כ"ח אלול תשכ"ד

ב-8:30 נכנס הרבי, תהילים "יהל אור" בידו הק'. אומר תהילים במהירות יחסית. כשגמר (הש"ץ והקהל אחזו בפרק קל) פתח סידור ואמר קורבנות. בשעה 10:30 בערך יצא מביהמ"ד ושב בשעה 11:00. גם הפעם הביא הרבי בידו את התהילים "יהל אור" (בו אמר תהילים בבוקר).

בשעת התפילה כיסה הרבי את פניו, שלא כרגיל. הרבי עמד כל התפילה כשפניו הק' לצד דרום. כשהקהל עמד במזמורים שלפני "ברוך שאמר" – עיין הרבי במאמר שהיה מונח בסידור ("תורה-אור") שהביא עמו.

ב"האדרת והאמונה" הורה לנגן תוך שהוא מעיין במאמר שהביא עמו – הפעם לא עיין הרבי בתניא (כבכל שבת-קודש) למרות שהיה עמו. אחר-כך התפלל וב"קריאת שמע" היה נראה שאוחז עם הקהל.

ב"מפטיר" היו דחיפות איומות ובכל-זאת הצלחתי להשתחל למקום קרוב. הרבי אומר בקול ערב ובנעימה מיוחדת. במוסף הורה לנגן "הוא אלוקינו".

ההתוועדות החלה בשעה 1:40. הרבי אמר שתי שיחות ומאמר דיבור- המתחיל "אתם ניצבים" [ראה אודותיו ב"ליקוטי שיחות" חלק ה' ע' 353]. באמצע אמירת המאמר חש הרה"ח הרב בנימין גורודצקי שלא בטוב, וכשסיים הרבי את אמירת המאמר ניגש חותנו המשפיע הרה"ח הרב שמואל לויטין וסיפר על כך לרבי. הרבי קרא לד"ר זעליגסאן והורה לגשת לרב"ג. הוא עשה כפי שנצטווה ואמר שהכל כשורה. הרבי קבע: "הוא הרי רופא, ואם הוא אומר שזה כלום – אזי אכן אין זה כלום"...

באמצע ההתוועדות הגיש הרב ר' נחום טרבניק בקבוק משקה ששיגרו החבר'ה בכפר חב"ד והגיע לכאן בידי ידידנו הת' משה לויטין על מנת שיימסר לרנ"ט ורנ"ט ימסרהו לרבי. הרבי הגיב: "שיהיה להם הצלחה, ושיאמרו אחר כך "ראו גידולים שגידלתי""...

הרבי הורה לנגן את הניגון ששרים יהודי צפון-אפריקה "אין אדיר" ושיר נוסף. השמחה הייתה רבה. ממש קפצו לגובה.

אחד האורחים ניגש לרבי לתת משקה, אך הרבי המשיך לעודד ולהלהיב את השירה עד שנסתיימה השירה, אז נענה לו הרבי.

בשיחה הבאה ביקש הרבי שייבחנו את התלמידים בישיבות עד "שמיני- עצרת". בקשר לכך סיפר ששמע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שבשנת תרנ"ז כשביקשו לייסד ישיבת "תומכי-תמימים" היו שטענו "הרי ישנה וואלוז'ין?" ונסע אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ל"אוהלים" של אדמו"ר מוהר"ש והצ"צ וחזר וקבע שהוא מייסד את הישיבה. הרבי אמר שעד עתה לא הבין מדוע סיפר לו אדמו"ר חותנו את הסיפור ומהי ההוראה עבורו מסיפור זה ולאחרונה נתחוור לו הדבר. "ביקשתי לפני תקופת-מה שיערכו בחינות, והגיבו כפי שהגיבו. אז נזכרתי בסיפור הנ"ל שהלקח ממנו הוא שאין להתפעל ויש לקיים בחינות". הרבי הוסיף "שיפרסמו את ההוראה ברדיו, ויכולים בשם אומרה, ושכך יעשו בכל הישיבות (אולי הכוונה לאו דווקא מאלה הקרובים לחב"ד). ושיקבלו את האמת ממי שאמרה".

ההתוועדות הזו הייתה שמחה במיוחד והכל היה מעניין מאוד.

שיחה נוספת הקדיש הרבי ליהודי רוסיה, ובירכם בהרחבה. הרבי ביקש לפרסם את דבריו ושיחלקו ממשקה שנשאר מהתוועדות זו.

ראשון ניגש רבה של מילאנו הרב גרשון מענדל גרליק שעומד הערב לחזור לאיטליה. הוא נטל את הבקבוק, אך הרבי קרא לו ובשחוק אמר לו "ס'פארן דא נאך" [=הרי נוסעים עוד]... מזג לו בתור כוס "לחיים", ואחר-כך אמר שהבקבוק יהיה ב"מרכז" [=חדר המזכירות] ומי שיצטרך יבוא וייטול משם.

אחר בירך "ברכה אחרונה" וקם ושר בקול רם "כי בשמחה תצאון".

אחר תפילת מנחה (למעלה, כרגיל) יצא הרבי לביתו. בדרך עמדו ילדים ושרו "הושיעה את עמך", ועודד את הגברת שירתם בידיו הק'. בדרך ניגש אל הרבי מישהו ודיבר עמו שעה ארוכה. בעצם, כל משך הזמן שהרבי צעד בדרכו לביתו.

קהל רב מבין האורחים מצטופף לחזרה, והיו דין ודברים על נושאים מהותיים שבשיחות משך זמן רב.