ט' תשרי תשי"ב
ערב יוהכ"פ
אחרי תפילת שחרית נכנסו אנ"ש לבקש לעקאח, ונתן לכל אחד, לא מיד, כי מי שלא ביקש הורה לו קודם לבקש. הבחינו שכ"ק אדמו"ר שליט"א מחפש בקופסא, לזה נתן מפינה זו ולזה מפינה אחרת, וכן לזה חתיכה קטנה ולזה חתיכה גדולה. היום נכנסו אליו שלוש קבוצות מאנ"ש לקבל ברכתו בערב יום הקדוש. סיפרו שעמד בחדרו מעט כפוף, והביט על כל אחד ואחד. באמצע הברכה התחיל לבכות. קבוצה ראשונה נכנסה אחרי חצות היום, שניה אחרי מנחה ושלישית לפנות ערב קודם "כל נדרי". בשלושת הקבוצות שנכנסו היו גם בחורים. בקבוצה השלישית נכנס הת' יואל שי' כהן, וכ"ק אדמו"ר שליט"א ברכו ב"שנה טובה ומתוקה" ואח"כ נתן לו עוד חתיכה ואמר: "דאס איז פאר דעם טאטן און מאמען. שרייב זיי, א' שנה טובה ומתוקה, בריאות הנכונה". כשיצאו הנכנסים בקבוצה השלישית אמר להת' הנ"ל: "זאג די בחורים אז זיי קאנען שפעטער אריינגיין. איך מיין אויך די וואס זיינען שוין געווען, אבער נאר די תלמידים". כשנכנסו התלמידים ראה שביניהם גם כמה אברכים ואמר ב' פעמים: "נאר בחורים". כ"ק אדמו"ר שליט"א הי' לבוש בקיטל ועטוף בטלית ופניו מאויימות, והביט על כולם (אח"כ אמרו הבחורים שלא זוכרים אף פעם שראו אותו מביט כך). אח"כ משך טליתו על פניו הק' וכולו הי' רועד, והתחיל נוסח הברכה. את המילים "זייט איר דעם רבינס קינדער" אמר בקול בכי'. כשהגיע לפסוק "וידבר גו'" אמרו מתוך סידור פתוח שהי' על השולחן. וכשהגיע לפסוק "יברכך" הגבי' את ידיו הק' כמו בנשיאת כפיים.
