ד' מרחשון תשכ"ה

יום ש"ק ד' מרחשון: בבקר התחילו להתפלל בשעה 10. הרבי קיבל מפטיר. החזן הי' ר' חיים טאשקענט, שרו בהוא אלוקינו אבל ר' חיים לא הי' יכול לשיר. בשעה 12:45 נגמר התפילה. הרבי ירד בשעה 1:30 להתוועדות, והתחיל בשיחה על רש"י בפרשת נח. באמצע השיחה, יצחק נח ריבקין התחיל לדבר, אז הרבי אמר לו שיפסיק ואם לא יפסיק אז אני (הרבי) יפסיק. השיחה השני' דיבר בענין חצרמות, וגם דיבר שכאן באמריקה יש מנהג שמבזבזים כסף בשביל לצבוע הדירה, והרבי גם תבע מהבחורים והבעלי בתים שיעסקו בעבודת התפילה. אחרי השיחה השני' דיבר עוה"פ יצחק נח, אז הרבי אמר שידבר בזמן הניגון ולא בזמן (השיחות) .. ואמר הרבי עוה"פ, ג' פעמים אמר לו. ההתוועדות נגמרה בשעה 3:20, אני קיבלתי עלי' למטה בבית המדרש מפני שהצטרכתי לקבל עלי' מפני שאני יש לי השבוע יום הולדת. חזרה לא הי' הלילה. ע"כ משבת.

[בשבת התוועד הרבי באמצע השיחה אמר הרבי לרבקין איר קענט אופהערין ריידן? ואחרי הניגון ששרו אמר לו הרבי שטוב הי' שידבר באמצע הניגון ולא .. והרבי אמר לו עוה"פ שאם רוצה לדבר אז אני יפסיק. הסיבה הי' שהוא קצת שיכור].

הרבי בא ל-770 בשעה 9:55. חכו לו ליד הדלת זוג שבנם חולה מאוד. כשהרבי הוציא את המפתח (הוא אוחזו עם חוט קשור) ניגש אליו הבעל ואמר לרבי "גוט שבת" והתחיל לדבר עם הרבי. הרבי ענה לו "ס'שבת" ונכנס לחדרו. הבעל הלך והאשה נשארה, ממתינה במתח רב ע"י הדלת. כשהרבי יצא מחדרו כעבור כמה דקות נגשה האשה שוב ושאלה אם היא יכולה לומר כמה מילים, והתחילה לומר על בנה שהוא חולה מאוד והוא בבית-הרפואה זמן ממושך, ובכתה מאוד ובכיותיה הרעידו את השומעים סביב. הרבי נעמד לרגע ואמר לה שיעשו "מי שברך" בקריאת התורה, ושאל לשמו ולשם האם. אח"כ אמר לה "זה (העומד שם) וודאי בעלה, שיאמר לגבאי לומר "מי שברך"". האשה המשיכה ובקשה "אבל אני רוצה ברכה מהרבי" ובכתה ואמרה עוד הפעם (נדמה לי שהרבי אמר "מ'וועט הערן בשורות-טובות") והיא בקשה משהו מיוחד שהרבי יבטיח לה שבנה יקום. הרבי אמר כארבע פעמים "מ'וועט מאכן 'מי שברך'", וירד להתפלל. לפני הודו אמר הרבי כמה פרקי תהילים מהתהילים שמונח על ידו והמשיך להתפלל. מפטיר כרגיל.

אחר התפילה הרבי ירד, סימן להתוועדות.

ההתוועדות התחילה בשעה 1:30. הכינו לרבי חומש כפי שביקש מראש. דיבר שיחה על רש"י שאומר על נוח "יש דורשים לגנאי". אח"כ היה עוד שיחה על רש"י בענין "חצרמות", וגם דיבר שכאן באמריקה יש מנהג שמבזבזים כסף בשביל לצבוע את הדירה. אח"כ אמר שיחה נוספת על פרק מ"א בתניא, והאריך מאוד בעניין עבודת התפילה ומעלתה ותבע מהבחורים והבעלי בתים שיעסקו בעבודת התפילה. דיבר שפעם אמרו שיותר טוב להתכסות בטלית על הפנים ולהירדם לחצי שעה אפי' שאין לו מה לחשוב ועי"ז השני שלא יודע מה הוא עושה זה יפעל עליו.

באמצע השיחה הראשונה... התחיל לדבר והרבי אמר לו שיפסיק, ואם הוא לא יפסיק אז הוא (הרבי) יפסיק. אחרי השיחה השניה דיבר עוה"פ... והרבי אמר שידבר בזמן הניגונים ולא בזמן השיחות... והרבי חזר ואמר לו עוה"פ. ההתוועדות נגמרה בשעה 3:20.

אחר מנחה הלך לחדרו. בדרך ראה שקית של טלית על תהילים והורידה. עשה בידו לנגן.

מעריב בשעה 7:30. להבדלה מחכה ומביט על המבדיל עד שגומר ברכת על הגפן. הולך לחדרו וסימן לעומדים בצד לאות "גוט וואך, גוט וואך".

