א' כסלו תשל"ח

יום שישי, ר"ח כסלו

בבוקר עמדו רבים מחוץ לבית-הכנסת, לבושים בטלית ועטורים בתפילין, מחכים לבוא כ"ק אדמו"ר שליט"א מביתו. כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע בשעה 10:10 וחייך לד"ר רעזניק. הלה השיב "בוקר טוב", וכ"ק אדמו"ר שליט"א ענה לו באנגלית שהכל בסדר.

לאחר כמה דקות נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לקריאת התורה. עמד במשך כל קריה"ת ועלה לתורה. לפי הגורל נכנסו אלו ששם משפחתם מתחיל באותיות ג' וע'. כ"ק אדמו"ר שליט"א היה נראה רענן ופניו זרחו.

מספרים שבאמצע היום נכנס א' הרופאים וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לו שאתמול שמחו כולם חוץ משנינו, ולכן שמח אתה והוצא אותי ידי חובה.

רבים יצאו היום עם הטנקים לחוצות ניו-יורק, הניחו עם מאות אנשים תפילין ועסקו בשאר המבצעים.

• * *

ממגילת ר"ח כסלו:

רבבות יהודים לא הרפו להתפלל, כל אותה העת, להחלמתו המהירה והשלימה של הרבי שליט”א. החסידים היו נוסעים מידי בוקר לציונו של כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע לומר תהילים, ומכל העולם זרמו אל הרבי מכתבי ברכות איחולים לרפואתו הקרובה. הרבי ענה במכתב מיוחד (ראה מסגרת).

אגב, במהלך התקופה הזאת, בה נבצר מהרבי שליט”א לנסוע ל”אוהל”, נהג לענות על בקשות ברכה וכו’ - לא בנוסח הרגיל “אזכיר על הציון”, אלא - “אזכירו בעת רצון”.

במשך כמה שבועות נשאר הרבי בחדרו ב”770” והמשיך בעבודתו הק’. שיחות ומאמרים, שודרו מחדר הרבי בכל מוצאי שבת, ויצאו לאור, סמוך לאמירתם מוגהים על ידי כ”ק אדמו”ר שליט”א. כעבור חמישה שבועות - שגם בהם עבד במלא המרץ - חזר הרבי למסלול עבודתו הרגיל.

בחודש השלישי (לחודשי החורף) הוא חודש כסלו, ביום אחד בו, יצא כ”ק אדמו”ר שליט”א מחדרו, ובפעם הראשונה - מאז אותו לילה - נסע לביתו. ציבור גדול של חסידים ותמימים מ”770” התכנסו בפתח "770", ובשעה שבע וחצי בלילה, ליל ראש חודש, הופיע הרבי במלוא הדרו בפתח בית חיינו...

מה נאדר היה מראה כהן גדול בצאתו מן הקודש; ובאופן ספונטני פצחו כולם בשירה אדירה שבקעה ועלתה אל-על, כאשר הרבי מעודד אותה בידיו הק’... וכך נסע הביתה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

חיש מהר התפשטה הידיעה בכל קצווי תבל, ליבות החסידים מלאו שמחה וגיל וכולם איחלו “לחיים” איש לרעהו אפופים שבח והודאה לא-ל ההודאות, “אשרינו מה טוב חלקינו”...

ואם בכל העולם כך - בדל”ת אמותיו של הרבי, על אחת כמה וכמה. במשך שעות ארוכות רקד הציבור בשמחה בל תתואר כשכולם 'דואגים’ להשלים היום את שמחת ה”הקפות” של שמיני עצרת ו'משקה' כמובן נשפך כמים...

מצב הרוח של הקהל באותה שעה היה כל כך מרומם והשמחה והאושר הגיעו למידה כזו עד שהרבנית התבטאה, שעד אז לא העריכה בעצמה - עד כמה עזה היא אהבת החסידים לרבי...