י"ט טבת תשמ"ב

יום ה' י"ט טבת ה'תשמ"ב

ב-8:15 נכנס ר"י שפת אמת בירושלים הר"ר פנחס אלטר מגור אל כ"ק אד"ש יחד עם בנו ומלווהו הם שהו יחד עד השעה 9:00 אח"כ יצאו ונשאר רק הרב פנחס מנחם לבדו אצל כ"ק אד"ש [שמעתי שאד"ש קרא לו חזרה] הוא שהה עד השעה 9:35.

חלק ראשון [שהיו כולם בחדר אד"ש] של יחידות ר"י שפת אמת בירושלים הר"ר פנחס מנחם אלטר [חבר מועצת גדולי התורה]

אד"ש: התחלנו באמירת שלום שזהו ענןי פותחין בשלום ואף שידוע בזה שפותחין בברכה עכ"ז נוהגים להתחיל עם 'שלום', אבל מקור ע"ז איני יודע, ע"ז ישנם סיפורים בתנ"ך, אולי מצאת שאמרו שלום?!

הנ"ל: ישנו המנהג תמיד לומר 'שלום עליכם'.

אד"ש: כן, ישנו הלשון אח"כ 'פותחין בברכה', אד"ש: רש"י מביא מספרא בבחוקותי 'אם שלום כאן הכל כאן', והרי כוונת רש"י לכל הברכות, ומסתמא זה כולל פותחין בברכה ג"כ.

הנ"ל: במדרש כתוב המסיימים בשלום . . . בתורה, ובברכת כהנים נגמר בשלום.

אד"ש: זה עוד ענין, וזהו בכלל בקדושה ישנו נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן. הפלא הוא רק כשאומרים פותחין בשלום זהו סימן שזה חסר... בשעה שאומרים פותחין בברכה הרי זה שום דבר [גאר ניט] כשמזכירים שלום הסימן שישנם שני צדדים ואז צריכים להגיע לשלום. אבל בברכה אין קושי' כלל, בפשטות יכול להיות יום אחד ואעפ"כ ישנו ברכה, אבל שלום ביום אחד שזה לא יותר מאשר הקב"ה לבדו [כמ"ש לבדו וכו'] הרי אין שייך לומר שלום. חסידות מבארת שזהו ה'אופטו' של תורה כמ"ש בסיפרא שכל התורה כולה לא ניתנה אלא לעשות שלום בעולם הדיוק שם כפי שמפרשים, הרמב"ם בסיפרא מדייק מה כתוב תורה ניתנה? תורה לבד הרי היא שעשועים לפני או שהיא נעלמה מכל חי למעלה מכל העולם. נשאלת השאלה ומה זה ניתנה בעולם? כדי לעשת שלום בעולם היות וזהו עולם וכבר ישנם שתי דברים, שישנו העולם וישנו זה שברא את העולם צריך לעשות שלום ביני לבין הבריות שלום ביני לבין עולמי ואז שייך ענין שלום.

הנ"ל: מובן ששלום זהו שמו של הקב"ה, א"כ רואים שיכול להיות שלום בלי מחלוקת ג"כ... אם זהו שמו של הקב"ה..!

אד"ש: שמו של הקב"ה זהו צבאות ג"כ, כתוב במפורש במדרש (חייך) כשצריכים ג"כ להגיע לצבאות-מלחמה בעולם אז נקרא שמו צבאות, וזהו ג"כ הלשון שמו של הקב"ה כפי שחסידות מדייקת, ששם צריכים כשישנה עוד מציאות שניה, כי האדם בפני עצמו אין צריך שם, שמו אשר יקראו לו. רק כשצריכים לקרוא לו או לעשות עמו משהו אז צריך לקרא לו בשם אבל בפ"ע בשביל מה הוא צריך שם?! אבל כשאומרים שמו של הקב"ה הרי ישנו כבר עוד איזה מציאות ישנם כו"כ שמות ישנם ז' שמות ועוד כמה שמות. והפוך, שלום אינו מהז' שמות שאינם נמחקים (חייך) מ-ז' שמות שאינם נמחקים הרי צבאות במפורש ישנו ומפרשים מדוע נקרא בשם צבאות, אבל שלום אע"פ שזהו באמת שמו אבל אינו מה-ז' שמות שאינם נמחקים.

