציאה. קבוצה שניה – ליד המחסום בקינגסטון, שיחצה אותו מהחנות של הסנדלר עד לעזרת הנשים בקינגסטון עוו. על מנת לאפשר לכ"ק אדמו"ר שליט"א גישה פנויה ל-770. וקבוצה שלישית – ליד 770, שם פינו את כל הקהל עד לעברו השני של מחסום המשטרה, דהיינו עד אחרי הספריה, ועד לשדרה שבאמצע הרחוב איסטערן פארקוויי. כל המסדרים נשאו תו זיהוי מיוחד.

האחראים קיוו לסגור את הכביש כולו, כולל הסייד-וואק שבצד 749, מעברו השני של איסטערן פארקוויי, אך המשטרה לא הסכימה ובכך סייעה כמובן ללחץ, דחיפות ובלגאן שאירעו בעת ההלוויה.

למרבה האירוניה, בתחילה רצו ללכת דרך ברוקלין ולפנות ימינה לכיוון 770, דרך קצרה יותר, ודווקא השוטרים, יאמר לשבחן, הם שהעירו והאירו את עיניהם של האחראים כי בדרך זו יעברו ל"ע דרך הכנסייה ח"ו.

[לנשות השכונה קבעו הסדרנים, שבהגיעם מבית הרבנית לברוקלין עוו. יפנו שמאלה (על ברוקלין עוו.) עד איסטערן פארקוויי, ולא ימשיכו עם מסע הלוי' על רח' פרעזידענט].

הפרסום המיידי בכל כלי התקשורת הביא את ההמונים לנהור לבית כ"ק אדמו"ר שליט"א. חלק תפסו מקומות ליד 770 על השדרה. איסטערן פארקוויי נסגר לתנועה, וכמובן גם קינגסטון ופרעזידענט.

בשעות הבוקר עלה הרשנ"ז גורארי' לחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א. כ"ק אדמו"ר שליט"א עמד ליד שולחנו בפנים רציניות, ואמר לרשנ"ז, שלהיותו המטפל העיקרי בנפטרת, הרי זכות זו מספיקה עבורו, עבור הילדים והנכדים – עד סוף כל הדורות. לאחר מכן הורה לו כ"ק אדמו"ר שליט"א על סידורי הבית, וכן הורה לו לומר למשמשים בקודש (חס"ד הלברשטם ורשד"ב גנזבורג) שהם סיימו את תפקידם, ולשלם להם את שכרם ופיצויים עוד לפני ההלוויה. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שזה יהיה לעילוי ולטובת הנשמה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש מהריל"ג שאף אחד לא יהיה נוכח בשעת הקריעה, מלבדו ומלבד אנשי ה'חברה-קדישא', שהם הרב לוי-יצחק שפירא, צבי הירש פוקס והרשד"ב ליפסקר. הרב פוקס החל לחתוך וכ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך בקריעה, וגם כאשר אמר הרב פוקס שעל פי הלכה זה כבר מספיק, המשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א עוד קצת בקריעה.

מיד אחר-כך יצאו כולם מהחדר, וכ"ק אדמו"ר שליט"א הסתגר עם הארון למשך כדקה.

לאחר שהרימו את הארון, קודם היציאה, שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א: "ווי פירט מען זאך – דער ארון גייט ארויס פריער?" וענה הרב לוי-יצחק שפירא: "דער מנהג איז אז דער ארון גייט ארויס פריער".

בפועל, לא הי' סדר בהלוויה. כל התקוות והבקשות אכן נפלו על אוזניים אטומות. כל אחד רץ ורצה לראות את פניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א, את פניו המאוימות. מקומם גם, שהשוטרים אכזבו בגדול ולא הצליחו לשלוט על הסדר, וכדלהלן:

מסע הלוי' החל בשעה 12:10 לערך. הארון יצא מהבית, מכוסה בבד שחור, ומיד הקיפו אותו קבוצה של בחורים ואברכים ע"מ לשמור, אח"כ יצאו המזכירים וכ"ק אדמו"ר שליט"א. כ"ק אדמו"ר שליט"א הלך כשעיניו מושפלות, וגם הראש, ורחש בשפתיו הק'.