בימי חודש חשוון ביקשני חדב"נ הרש"ג שי' אם אוכל להיות מעט לעזרתו, "ללמוד יחד" כלשונו. קבענו ללמוד מידי מוצאי שבת קודש את ספר המאמרים ה'תרנ"ט.

מובן שאין לשער את גודל ריחוק הערך בין השכלתו הרחבה של הרש"ג לבין "הבנתי" בחסידות, אך חדב"נ הרש"ג שי' היה צריך זאת לעת זקנתו. קשה היה לו הלימוד לבד, ובלימוד בחברותא הדבר עוררו שלא להירדם וכו'.

בין הלימודים שנמשכו על פני חודשים אחדים היה מספר לי מעט סיפורים ופתגמים חסידיים מימי קדם. את חלקם אני רושם למען יעמדו ימים רבים.

א) ר' הלל מפאריטש היה פעם אחת בבית שהיו בו תמונות ולא אמר מאמר עד שהוציאו את התמונות מן הבית, אפילו את התמונות שהיו במגירת השולחן.

ב) ר' הלל היה בסעודה ואכל. כשהגיעו לבשר שאל האם הבשר כשר ואמרו לו שכן. שאל ר' הלל עוד הפעם ואמרו לו שנמצאת כאן האשה שלקחה את הבשר לשוחט. שאלוה ובתחילה שיקרה לבסוף הודתה, והביאו את הערל הגוי ואמר שהוא עשה כמו שהשוחט עושה. שאלו את ר' הלל האם זה 'מופת' וענה שלא, הוא רק שליט על המחשבה שלו.

ג) פעם אמר אדמו"ר הרש"ב מאמר (או שיחה), והסביר את עניין סירכת הריאה על פי חסידות. ר' גרונם אמר לאדמו"ר הרש"ב שזה אצלו "עניין חדש" (ס'באמיר א נייעס). ענה לו אדמו"ר הרש"ב שגם אצלי זה חדש, כי הגיע אלי השולחן-ערוך הפרטי של אדמו"ר הזקן ובו ישנו עניין סירכת הריאה, ובו הסבר עפ"י חסידות מאדמוה"ז.

ד) אדמו"ר הזקן בא פעם לאדמו"ר הצמח צדק אחר הסתלקותו (בהקיץ או בחלום?) ואמר לו שיחדש דין מחדש כפי דעת הט"ז, והיה זה אחר שהאדמו"ר הזקן חידש הלכה הפך דעת הט"ז, ולמעלה הצרו מאוד לט"ז ובגלל זה ירד אדמו"ר הזקן ואמר לאדמו"ר הצ"צ שיפסוק את הדין מחדש, כי אדמו"ר הזקן בעצמו לא יכל לפסוק זאת.

ה) הרבי דיבר פעם מעניין שהבנים ערבים לאבות, ור' שמואל לויטין אמר לרבי שבירושלמי כתוב שביבנה ביטלו את ערבות הבנים, וסיפר על זה ר' שמואל שבהיותו במוסקבה סיפר ר' הלל הפלומעניק של ר' הלל פאריטש שבזמן שהיה מגפה פעם על ילדים בעיירה של חסידי צ'רנוביל ואדמו"ר הזקן היה צריך לעבור שם ופחדו שאדמוה"ז לא ירצה לעצור בגלל שזו עיירה של צ'רנוביל, והכריחו באופן כזה שהרבי יצטרך לעבור שם, ואמרו לאדמו"ר הזקן שיש מגפה. אדמוה"ז נכנס לבית הכנסת ואמר "ביבנה בטלה ערבות הילדים" ותכף עברה המחלה מהילדים.

ו) סיפרו לבעל שם טוב אודות גר הצדק פוטוצקי שהלך להישרף על קידוש השם ואמר להמון שמסביב שרצו לפתותו ש"חוליה אחת של ציצית לא שווה את כל הכסף שהבטיחו לו" וכו'.

ז) הרש"ג היה בן שמונה שנים כשפגש בפעם הראשונה את אדמו"ר הרש"ב נ"ע והיה זה בברלין, כשנכנס ליחידות לשאול אודות ניתוח לאביו של רש"ג. אמר לו הרש"ב נ"ע מה הוא לומד ואצל מי. הרש"ג ענה שלומד חומש זה וזה וחלק מפרשה זו וזו עם רש"י אצל המלמד ר' לייזר צ'צ'רסקי. אמר לו הרש"ב נ"ע שיאמר למלמד שצריך ללמוד את כל הפרשה עם רש"י, ושרש"י זה "יינה של תורה הנגלית".