אד"ש: ראיתי דבר פלא אצל השווער [מו"ח] ישנו מכתב מאדמוה"ז שכותב שלום ש"ין למ"ד ו"ו [מיט אשטרייכלע] עם קו קטן על ה-ו"ו והביא מכמה ספרים שכשכותבים את שמו של הקב"ה לא יכתבו בשלימות. וישנם כמה מכתבים שכתב ומו"ח ראה מכתבים שהוא כתב עם אשטרייכלע. מתסמא ראית מכתבים מרביים שלכם] ג"כ עם אשטרייכלע בלי השלוסעמם מסתמא זה בדיוק.

הנ"ל: היום דרוש [פארלאנג צאך] חזק ענין השלום (חייך).

אד"ש: לא, אני מתכוון כששני אנשים נפגשים בזה גופה שהם שנים ואין דעותיהם שוות וזהו עפ"י תורה שהקב"ה ברא יהודי ככה, אף שבאמת אדמה לעליון... ובטבע אחד אינו חושב אעפ"כ אין דעותיהם שוות. והפוך זהו ג"כ נפק"מ בדין בקול ומראה ומזה יוצא ענין טביעת עין קול ועדות, ואיש ואישה בלילה וכמה עניינים וזהו שאינם שווים זהו הפוך מוכרח מצד ישוב העולם. וממילא בשעה ששני אנשים נפגשים, בכדי שלא יחשבו שזהו שניים צריך מיד להכריח שזהו אותו מציאות רק שהקב"ה כך חילק שזה יהי' בגוף אחד וזה בגוף שני, אבל כך הוא הענין בכדי שיהי' הענין של שלום.

הנ"ל: מוצאים מאחז"ל שרואים שג"כ לגוי מקדימים לו שלום בשוק. אד"ש: ר' יוחנן. הנ"ל: ואביי ורבא נתנו להם שלום במתיבתא דרקיע ... במתיבתא דרקיע לגבי צדיקים אין שייך מחלוקת רק הם חולקים באופן אחר.

אד"ש: לא, זהו גופא מפני שזהו מציאות שונה צ"ל שלום וזה מה שאני אומר זאת הרי אין זה מצד חסרון אלא שהקב"ה עשה שאין דעותיהם שוות וזה משמע מדין בהלכה שאין זה חסרון אלא זה מעלה שלכן מכירים איש ואישה בלילה, וכן בעדות צ"ל חילוקים בקול, חילוק במראה, חילוק בדיינים וכן ברב ותלמיד בסנהדרין לא נחשבים לחוד, אלא דעה אחת, צ"ל 71 דעות שונות אחרת זהו לא סנהדרין גדולה ומדוע צ"ל שונים כי אין זה רב ותלמיד וממילא כשישנם כבר שניים צריכים הם לדעת מדוע הם שנים זהו לא בגלל שאין דעותיהם שוות אלא בכדי שיגיע דבר חדש בעולם. עניין השלום כך ג"כ בנוגע לשלמים נקרא בשם שלמים - ישנם בזה כל הטעמים שזהו טוב למזבח טוב לכהן טוב לבעלים ואח"כ מוסיף שזה עושה שלום בין הקב"ה לבריאה - לעולם. זהו ענין של מהדרין ומהדרין מן המהדרין עושים יותר גדול... כפי שהזכרת קודם שהיום צ"ל בפרט שלום וזה כבר התווסף [צוגעקומען] בהידור והידור מן ההידור ומהדרין מן המהדרין ובאמת אפשר לצאת י"ח בזה שזה שני יהודים זה בגוף אחד וזה בגוף שני לכל אחד יש לו חלק אלוקה ממעל ממש א"כ לכאורה לא שייך לחלק בין חלק ממעל ממש א' לחלק אלוקה ממעל ממש שני, בכ"ז הקב"ה רצה שיהיו במפורש מחולקים. וכמו שמוצאים בעדה קדושה שצ"ל 10 יהודים שונים דווקא ולפעמים שניים הרי ג"כ לא מספיק.

הנ"ל: פעם מוצאים שכתוב ויקראו לו ע"ש שעשו מזבח וישנו ויקראו לו שעשו מלחמה עם...