תחילה צעדו עם הארון, כמה מטרים אח"כ צועד כ"ק אדמו"ר שליט"א, ואחריו כ-30 מיוחסים, בלט ביניהם הרב מדעברצין והרב מנשה הקטן (קליין). הריל"ג צעד לימין כ"ק אדמו"ר שליט"א, ואילו הרב בנימין קליין ליווה את כ"ק אדמו"ר שליט"א חלק מהדרך, וחלק ישב במכונית שנסעה אחרי המיוחסים. את הארון נשאו כל זמן אנשי ה'חברה-קדישא' וכמה מהמקורבים לבית חיינו.

לפני הארון נוסעים כ-12 אופנועים של המשטרה [כן חגו מלמעלה כשלשה מסוקים של צבא ארה"ב והמשטרה, שכנראה דיווחו על המצב מלמעלה]. כ"ק אדמו"ר שליט"א, בהליכה די מהירה יחסית הגיע עד לקינגסטון, שם העיר לריל"ג: "אזוי לאנג דארף מען גייען", והמשיך הלאה ללכת. בקינגסטון נעשה יותר בלגאן מרוב הקהל העצום. השוטרים ניסו להשליט סדר, וכ"ק אדמו"ר שליט"א (בגלל הליכה מהירה, פלוס מרחק הליכה כה בלתי רגילה, ולהוסיף שבוע קודם בו היה אד"ש 4 פעמים באוהל) "סחב" את רגליו הק'.

כשהגיעו למחסום קינגסטון, סגרו השוטרים את המחסום אחרי הארון, בהשאירם את כל הקהל, ואת כ"ק אדמו"ר שליט"א, מאחור. זאת – מחוסר דעת כמובן... כך חיכה כ"ק אדמו"ר שליט"א משך 30 שניות עד שפתחו המחסום. היה זה הבלש היהודי בעל השפם שהבחין בכך ותיכף הורה לפתוח המחסום. הריל"ג בתחילה צעק שיפתחו, אולם השוטרים סירבו. בכל אופן – הייתה זו הזדמנות לראות יותר מקרוב את כ"ק אדמו"ר שליט"א. לבוש במעיל, ידיו בכיסים, הבעת פניו מאוד כווצות, עין אחת נפוחה, כך שמרחוק הי' נראה שעין אחת (כאילו) למעלה מחברתה, הפה היה סגור באופן מאוים, וארשת מבהילה ביותר נסוכה על פניו הק'. היו אלה רגעים שלא ישכחו לעד. לא היה שייך להביט יותר משניה, פשוט "אַ מבהיל'דיקער ציור".

כ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך עד לפינת קינגסטון ואיסטערן פארקוויי, שם החליט הריל"ג שיש כבר יותר מדאי בלגאן, ופנה לרבנים ואלו פסקו שאי-אפשר לעשות את הדרך הלוך וחזור למרות שזה לא ממש באותו הכיוון, אך זה אותו כביש, איסטערן פארקוויי, ובכך פעל שכ"ק אדמו"ר שליט"א יעלה לרכב. פילסו דרך לרכב ובינתיים כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל: "וואו איז דער ארון?" ולייבל הצביע לכיוון הרכב של הח"ק שנע בתחילת הסערוויס ליין, שם היה הארון. שוב פילסו דרך, וכ"ק אדמו"ר שליט"א ניגש לכמה רגעים לארון ואח"כ נכנס לרכב.

יותר מרבבה השתתפו בהלוויה. אנשים נשים וטף. כל המוסדות הביאו את תלמידיהם להלוויה. ובין האנשים יכולתי לזהות גם כאלו שאינם מאנ"ש. היו אלה אנשים חרדים מבורו פארק והסביבה, ועד לוויליאמסבורג.

