י' תשרי תשכ"ז

יום הכיפורים: הבקר ירד אד"ש בדיוק 10. התחיל מהתחלת הקרבנות, ירד רק עם הסידור והתהלים. אחרי ברכו ישב. בשמו"ע הארוך אחרי השמו"ע עוד קצת ישב ואח"ז ישב. באל עורך דין עמד עד אחרי קדושה, הטלית הי' מאחורי המצח, לא עלה למפטיר. בבקר הביט בהגבהה. במוסף בכריעות בעלינו כרע בניגון, אבל כל הכריעות כרע בזמן שהחזן אחז והכהנים, ועשה מהר. הכריעה שם פניו על הריצפה ועל שני האצבעות משתחווה, ואח"ז הביט על החזן. בכהנים אמר אחרי הדוכן יישר כח. ליב גרונר הביא לו התהילים על כסאו אבל אד"ש חזר ועמד על הסטענדער. נגמר התפילה שעה 4, וכשיצא אמר גוט יום טוב.

ירד למנחה 4:50, במפטיר יונה עלה אד"ש, הי' קצת דחיפות. במנחה עמד, שרו רחמנא. במנחה שמונה עשרה האריך אד"ש, כך כל השמונה עשרה. מנחה התפלל זיסקינד ונעילה טעלעשעווסקי. בנעילה גם האריך והטלית הי' תחת ראשו. באבינו מלכנו שרו, ואח"כ במארש הי' דחיפות נוראות ושר כחמשה רגעים ועלה על הכסא ועשה עם עם ידו הימנית, לא הי' משהו מיוחד. לפני מעריב הוציא הכובע מהסטענדער ולבש הכובע, והוריד הטלית. בהבדלה הביט למעלה. כשיצא התחיל בניגון הניגון הושיעה את עמך, ואח"ז עלה לחדרו. נגמר נעילה ומעריב שעה 8:10. ובשעה 8:50 יצא לקידוש לבנה. לפני זה באה הרבנית ואד"ש עשה ההבדלה בחדרו, ובשעה 10 עלה למעלה לאכול מפני שחכה שעה על קפה ששתה לפני זה.

-

מוצאי יוהכ"פ: עלה למעלה לאכול, מיד שם סידרו על השולחן ואח"כ הלך ואמר גוט יו"ט להרבנית. ואח"ז נטל ידיו על הימין ארבעה פעמים ועל השמאל שלש, בצע על החלה וטבל בדבש ואח"כ טבל במלח, אכל דגים, רש"ל לא הי' וישב על מקומו ר' אלעזר ננס. התחיל רש"ג לשאול, ושאל האם צריכים לעשות בהבדלה על בשמים? ואמר אד"ש שכן, ואמר דוב רבקין זה כתוב בשו"ע של המתנגדים על זה, ואמר אד"ש שהחידוש הוא על שו"ע של חסידים. ואח"כ שאל האם אומרים ויתן לך? ענה אד"ש שזה כתוב במחזור השלם לפני ספר המנהגים, ואד"ש חייך (התכוין על רש"ג), ואד"ש המשיך ואמר שצריכים להגיד ביחד, כך אמר אדנ"ע.

ואח"כ שאל רש"ג בענין השיריים של הבדלה, אמר אד"ש שאדנ"ע לא הי' נותן וגם חמיו אלא של מוצאי יום כפור. וסיפר רש"ג על מרדכי בראבריסיו אדנ"ע נתן לו שיריים מהבדלה והבריא, אמר אד"ש שלא שמע את זה. ואח"כ אמר אד"ש אולי זה הי' במוצאי יוהכ"פ או במוצאי שבת שחל ביו"ט. אח"כ שאל רש"ג למה עושים הבדלה עם הקיטל ועם הטלית מה שייך להבדלה? וענה אד"ש שבזמן שעושים הבדלה עוד עומדים בקדושה שלפני זה, אז צריכים לעשות עם הקיטל ואח"ז בא ההבדלה. ובזמן שדיברו בענין ויתן לך, שאל ננס האם יכולים עוד להגיד ויתן לך ענה אד"ש שיתן ויחזור ויתן.

ואח"כ דיברו בענין שיעורים שחולה יכול לאכול ביוהכ"פ, ואמר דוב רבקין שמצא כתב אצל אביו על הכתב סופר שאמר 12 רגעים, מפני שהדין הוא חצי מיל ומיל לפי אדמה"ז הוא 24 רגעים, אבל לפי כל השיטות הוא השיעור הכי הגבוה הוא 9 רגעים. ואמר אד"ש שע"ז יכולים לשאול ולשאול מיט'ן גאנצן ברייטקייט מפני שאני כתבתי את זה, ועד שאני כתבתי לא ידעתי הענינים אלו, ואמר שלא ראה שיעור יותר מזה תשע רגעים, ואמר שלפי הצ"צ הוא 6 רגעים, לפי מר' הלל מפאריטש הוא חצי רגע, ואד"ש אמר שזוין מביא שחיים מבריסק מביא מאביו ר' יוסף בער שהי' מקיל ביום הכיפורים ואמר מי שמקיל ביום הכיפורים מחמיר בדיני נפשות.

ואח"כ סיפר דוב רבקין, שהצ"צ פעם הי' מאוד חלוש והרופא שלא יאכל בת"ב ומהרי"ל גם הי' שם, ובת"ב בבקר מסתמא בבקר לא הלך הצ"צ לאכול אלא כך נשאר עד אחה"צ ,ואח"ז בא מהרי"ל וראה שהצ"צ מאוד חלוש וניגש אליו ואמר לו שהרופא אמר שיאכל. אמר: נו מ'וואלט געווען יום כפור וואלט איך געגעסען מפני ביום הכיפורים מדמים למלאכים, טוב אני לא יהי' מלאך, והתורה גם ציוה לאכול לחולה. אבל בת"ב ס' קומט דאך ניט עסן ואיך יכולים לאכול? ולא אכל. ואד"ש הסביר שביום הכיפורים הצום לבד נותן כוחות כך כתוב בלקוטי תורה אבל ע"ז ת"ב לא כתוב.

ואח"ז סיפר ננס, שר' הלל בת"ב אחרון צם והי' מאוד חלוש. אחרי ת"ב אמר להרבנים למה לא אמרו לי לאכול? ואחרי כמה ימים נפטר. ואח"ז שאל אד"ש לכאורה לשתות צריכים יותר להתיר מאכילה, והדין להיפך וגם אכילה היא מפורשת אבל שתי' לומדים רק מאכילה, והי' שקלא וטריא ואד"ש נשאר בקושיות ואמר שיהא פוסק בתשע רגעים. אמר דוב רבקין שביום הכיפורים אומרים על התענית שיהי' תענית טוב, אבל בת"ב לא. אמר אד"ש כשהי' בגרמני' אז הי' שם בת"ב וגם אמרו על התענית, אבל ביום הכיפורים לא הי' שם.