אד"ש: עם המנגד, והכנעני אז בארץ. מה שירושלים פועלת... היא הרי שייכת עם יראה יראת השם. ישנו מדרש שירושלים אברהם קרא לה בשם יראה, בהר ה' יראה. ושם קרא לה בשם מלך שלם והקב"ה אמר שיעשו משני האותיות יחד ונהי' השם ירושלים.

הנ"ל: כמ"ש ה"פורש סוכת שלום". ירושלים זהו עיר מיוחדת.

אד"ש: אעפ"כ הידור אינו דבר הכרחי. אד"ש: שאלו אותי, בכלל התורה רוצה לעשות אדם [ערני יותר] שמח יותר. הגמ' בסוטה אומרת על סוף הגלות אין לך יום שאין ... מרובים משל חבירו. מדוע צריכים לומר זאת כמה שנים מקודם לכן שידעו שיגיע זמן כזה? והביאור בזה בפשטות שכשיגיע הזמן הזה לא יבהלו ולא יפלו בעצמם [פאלן בא זיך] איך פתאום קרה כזה דבר, ולכן הודיעו קודם שיגיע כזה דבר התורה כבר [באווארנט] והודיע כדי שאח"כ יהיו מוכנים בשעה שבאים לצד השני במילא צריך בוודאי להוסיף [דארף צוקומען] בברכתו בכל יום נכסים מרובים משל חבירו.

אד"ש: אבל בנוגע לברכה אין צ"ל פלפולים פותחין בברכה זהו וודאי. כמו הענין שבראשית מתחיל ג"כ מצד הענין של ברכה, שכתוב כאן יום אחד ביום הראשון יום אחד ומתחיל בבראשית. ולכן כתוב במדרש שזהו ר"ת של ברוך וברכה.

אד"ש: א"כ תביא בשורה טובה בין של ברכה ובין של שלום מאה"ק ובפרט שאתה מירושלים עיה"ק.

אד"ש: אני מתכוון, לא לדרשה באמונה. הנ"ל: למעשה. אד"ש: מה אתה מתכוון למעשה הרי אתה בא מירושלים.

הנ"ל: (חייך) ירושלים היא דווקא במקום... ובוודאי שנבחרה, ישנה מסורת מהיהודי הקדוש שמקדשים מקום ג"כ בחו"ל ואפשר למשוך הקדושה ע"י שעושים רצון ה'. ובוודאי המקום שבחר בו ה' לא שייך להחליף רק ישנם דברים מסויימים שישנם כוונות ועבודת ה' והשראת השכינה שהרי היום נמצאים בגלות אפשר לעשות יותר קל את הגלות ע"י כל מיני...

אד"ש: (חייך) זהו בוודאי אך אחרת לא היו נשלחים לשם יהודים. זה היסוד שאני דורש ממך היות ואתה בא מירושלים לחו"ל [פון ישראל אין חו"ל] הרי הדבר הראשון שאתה צריך להביא את ענין הברכה והשלום, בנ.י. הרי ג"כ צריכים זאת בין ברכה ובין שלום, ובחו"ל בכלל.

אד"ש: אומרים בב"ב כשכנוסעים מהכא להתם ומהתם להכא בכל פעם נהי' שני פעמים ככה יותר מסתמא בינך ג"כ נמצא כאן. הנ"ל: כן הוא כאן ונקווה שיגיע הזמן לחזור לא"י אבל בנתיים..

אד"ש: זהו תקווה [האופענוג] שבתוככי כלל ישראל (חייך) אני תובע כל הזמן צ"ל היום! .

אד"ש: ישנם עלי טענות ע"ז. אני טוען הפוך אשרי חלקי שזכיתי לזה שיש עלי טענות מדוע אני צועק שצריך להביא את משיח היום, ישנם טענות הרי דוחקים את הקץ וכו' וכו' זהו לא החידוש [אויפטו] שלי הרי אומרים בי"ח ברכות את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וישנם אומרים אני מאמין ג"כ, אתם בוודאי אומרים ג"כ,

הנ"ל: יא, אני מאמין.

אד"ש: על אני מאמין יש להם תירוץ כאן כתוב אחכה לו בכל יום, ומתי יהי' היום זהו ענין של הקב"ה בהדי כבשי דרחמנא.

הנ"ל: כתוב כי מחכים אנחנו לך מתי.

אד"ש: שם כתוב מתי.