בטוחני, שאם הייתה ההלוויה נערכת יותר מאוחר, היו מתווספים עוד כמה אלפים של אנשים, שאכן היו בדרכם על המטוסים וכיו"ב, וחלקם אמנם הספיק להגיע להלוויה וחלקם היישר לקבורה, ואילו הגרים רחוק יותר לא הספיקו גם לכך.

כ-12 אוטובוסים ועשרות עשרות כל רכב נסעו לאוהל. כולם נשארו מחוץ לבית-העלמין.

בדרכו לבית החיים ישב כ"ק אדמו"ר שליט"א ליד ק. בקדמת הרכב. מאחור ישבו: הרחמ"א חדקוב באמצע, הריל"ג לימינו, והרב בנימין קליין לשמאלו. במהלך הנסיעה רחש הביט כ"ק אדמו"ר שליט"א כל הזמן על המכונית עם הארון, ורחש בשפתיו הק'. בא' הפעמים ששיירת הרכבים נעצרה, הפנה כ"ק אדמו"ר שליט"א את מבטו לעבר המלווים שהלכו אחרי המכונית (בתחילת הדרך).

אח"כ כבר החלו לנסוע במהירות כשלפני המכונית נוסעת שיירת האופנועים שפינתה את כל התנועה וחצתה את כל הרמזורים, ובתוך פחות מעשר דקות הגיעו לבית החיים. בהגיעם, יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א מהרכב בתנועה מהירה, פשט המעיל, קפלו לשניים וזרקו פנימה, לבש את הגרטל וסידר את העניבה. הארון הלך קודם, וכ"ק אדמו"ר שליט"א אחריו. כשעברו ליד האוהל הפנה כ"ק אדמו"ר שליט"א את מבטו הק' לרגע.

ר' אליהו הבר מה'חברה-קדישא' נכנס לתוך הקבר לסדר את הארון. כשפתחו את התחתית של הארון, כנהוג (על-מנת לקיים "ואל עפר תשוב"), נשמעה חבטה... וכ"ק אדמו"ר שליט"א הזדעזע מעט. בכלל, כל אותו זמן היו ידיו הק' קפוצות, ומידי פעם נשמעה אנחה של בכי עצור.

[בבית העלמין לא הרשו לאנשים להיכנס, למעט קבוצה לא מבוטלת של בעלי הפרוטקצי' ואנשי וחברי ה'חברה-קדישא', וגם חברי הכולל כנ"ל. הגדר של בית העלמין נעקר ממקומו כמעט לגמרי, מרוב הלחץ של קהל האנשים. היו אמנם בודדים שקפצו את הגדר במרחק מה מעיני השוטרים, ונכנסו בסופו של דבר פנימה, אך כאמור, רק בודדים. 2 מכוניות של 'הצלה' שהו אף הם בפנים, במרחק של 50 מטר ממקום הקבורה. אך ב"ה לא נזקק איש לשירותם באותה שעה].

לקבר הכניסו 3 חבילות: אחת של הדם מביה"ר, אחת של הדם מעת הטהרה, ואחת עפר מהאוהל כנ"ל. אח"כ קרעו את השקית של העפר, ופתאום נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א מטפחת עטופה ובתוכה משהו לא ידוע והכניסוה לבפנים. כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל אודות הסדינים עם הדם ואמר שיכניסו זאת לארון, והרשד"ב ליפסקר אמר שאין מקום להניח זאת בתוך הארון. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שאינו מתערב ושישאלו רבנים מה לעשות. הרב מארלאוו אמר שהרמב"ן (?) אומר שאפשר לשים זאת בצד הארון (לאחר שפסק – שמעו את כ"ק אדמו"ר שליט"א ממלמל משהו, ובין הדברים נשמעו המלים "פסקי דינים"). אף לאחר שניתן פסק הדין, נראתה אי-שביעות רצון על פניו הק', ומשאמרו לכ"ק אדמו"ר שליט"א שאת אשר מסר בבוקר הכניסו לתכריכים – נחה דעתו הק'.

