א' תשרי תשי"ב

ליל א' דראש השנה

מצב הרוח של אנ"ש מרומם, שכן זהו ר"ה הראשון לאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א הסכים לקבל על עצמו את הנשיאות גם באופן רשמי. התפילות נערכו בקומה הראשונה של 770. בבית-המדרש הוצבו כסאות מתקפלים, וגם לכ"ק אדמו"ר שליט"א הוכן כסא כזה, אלא שהי' שונה משאר הכסאות בכך שהי' מרופד. לתפילת ערבית בא כ"ק אדמו"ר שליט"א ופניו מאויימות. ניכר היה שלילה זה אינו כמו שאר הלילות. כשנכנס אמר שיאמרו תהלים, וכשיגמרו אמירת התהלים יתפללו מעריב. אמירת התהלים ארכה שעה וחצי. כ"ק אדמו"ר שליט"א ישב על מקומו ואמר תהלים - ממהדורה ע"פ המצודות - במשך עשר דקות ואח"כ לקח את המאמר שיצא לאור לקראת ר"ה, והסתכל בו משך זמן. כשסיימו רמז שאפשר להתחיל בתפילת ערבית.

קהל גדול נדחף אל סמוך למקומו של כ"ק אדמו"ר שליט"א בכדי לשמוע תפילת ערבית שלו, אבל כ"ק אדמו"ר שליט"א התפלל עם הציבור ולא באריכות. ראו עליו שהוא מהורהר מאוד, ובאמצע התפילה סגר כמ"פ את עיניו הק' למשך כמה רגעים, דבר שבמשך השנה לא ראו אף פעם. בגמר התפילה הביט בסידור שלו (שם מבואר איך נוהגים לומר את הנוחס "לשנה טובה כו'"). אחרי התפילה כשהלך לחדרו, אשר בין הצפיפות הגדולה נעשתה דרך עבורו, אמר לקהל גוט יו"ט, אך פניו היו רציניות מאוד, לא כמו בכל ש"ק כשאומר גוט שבת. אפשר הי' להבחין שסביב צווארו הק' כרוכה מטפחת אדומה, והיו שאמרו שקיבל אותה מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ושהיא מלבושי הצ"צ.

יום א' דר"ה

לתפילת שחרית נכנס לפני 9:30. החזן לפסוקי דזמרה הי' ר' פנחס שמואל וויילער. התחילו להתפלל אך כ"ק אדמו"ר שליט"א עיין במאמר הנ"ל שיצא לקראת ר"ה. אח"כ עיין ב"סדר התקיעות" שבסידור. ל"המלך" ניגש לפני התיבה ר' מענדל קונין, וכ"ק אדמו"ר שליט"א כבר התחיל להתפלל והשיג את המנין. בעת התפילות והפיוטים נעמד בכל פעם כשפתחו את ארון הקודש, וכשסגרו ישב. בעת קריאת התורה ישב בעינים סגורות.

כל הקהל נדחף לכיוון הבימה, הרחוקים עמדו על ספסלים. היו שעמדו רק על רגל אחת והחזיקו עצמם בידיהם כתלויים באוויר. הצפיפות היתה רבה, אך כשנקרא כ"ק אדמו"ר שליט"א למפטיר מיד נוצרה עבורו דרך עד הבימה. בעת אמירת ברכות ההפטרה, ראשונות ואחרונות, וכן בקריאת ההפטרה עצמה, בכה כ"ק אדמו"ר שליט"א בכי רב מאין הפוגות. בייחוד בכה בעת שקרא את הפסוק "אשה קשת רוח אנכי גו' ואשפוך את נפשי לפני ה'".

אחרי ההפטרה הורה ששני ספרי התורה יעמדו משני הצדדים, והכין את עצמו לתקיעות. היו אצלו ג' שופרות והניח אותם על הבימה, וסידר שיהיו מונחים לצד הקהל אח"כ הניח עליהם מטפחות, בתחילה מטפחת לבנה, עליה המטפחת האדומה (הנ"ל), ועליה מטפחת לבנה אחרת, באופן שלא תראה המטפחת האדומה. אח"כ כיסה את פניו בטליתו והרכין עצמו על הבימה, והעומדים סביב שמעו שניגן חרישית את הניגון של ר"ה, אותו ניגנו בהתוועדות שבת האחרונה. בשעת מעשה בכה בכי רב וראו שהטלית רטובה. דבר זה נמשך זמן רב. אח"כ הסיר את הטלית מעל פניו ובקול מחריד ומעורב בדמעות החל באמירת "למנצח" וכל הקהל אחריו. כשהקהל כבר גמרו לומר המתינו כמה רגעים עד שגמר, ואח"כ התחיל באמירת הפסוקים שקודם התקיעות, ג"כ בבכיות אך לא כמו קודם, ובניגון הידוע שמספרים שהוא של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. קודם הברכות סידר שהשופרות יפנו לצד הבעל תוקע.

