ב' תשרי תשט"ז

יום ב' דראש השנה

כשעלה על הבימה, הביאו שתי חבילות עם פ"נ (בעת התפילה היו מונחים על הסטענדער). אחר המפטיר התחיל לסדר את השופרות (כמדומה שהיו ג' שופרות): מתחלה כרכם במפה לבנה, אחר במפה אדומה (צונויפגענויטע צוויי טיכלאך [=שתי מטפחות שכרוכות יחדיו] מכ"ק אדנ"ע) ועליה עוד מפה לבנה חדשה (בשביל שהחיינו). את החבילות עם הפ"נ הניח על השולחן, און האט זיך איבערגעדעקט מיטן טלית [=וכיסה אותם באמצעות הטלית], והטלית הגיעה עד השולחן, עד שגם החבילות היו מכוסות. לאחר איזה זמן האט ער אפגעדעקט [=הסיר את הכיסוי] הטלית והביט על הצד לראות אם הבעל תקיעה עומד לידו, ושוב כיסה את עצמו בטלית והתחיל לומר למנצח וכו'. תקע בעצמו את כל הל' קולות. בתר"ת עשה כחמישים תרועות, ובתשר"ק עשה כתשעים תרועות.

לאחר הסעודה הלכו לתשליך. הסתדרו בטור מתחילה הקטנים וכו' והטור היה מהישיבה עד סוף הרחוב. כשיצא אד"ש מ-770 התחילו לנגן "ממצרים", ואד"ש הלך את כל הבלאק, עד התחלת הטור. ומה נהדר היה לראות איך שכולם מנגנים ואד"ש הולך ומביט בפנים צהובות. לאחר שעבר דרך כולם, עמד בראש השורה והלך ביחד עם הרב חדקוב שי', ואחריהם איזה מאות איש.

היו ממונים לראות שילכו בסדר מסודר, שנים בשורה. בדרך נתוספו עוד כמה אנשים. כשהיו צריכים לעבור איזה רחוב, עצרו משני הצדדים את המכוניות, וחיכו עד שתעבור כל השיירה. כשהגיעו סמוך למקום התשליך נעשתה מרוצה גדולה כי כל אחד רצה לעמוד בקירוב (גשמי) לאד"ש, ואד"ש סיים לומר את סדר התשליך והלך תיכף חזרה. בדרך חזרה הלכו בשיירה מעט אנשים, כי הרבה רצו לתפוס מקום בשאלאש להתוועדות והרבה עוד לא גמרו לומר את התשליך, כי היו הרבה אנשים עד מאד, כי לשם הולכים מכל הסביבה. אחר כך היתה התוועדות. אד"ש אמר מאמר דא"ח ד"ה להבין ענין ר"ה.