כמו-כן שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א לפשר הפלסטיק שהיה מונח על קברה של הרבנית שטערנא שרה, והרשד"ב ליפסקר ענה ששמים קרש ועליו פלסטיק, ועליהם מניחים את העפר שהוצא מתוך הקבר, כך שכשמרימים הפלסטיק אזי העפר נופל לקבר.

משך כל הקבורה הביט כ"ק אדמו"ר שליט"א על הקבר. בעת אמירת הקדיש, לפני המילה "ויתהדר", נעצר כ"ק אדמו"ר שליט"א ונשמע קול בכי. כל הקדיש היה בקול רוטט ובעיניו הק' נצנצו דמעות. ב"עושה שלום", רעד קצת והי' נראה כאילו עומד בצורה לא יציבה.

הריל"ג ועוד כמה חלצו והחליפו לכ"ק אדמו"ר שליט"א את הנעליים לנעלי גומי. גם כעת עמד בצורה לא יציבה, ור' בערל יוניק וד"ר ווייס תמכו בכ"ק אדמו"ר שליט"א מצד ימין וכ"ק אדמו"ר שליט"א הביט עליהם. הנעל השמאלית לא נכנסה היטב, הלשון נכנסה פנימה, וחלצו שוב.

אחר-כך נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לאוהל, ושהה כמה דקות. כ"ק אדמו"ר שליט"א סובב סביב הציון, ובכה בכיות נוראיות, ששמעו אותם גם בחוץ. כשיצא מהאוהל, עשו הנוכחים שורה לניחום אבלים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לרכב ומיד יצא ועקר עשבים, כנהוג. על מקום מושבו הונח קרש, כדין אבלות.

[במהלך ההלוויה, נלקחו תמונות על-ידי הצלמים והעיתונאים הרבים שסקרו את האירוע. לבית העלמין הם לא הגיעו, אך גם מי שבא עם מצלמות לשם, לא הורשה ליכנס, כאמור לעיל. בכל זאת התפרסמו בעיתונות גם תמונות מהקבורה, בעת אמירת 'צדוק הדין' ובעת הטמנת הארון – תודות לר' חיים ברוך הלברשטרם, שניצל את זכותו ליכנס, והחזיק בכיסו הפנימי מצלמה זעירה, ומדי פעם שלף תמונה. יצוין שאת מסע ההלוויה הסריט ח.ב. במסרטת הוידיאו שלו, אך כאמור לא התאפשר לו כזאת בבית העלמין].

בשעה 1:40 היה כבר הכל לאחר מעשה. כ"ק אדמו"ר שליט"א נסע לביתו, ואילו הקהל התעכב למשך כמה דקות ארוכות כדי לזכות גם הם ב'כיסוי'. אחר נסעו הביתה, מי במכוניתו הפרטית ומי באוטובוסים, כשבלב כולם תחושות של כאב יגון ושבר.

כשכ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע לביתו, לקח כמה רגעים עד שיצא מהמכונית. כשיצא הי' ספל עם מים על המעקה, כ"ק אדמו"ר שליט"א לקח ביד ימין, העביר לשמאל ונטל 6 פעמים לסירוגין ואח"כ עזב את הספל ולא הפך אותו. אח"כ נכנס לביתו והתיישב בחדר הכניסה שבין הדלת הראשית של הבית לדלת המובילה אל תוך הבית ואמר "יושב בסתר", עיניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א היו מאוד לחות.

עשו את סעודת ההבראה, למעלה בחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, אולם כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש שיכינו את זה למטה.

כן התעניין כ"ק אדמו"ר שליט"א בשלום גיסתו, אחותה של הרבנית.