אד"ש: אבל כאן הדיוק שכתוב את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח ואח"כ מסיימים ישר לישועתך קוינו כל היום. וזהו אפי' שאמר זאת בתפילת שחרית ואח"כ עברו כמה וכמה שעות עד מנחה, וכמשמגיע לתפילת מנחה שוב אומרים לישועתך קוינו כל היום.

הנ"ל: הגמ' אומרת מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, א"כ איך שייך לומר זאת מחר שזהו ערב שבת.

אד"ש: אעפ"כ אומרים זאת (חייך).

אד"ש: אליהו בא לענות קושיות כפי שהגמ' אומרת תשבי יתרץ קושיות ובעיות א"כ לא נבהל לקושי' זאת ג"כ [מאכניט אויס] ואין משנה אם יבא מחר בבוקר והיום בלילה שזהו ג"כ ערב שבת איני מאמין שליהודים יהי' תרעומת שיבא. הגמ' אומרת שזהו משום טרחה, היות וצריכים להכין ולהתכונן לשבת ואם אליהו הנביא יבא בערב שבת זה יבלבל את ההכנות לשבת כך כתוב הטעם בפשטות ע"ז, אני מאמין [שאידישע בעל' בוסטע'] שבעלת הבית יהודית לא תהי' לה תרעומת [פאריבל'ט] אם יבא בערב שבת אפי' שזה יפריע לעשות ההכנות, את הקוגל לשבת, ומאכלי שבת.

הנ"ל: כביכול זה שפדאוני לי ולבני מבין האומות בוודאי ג"כ לא יהי' לו טענה.

אד"ש: זהו ג"כ ענין פדה בשלום כפי' שהגמ' מפרשת שזהו פדה בשלום.

אד"ש : אצלי זה פלא שאני צריך לעורר ע"ז.

הנ"ל: באמת לכתחילה לא הגעתי בשביל הדינר בנוגע ל"בית יעקב" רק היות ואני כבר כאן רציתי לראות איך עושים זאת.

אד"ש: דבר טוב מאוד, דבר טוב מאוד. [א גוטע זאך]. ..

אד"ש: בכלל הייתי שמח שיש לי האפשרות לומר "יישר כח" מיוחד כפי שסיפרו לו ע"ז שהשתתף בענין הס"ת וכתב בירושלים אות וכו', אני אוחז [סבור] שצריך לעשות בדרך הטבע ג"כ, לקשר עם התורה. וכולי האי ואולי צריך להיות ע"ז ס"ת משותף שזה יביא שאת הנקודה הזאת יזרקו החוצה

אד"ש: סיפרו שג"כ האח השתתף בזה.

הנ"ל: כן, כן.

אד"ש: איני יודע מה למסור, כל הזמן אחד העניינים שהגיע אלי בזמן הטומעל לכתוב ס"ת, שכל ימי לא הבנתי בנוגע למצווה אחרונה הכתובה בתורה מצוות כתיבת ס"ת "ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת". הרמב"ם אומר שזהו מ"ע בתורה. מצווה על כל איש ואיש לכתוב ס"ת אבי הי' מדקדק במצוות לא בדיעבד לעשות מה שמותר בדיעבד. אלא דקדק בענייני לכתחילה ואף פעם לא העיר לי ע"ז בנוגע שאכתוב ס"ת ועוד יותר לא ראיתי שהוא יכתוב ס"ת וג"כ לא ע"י שליח-סופר. שאלתי [בררתי] אצל מו"ח כי בביתו הי' ענין שלם בנוגע שכתבו ס"ת והוא כתב ס"ת רק לאחרי שהי' בגיל 20-30 שנים וזהו ענין שאומרים במפורש שלא יוציאום בס"ת שכתבו אבותיו אלא שזה מ"ע על כל יהודי איני יודע איך זה אצלכם האם אתם כותבים ס"ת?

הנ"ל: אני כבר כותב 19 שנה ס"ת.

אד"ש: ומתי התחלתם.

הנ"ל: לפני 17 שנה קודם.

אד"ש: א"כ זה הי' כמה שנים לאחרי בר מצווה.

הנ"ל: יא, זה הי' ב-39 שנים.

