ל' תשרי תשכ"ה

יום ג' ל' תשרי אדר"ח מרחשון: הרבי לא נכנס להתפלל אלא נכנס רק אחרי שיר של יום להגיד קדיש. הרבי קיבל רביעי. וחכה עד לאחרי מוסף ואמר כל הקדישים, והרבי לא התפלל עם הצבור ונכנס בלי טלית ותפלין, בזמן שהתפלל החזן מוסף, הסתכל הרבי בסידור שלו, וגם ביום השני הי' כך.

היום לא יצא הרבי להתחלת התפילה אלא נכנס רק לאחר שיר של יום לומר קדיש, בלי טלית ותפילין. עלה ל"רביעי". בשעה שהציבור התפללו מוסף הרבי עמד ליד הסטענדר ואמר משניות. אמר תהילים עם הציבור, משניות וקדיש. בזמן שהחזן התפלל מוסף הסתכל הרבי בסידור שלו, וגם ביום השני היה כך.

למנחה נכנס ואמר מיד משנת "ר' חנניה בן עקשיא" (כנראה בגלל שלא אמר היום בבוקר קדיש דרבנן לפני הודו) ואמר קדיש דרבנן. אחר כך רמז שיתחילו להתפלל. לא ניגש לפני העמוד (בחזרת הש"ץ אמר משניות).

היום שמענו על שינוי בולט בהנהגה (כנראה החל מו' תשרי) – היחידות תהיה רק בימים ראשון וחמישי ולא תתקיים יותר בימי שלישי.

התמימים ביקשו מהאורחים שיוצאים לדרך חזרה, במיוחד לאורחים מאה"ק שיואילו להתוועד עמם לפני ה"ויעקב הלך לדרכו". ואכן בליל רביעי ב'זאל' הקטן, בלי מודעות ובלי להפריע למהלך התקין של חיי השיגרה ב-770, התיישבו ר' אברהם פאריז, ר' אשר ששונקין ועוד להתוועדות עם התמימים.

ר' אשר דרש זהירות במחשבה דיבור ומעשה, מיוסד על הדרושים ב"תורה אור" על פרשת השבוע. אח"כ דיבר ר' אברהם פאריז וחידד את דבריו, והסביר כי תמים צריך להיות "זהיר". זהיר במחשבה ובדיבור ובמעשה, שכל מחשבותיו דבוריו ומעשיו "יזהירו" במחשבה על הרבי, בדיבורו על הרבי ובמעשים מה שהרבי דורש מאתנו.

בהמשך הדברים סיפר ר' אברהם שבזמן היותו "תמים" בליובאוויטש התחכך בין התמימים המבוגרים ממנו ובין צעירי הצאן שהגיעו מעיירות שונות ללמוד בישיבה, ומכל אחד מהם הלך ר' אברהם לשמוע מה הוא קלט מהרבי, מה הוא שמע – "וואס האט זיך אפגילעגט ביי יעדערען", וכל אחד מהבחורים ביטא את עצמו, ור' אברהם קלט את מה שהבין שהכרחי, וסיים "ומאלו שלא דיברו כלל ושתקו, לקח יותר ויותר"...