קרוב ל-3:30 התפללו מנחה. כ"ק אדמו"ר שליט"א התפלל בעמוד ואמר את כל הקדישים. לתפילה זו נכנסו רק השלוחים שהגיעו ליום אחד בלבד, כשלמחרת הם שבים למחוז חפציהם. וכמובן שגם כל בעלי הפרוטקציות, הנמנים בכמה עשרות, נכחו אף הם בבית.

הפתעת הקהל הייתה כשכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שיחה קצרה בת 5 דקות לערך, תיכף לאחר מנחה. הייתה זו שיחה בנוגע לדין ניחום אבלים, ובה ביאר כ"ק אדמו"ר שליט"א שאפשר לנחם כבר ביום הראשון, לאחר הקבורה כמובן. וסיים בתיבות "והחי יתן אל לבו", ובפרט ששמה של הרבנית הי' "חי'". מטון השיחה נשמע כאילו רצה להמשיך בשיחה...

מובן שהייתה זו הפתעה של ממש, ולכן לא שמעו את השיחה תיכף בעת אמירתה, כי לא הכינו את המכשירים לכך. כך שכולם ניזונו מ'חזרה', אלא שלמזלנו הוקלטה השיחה, כך שכעבור זמן יכולנו לשמוע מלה במלה את כל השיחה.

לאחר השיחה עברו כל הנוכחים לנחם אבלים. כ"ק אדמו"ר שליט"א ישב ע"ג ארגז מכוסה בריפוד דק שחור (הארגז של תשעה באב) בפינה הדרום-מזרחית של החדר כשהמנחמים עוברים על ידו ויוצאים מהפתח הנמצא ממול בקיר הדרומי. כ"ק אדמו"ר שליט"א ישב כשברכיו שמוטות וידיו הק' מונחות עליהם, ביד ימין אחז את הסידור ופניו הק' היו רציניות ואדומות מאוד, כמו גם לחות ורטובות מדמעות. כ"ק אדמו"ר שליט"א מסתכל במבט חודר ועמוק מאוד בכל אחד מהעוברים. המחזה הזה מכאיב במאוד וכל אחד עובר במהירות, חפוי ראש, ומשתדל לא להיראות – עד כמה שהדבר אפשרי. מי שהרהיב עוז לנחם... עשה זאת בשקט ובלחש. וכך עברו מהר מאוד לכיוון היציאה האחורית (שבחצר הבית). כל אחד יצא משם עם החלטה קשה בלבו... רבים יעדיפו שלא להגיע פעם נוספת.

לתפילת ערבית (בשעה 6:00) הגיע קהל רב, ואף שלא כולם זכו להיכנס לתפילה עצמה, כי גם לתפילת מעריב נכנסו רק אלה שלא יעשו את הימים הבאים בקראון-הייטס – אך לאחרי התפילה נכנסו כולם לנחם, ללא יוצא מהכלל.

ב-770 ישבו כולם אבלים וחפויי ראש. כל אחד מהרהר ומפשפש במעשיו. וכמובן שחילקו בין אנ"ש את לימוד המשניות. וכמו-כן גם עשו חלוקת הש"ס. כל אחד לקח על עצמו לפחות 3 דפי גמרא, ואילו במשניות – הייתה חלוקה כפולה פי 8, כיוון שהשתתף קהל גדול בלע"ה, כשכל אחד לוקח על עצמו לכל הפחות מסכת משניות אחת. וכך חילקו את המשניות כמה וכמה פעמים.

בלילה התקיימה אסיפת השלוחים מכל העולם באווירת בכי ושברון לב ובה הוחלט על כמה דברים ובהם להקים בכל מקום קרנות מיוחדות ע"ש הרבנית ע"ה במיוחד בשלושת העניינים המיוחדים של נשי ישראל.

---

אודיו:

• מנחה

• שיחה אחרי מנחה

• מעריב