אד"ש: א"כ זה הי' 20 שנה לאחרי בר מצווה או 21 לאחרי בר מצווה. הנ"ל: יא. אד"ש: ואת מי שרק שאלתי אצל אף אחד לא ראיתי שדייק בענין של כתבו לכם את דברי השירה הזאת וזהו דין ברמב"ם והובא אח"כ בשו"ע ג"כ, בשו"ע כתוב שאפשר לצאת בספרים אבל זהו כל מה שאפשר לצאת י"ח, זה הכל עניינים של בדיעבד. יהודים מסרו נפשם על דקדוק קל של ד"ס וכאן מדובר על מ"ע שבתורה, ומדייקים כל איש ואיש ולא יוצאים בס"ת שכתבו אבותיו, וכשקונים ישנה שקו"ט שלימה בזה ומי שאני רק פוגש אני מדבר בגדולי ישראל לא מצאתי שכתבו ס"ת, ואפי' אלו שכתבו הרי לא כתבו כשהיו בגיל י"ג ויום אחד אלא כתבו כמה שנים לאחרי זה, עפ"י טעם הפשוט שזה עלה הרבה כסף והכנות וכו', אבל בגדולי ישראל איני מאמין שזה יהי' מניעה. הנ"ל: אלי... ז"ל הוא כתב ס"ת בגיל 50 שנה 52 שנה. אצלינו הי' מסורת אצל סופרים שאפי' אחר בר מצווה מיד לא נתנו לכתוב אות לבד רק שנהי' קצת אח"כ או מפני שלא הי' דעתו מיושבת או...

אד"ש: בין כה א"א לכתוב לבד רק ע"י סופר.

הנ"ל: אפי' מלוי האותיות לא נתנו לכתוב אצלי הי' אפי' שהייתי [ווי עלטער] כבר גדול יותר הי' איזה ס"ת שאמרו הסופרים שרק המבוגרים יכתבו. אד"ש: אותיות. הנ"ל: מה שהסופר מכין תיקון מילוי האותיות.

אד"ש: לא, זהו בענין של כתבו... בגדול ס"ת תפילין ומזוזות וכיו"ב במילא יש בזה השאלה כפי שאתה אומר משום ישוב הדעת 20 שנה ... בנוגע לקיום מ"ע, מילא אם לא הי' כתוב הטעם, טוב. אבל הרי הטעם כתוב במפורש כדי שיוכל להיות ללמדה ומתי הוא חייב בקיום המצוות ללמוד המצוות. בי"ג שנה ויום אחד א"כ פירוש הפשוט של הפסוק הוא היות וצ"ל ללמדה ולכן מקשרים זאת שלא ילמד בס"ת של אחרים ואפי' לא ס"ת של אביו ס"ת שכתבו אבותיו אלא צ"ל ס"ת שלו עצמו, א"כ לכאורה הי' צ"ל בגדולי ישראל עכ"פ שיראו לעשות זאת. שאלתי ולא מצאתי אפי' לא מקרה אחד.

הנ"ל: חיוב כתיבת ס"ת זהו ג"כ על הנשים? בפוסקים ישנם דעות שונות ישנם שסוברים שכן מחויבות ישנם שלא מחייבים, כאן הרי כתבו ג"כ לבנות.