בשופר תקע ר' יוסף מ"מ טעננבוים (כי כ"ק אדמו"ר שליט"א לא רצה לתקוע בעצמו ואמר שאינו יכול, ובערב שבת ביקש מהנ"ל לתקוע לו ל' קולות. הנ"ל הי' תוקע במוסף של שנת תשי"א). לשם כך מסר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א את אחד השופרות, הוא השופר השחור, שהי' מקודם ברשות אביו, הרה"ג והרה"ח הרב לוי יצחק זצ"ל, והוא של הרבי מהר"ש. השופר הזה הגיע אל כ"ק אדמו"ר שליט"א כבר באלול תש"י, אך תקעו בו לראשונה רק השנה (הבעל תוקע סיפר שהי' קשה מאוד לתקוע בו). אחרי אמירת הפסוקים רמז כ"ק אדמו"ר שליט"א לר' יוסף שהוא יכול כבר לומר את הברכות, אך הנ"ל - שזכה להיות בתקיעות אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע וידע שהרבי הוא שאומר את הברכות - עשה עצמו כאינו מבין, והמתין שכ"ק אדמו"ר שליט"א יעשה את הברכות (מצד אחד לא העיז לסרב, אך מצד שני לא הרשה לעצמו לומר). לאחר רגע קצר כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך והחל באמירת הברכות, ג"כ בניגון הידוע (כנ"ל). אח"כ החל הנ"ל בתקיעות וכ"ק אדמו"ר שליט"א הורה באצבעו הק' על הסידור, וכאשר היתה "תקיעה" אחז באצבעו על ה"שברים", ב"שברים" על ה"תרועה" וכו', כמו מקריא. ב"יתוודה בלחש" כיסה את פניו בטלית לשעה קלה, ואחרי התקיעות אמר את הפסוקים "אשרי העם גו'", ג"כ בניגון הידוע (כנ"ל).

בנפילה "ואנחנו כורעים" בחזרת הש"ץ של מוסף הבחינו שנופל על בהונותיו. ב"ארשת שפתינו" שאומרים בחזרת הש"ץ אחרי התקיעות - ישב. בעת ברכת כהנים, מכיון שהסטנדר שלו עומד בקרן דרומית-מזרחית והקיר שם יוצא קצת קדימה - יצא קצת לצד שמאל באופן שיהיה כנגד הכהנים.

באמירת תהלים שבסיום התפילה הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א שהחזן יכריז אחר כל אחד מהג' קאפיטלך (הנאמרים מתחילת אלול). בתקיעות שבסיום התפילה ביקש למסור שהבעל תוקע יעשה כעין תקיעה קטנה לאחר השברים, אך הלה לא הצליח. התפילה נגמרה בשעה 2:10.

מנחה התפלל תיכף אחרי סעודת יו"ט ואח"כ הלכו לתשליך, בגן הבוטאני שבקצה איסטערן פארקוויי. צעדו לשם בתהלוכה ובדרך ניגנו ניגונים, כנהוג מידי שנה. כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש שיהי' סדר, והלכו שני אנשים (או שלשה) בשורה אחת, וכ"ק אדמו"ר שליט"א ואחדים מן הזקנים בראש. השנה הי' קהל גדול במיוחד, שכן בערב ר"ה ביקש כ"ק אדמו"ר שליט"א שכל אחד יזמין את מכיריו שיבואו לתהלוכה, כדי שיהי' "ברוב עם". הדרך עברה ללא עכבות, שכן סודר שכל התחבורה עוצרת כאשר התהלוכה חוצה את הכבישים. כשסיימו אמירת התשליך ליד האגם אמר שילכו בריקוד. גם בדרך חזרה ניגנו ניגונים שונים, לאו דווקא מניגוני חב"ד. באמצע הורה לנגן את השיר עם המילים "אז איך וואלט זיין בכח, וואלט איך גיין אין די גאסן און געשריען שבת שבת, שבת היום לה'", והבינו שזה בכדי לפעול על הקהל הרב שעמד בצדי הדרך לראות את ה"ליובאוויטשער" הולך לתשליך. כשהגיעו ל-770 הורה לרקוד, והוא בעצמו נכנס לחדרו ופתח את החלון, ומשם עודד את הריקוד בתנועות תקיפות שעשה בידיו הק'.