כ"ט ניסן תשל"א
מכתב שמואל מ"מ לנגזם (קראון הייטס) לבנימין ברנשטיין (נחלה):
כ"ט ניסן תשל"א: התעכב על מה שרש"י (יא, ב) אומר, שמה שנא' בכתוב זאת הח' אשר תאכל ואשר לא תאכלו שמכאן ראי' שאחז בהחי' והראה להם וא' זאת תאכלו וא"כ מובן שהיו שם כל החיות ובהמות וכל עופות ודגים וא"כ לכאורה נפלא הדבר שבעת שנאמר אצל נח שיכניס בתיבה שנים שנים ושבעה שבעה עושים מזה א גאנצן שטורעם מיט א גאנצן פאראד משא"כ כאן שכאן זה עוד יותר פלא, שהרי אצל נח הי' זה כדי שלא יהרגו במבול וגם נח הי' בישוב ועוד יותר הדגים לא באו, משא"כ כאן הי' זה רק כדי להראות לישראל, וזה הי' במדבר שהי' שם רק נחש שרף ועקרב, והדגים ג"כ באו דלכאו' איך באו כל הדגים במדבר שאין שם מים בכלל ואיך באו כל החיות והבהמות מאוסטרלי' וכו' ורואים שאין עושים מזה פראד וכו'. והביאור בזה הוא משום שכאן מדובר בקשר ללימוד התורה, ולכן כשמדברים בקשר ללימוד התורה אין העולם יכול לנגד לזה ואין טבע מעלים ומסתיר על זה ואם משום הלימוד צריכים כל הדגים שבים אפילו אם זה במדבר יבואו, משום שמדובר בקשר ללימוד התורה. וסיים שאומר זה משום שכל פעם כדי שהענין של הוספה בלימוד התורה לא יהי' דבר ישן צריך מפעם לפעם צושטעלן נאך א צאצקע וכו'.
