כ' מרחשון תשנ"ד

יום חמישי כ"ף מר-חשון

בהתאם ליום סגולה זה, יום הולדתו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שאלו את כ"ק אד"ש מה"מ באם ברצונו לעלות לתורה ביום זה, וענה בשלילה, וכששאלו אודות היציאה לקריה"ת, נענה לחיוב. לפועל מסיבות שונות לא התבצע הדבר, וקריאת התורה התקיימה במועדה בזאל הקטן.

גם היום לא זכינו לראות את מלכנו. ונודע אשר על תפילת מנחה שאלו היום והשיב בשלילה.

החוט המשולש לא במהרה ינתק, ושלושה גופים ערכו היום את ההתוועדות שהתקיימה ב-770. מטבע הדברים כ"ף חשון הינו חגה של ישיבת תומכי תמימים, באשר יום זה הוא יום הולדתו של מייסד הישיבה, הרבי הרש"ב נ"ע, ובד"כ עורכת ההנהלה הרוחנית דהישיבה התוועדות מיוחדת ביום זה לכל תלמידי הישיבה. בנוסף לכך מסיימים גם הערב הלכות ברמב"ם, וחגיגות אלו מתקיימות ע"י 'ועד סיומי הרמב"ם' שע"י 'כולל תפארת זקנים לוי"צ', ומה גם שבימים טרופים אלו, לאחר וה"תהום כל העיר" שהי' בשבועיים האחרונים ואי-השלום ששרר במחנינו; עתה לאחר פס"ד א' וב' והסכמת ב' הצדדים, לא נותר אלא להשקיט את הרוחות ולכוין את כל הכוחות והאנרגי' להשלמת המטרה הנשגבת של "הכנת כל העולם כולו (והעולם קטן זה האדם) לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש", כך שבמודעה מיוחדת הוזמן הקהל, דרך גוף שלישי, לשמוע את הרב יואל הכהן שי' כהן, הרב ברוך שלמה שי' קונין והרב נחמן שי' סודאק.

בשעה 10:00 החל המעמד הרשמי. ניהל והנחה הרב מנחם שי' גערליצקי, מארגן חגיגות הסיומים. את ההלכות סיים הרב שלום שי' מרוזוב, מהנהלת הישיבה, והרב דוד רסקין חילק ומזג משקה שהואיל כ"ק אד"ש מה"מ לתת, וכל חברי ההנהלה התוועדו יחדיו אל תוך הלילה.

ראשון הנואמים הי' הרב שלמה קונין, שבדברים היוצאים מן הלב עורר אשר "ביחד עם זה שאנו נמצאים עתה בחושך איום ונורא, כאשר כ"ק אד"ש מה"מ סובל יסורים, אשר אין כל הסבר למצב זה - יחד עם זאת בטחונינו 'במי שאמר והי' העולם', אשר אט-אט ישלח דברו וירפאהו. אך אנו, כל משאינו צריך להיות עתה בקיום הוראותיו של כ"ק אד"ש מה"מ בשנה האחרונה, בענין קבלת פני משיח.

אחריו דיבר הרב י.כ., שכדרכו עורר בעניני משיח, שהרי מפעם לפעם צריך הקהל חיזוק והתעוררות, לראות ולפקוח את העיניים בשיחותיו המאלפות של כ"ק אד"ש מה"מ ונבואותיו והבטחותיו הברורות.

בהתייחסו לנושא העומד על הפרק, הנושא הבריאותי, סיפר מעשה ששמע מהמשפיע ר' שאול בער ע"ה זיסלין, אודות איש ואשה שבאו לפני הרב כשברצונם להתגרש. הרב הצליח לפעול בהם ולהשכין בתוכם שלום, וכך הלכו יחדיו הביתה. אך הרב לא הרפה, וכעבור כמחצית השעה שלח שליח שיעבור דרך ביתם, 'לראות את מצב שלום הבית'.

השליח חזר כעבור זמן מה ואמר, אשר מצאם יושבים בניחותא במרפסת ביתם ושותים יחד כוס תה עם ווארוני' [= ריבה]. שמח הרב בליבו: הנה השלום שורר בתוכם. לא עברה אלא מחצית השעה ומגיעים אלו שוב בצעקות אל הרב, כשברצונם שנית להתגרש. לשאלת הרב: "מה קרה"? סיפרו הללו את סיפורם: ישבנו ושוחחנו ואמרנו: הוי, כמה טוב עכשיו, אבל מה הי' אתמול? ואז אני צעקתי: את אשמה, והיא צעקה: אתה אשם, וכך התחלנו לריב מחדש...

והנמשל לגבנו ברור: עכשיו שכולם חתמו וכולם מסכימים, וכולם הולכים לפעול תחת הפסק-דין שניתן ע"י הרבנים - מה יש לדוש ולעשות 'רעדלאך' אודות מה שהי' אתמול. העיקר נוגע מה שעכשיו!