בשנת תרע"ב כשהרש"ג למד כבר בליובאוויטש שאל אותו שוב הרש"ב נ"ע מה לומד ואצל מי, ואמר שלומד ליקוטי-תורה ואצל . . ולומד קטעים ומאמרים מפה ושם. שאל אותו הרש"ב האם הנך זוכר את היחידות הראשונה ומה שאמרתי לך אז, תדע כי ליקוטי-תורה זה "יינה של תורה בפנימיות". וסיפר הרבי שהיה לו פעם וויכוח עם משכילים של חסידות, האם צריך ללמוד ליקוטי-תורה או מאמרים של הרביים (והטעם פשוט). המשכילים טענו שצריך ללמוד רק מאמרים ורש"ב טען שצריך ללמוד גם ליקוטי-תורה. אח"כ כשסיפר זאת לאביו אדמו"ר מוהרשנ"ע אמר לו שהוא צודק, וכי רש"י זה "יינה של תורה הנגלית" וליקוטי-תורה זה "יינה של תורה הפנימית".

ח) הרש"ג היה צריך להתייצב בצבא, ואדמו"ר הרש"ב אמר לו שכשיהיה שם שייזכר מהדמות של הרבי, וכך היה ששוחרר.

ט) אדמו"ר הצמח-צדק היה פעם בשליחות אדמו"ר הזקן ועבר בעיר צ'רנוביל ורבי מרדכי מצ'רנוביל ביקש שיאמר דברי תורה, והצ"צ היה אז בגיל 17-18, ור"מ מצ'רנוביל היה מזקני תלמידי הרב המגיד. משך הצמח-צדק בכתפו לאות מניעה מלאמר. אמר לו רבי מרדכי שיאמר מה זה חב"ד, ואמר לו הצ"צ שחב"ד זה חכמה בינה ודעת. אמר לו רבי נחום אני אומר לך מה זה חב"ד – ח' זה "חם לבי בקרבי", ב' זה "בהגיגי תבער אש", ד' זה "דיברתי בלשוני".

י) ר' שמואל לויטין סיפר לרבי הרש"ב או לרבי ריי"צ שכשגזרו עליו לנסוע לג' שנים לגלות והיה זה בשבת, ולא ידע מה לעשות אם לקחת את התפילין וכן תורה-אור (אוכל כגון מצה גזר ביצים ויין לא היה לו ומרור לא היה צריך), הוא לקח כי זה פיקוח נפש ממש ואמר שפוך חמתך ווי עס דארף צו זיין (כדבעי למהוי), ושאל מהרבי תיקון על חילול שבת, ואמר לו הרבי שילמד כל יום משנה ממסכת שבת, ושיקרא כל יום קריאת-שמע בתפילין.

יא) אדמו"ר הצמח-צדק אמר שהצאר ניקולאי שכח כי הוא רק 'נברא'.

יב) אחד מאיסט-סייד סיפר שראה את הצמח-צדק בראש-השנה, וכשהגיע לפסוק "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב" קפץ פתאום על הבימה.

יג) פעם דיבר הרבי הריי"צ אודות עצמו, ואמר לו כ"ק אדמו"ר הנה הרי ר' אברהם פאריז כותב כך וכך, וענה לו שאם אני הייתי חושב על עצמי כמו שאברהם פריז חושב עלי וכו'.

יד) אחר הסתלקות אדמו"ר הצ"צ שאלו מהמוהר"ש מדוע לא נוסע לרבי, ומוהר"ש ענה: א יונגערמאן דארף האבן א רבי, ווען איך וואלט האבן א רבי וואלט איך מעבר לים גיין (לייפן).

טו) פעם בא אדמו"ר הריי"ץ בשנת תרס"א לאדמו"ר מגור והשיחה עברה ביניהם ממעשה שאסר הרב תומרקין אשה שעברה עבירה שעל פי דין הייתה צריכה גט, ור' אהרן מצ'רנוביל התיר אותה, וכשבאו לאדמו"ר הצ"צ אמר "מה שהצדיק ר' אהרן מתיר, כי שמא מחתה עוונה בדמעות".

טז) הבעל עגלה הגוי של אדמו"ר מוהר"ש אמר על המהר"ש שהוא בעל עבירה, ומדוע, כי הוא נוסע עמו ליער ובוכה שם הרבה, אחרת מה יש לו לבכות...

יז) אדמו"ר מוהר"ש היה מדייק על הבעל-עגלה שיבוא בזמן.

יח) פעם רצו מהבונדעס לירות באדמו"ר מוהר"ש והכינו וארבו לו ביער ורצו להודיע זאת לרבי ולא הספיקו, ולבסוף אמר שנפל לו ברעיון לנסוע בכיוון אחר אותו יום ועי"ז ניצל.

יט) פעם אחת עצרו את אדמו"ר הרש"ב ורצו לירות בו, ואמר להם "מה הנכם רוצים" ותכף ברחו.

כ) אדמו"ר הרש"ב אמר לפלטאווער "אזוי ווי א פייגעל איז גישטאנען מיט א מענטש און די פייגעל איז ארויף געפלייען און ער איז גיבליבען אליין, אזוי מיר זיינען דאך גיווען חברים, נאר א מענטש דארף וויסען זיינע מעלות".