אד"ש: [זהו] בנוגע לפסק דין רואים שנשים מברכות על ברכת התורה וזהו דבר מדור לדור, ואם זה הי' מתחדש בזמן מסוים היו מקימים צעקות אגעוואלד עד כעת אף פעם לא עשו זאת. א"כ סימן מזה שכעת עושים זאת. מפני שכך עשו האמא [כך עשתה] הסבתא כך עשתה האעלטער באבע, וכך [עושים] הולכים מדור אחר דור, א"א לומר שנעשה חידוש שנשתנה טעמא בשום מקום לומר שאז התחדש הדבר היות ועושים ברכת תורה נשים ובנות א"כ מדוע שלא יקנו אות עבורם. אמרתי עוד יותר שיקנו אפי' בשביל קטנות רק שיקנה גדול או שיהי' מנין של גדולים ג"כ בזה [דער ביי] אבל לזכות יהודי באות א"א לומר... בפרט כפי שכתוב במגלה עמוקות שיהודים צריכים לשלימות צריכים להיות 60 ריבוא כפי שהי' ביצ"מ כפי שאומר מגלה עמוקות שישראל ר"ת יש שישים ריבוא אותיות לתורה ואח"כ מסביר שלכל יהודי יש לו אות בתורה והיות וצ"ל שישים ריבוא משיראל, צ"ל 60 ריבוא אותיות לתורה, וזהו לא סתם אות אלא האות הזאת מקשרת אותו עם אורייתא וע"י האות באורייתא זה מקשר אותו עם קודשא בריך הוא. וכפי שמסביר בארוכה שזה מה שממשיך ונותן לו החיות והכח לעשות מצוה ועניינים גשמיים מקבל זאת ע"י התורה, שהיא חיינו ואורך ימינו. ובפרט בתורה גופא הוא מקבל זאת ע"י האות שלו בתורה וזה מחזק אצלי עוד יותר את התמיהה [א"כ התמיהה אצלי הייתה יותר גדולה] שלא מצאתי בשום מקום שכתוב. לכאורה זהו דבר שרואים מול בעיניים [ווארפט זאך אין דער אויגען] ואח"כ כתוב בשו"ע שהאידנא היות ולומד ללמדה נעשה ע"י ספרים. ואדרבה מאד יזהרו בס"ת לא לטרוח להוציא את הס"ת מארון הקודש בכדי לראות בנוגע למצוות תפילין או ציצית שזה לומדים בשו"ע ולכן האידנא המצווה היא בספרים, אבל לא ראיתי שיקפידו בשעה שילד נהי' בר מצווה שילכו לקנות עבורו ס"ת, אתה ג"כ לא ראית... אני לא מדבר בנוגע לבנות עליהם יחפשו תירוצים. בנוגע לבחורים שנהיו בני י"ג ויום אחד נעשים מחוייבים בכל המצוות שבתורה נוסף לזה שמחוייבים במצווה זאת עצמה שזה אחד מתרי"ג מצוות, הרי מחויב במצווה זאת מצד כל תרי"ב מצוות שהרי התורה אומרת שצ"ל ללמדה צ"ל בהקדמה לזה כתבו לכם את דברי השירה הזאת לא מאבותיו אלא משלו עצמו.

אד"ש: אח"כ זה ג"כ דבר שלאות בתורה יש ג"כ שני הפכים שהם נגד השלום. תורה כשרה צ"ל שכל אות תהי' מוקף גויל א"כ כל אות עפ"י תורה צ"ל נפרדת משאר כל האותיות חייב להיות אות נפרד. אח"כ אומרים מתי זה תורה כשירה - כשירה בשלימותה שיש בה את כל האותיות באותה תורה, ושלא רק שיהי' כל יריעה כתובה בפ"ע אלא צריכים לתפור יחד את כל היריעות, בכדי לכתוב צ"ל נפרדים כי א"א לכתוב בס"ת תפור. מנהג ישראל מדורי דורות שכתבו יריעות, והפוך בזמן משרע"ה הרי לא הייתה ברירה אחרת כי אז הי' הספר. כפי שכתוב במ"ת [אומר רש"י ותוס' מביא] שאז הי' כתוב מבראשית עד הפרשה של מ"ת לא יותר מאשר רק חלק זה אח"כ הוסיפו עוד חלקים, ואח"כ היו צריכים לתפור יחד ולכן אומרים ליהודי שצ"ל מוקף גויל - שיש לו שליחות שלו [עשי' שלו] ואח"כ חייב הוא להתקשר יחד עם עוד 304,000 (304,805) או עם חמש אלף, (אני הרבה פעמים מדבר ע"ז שאיני זוכר בדיוק עוד מעט (חייך)) ואח"כ צריכים לתופרם יחד ואח"כ צריכים לומר ממחילת כבודכם ושמים אותם במעיל על כולם ובין כפי שאומר הרמב"ם שאחות לוטן תמנע באותו פינה של עשרת הדברות ובאותו מעיל ובאותה מפה ובאותו עץ חיים. ואז זהו נעשה ס"ת בשלימותה (אד"ש והנ"ל נעמדו).

אד"ש: ישר כח גדול, וד"ש שם. ובוודאי שלא יהי' לכם תרעומות על העניינים שאמרתי מה שאתם צריכים לעשות.

הנ"ל: יישר כח.

אד"ש: .... זה לא ענין אין לי ברירה (חייך) אצלי זה מונח (מובן) שזה דבר גדול בכל אופן סתם תרעומת שלא יהי' בשבילי זה, עלי, שיהי' בשורות טובות... אח"כ יצאו (שמעתי שאד"ש קרא לו) ונשאר לבד אצל אד"ש.