א' מרחשון תשל"ח

כל תקופת הבראתו של הרבי, היה ד"ר וויס צמוד אליו. יום ולילה לא מש מחדרו. טלפונים בהולים הגיעו מעמיתיו משיקאגו שבקשו כי יחזור מיד לשיקאגו, כי המרפאה מתמוטטת. אך ד"ר וייס ביטל את כל התוכניות, את כל הפגישות, ואת כל ההרצאות שלו. "לא אזוז מכאן עד שהרבי יבריא" אמר.

גם אשתו בקשה מבעלה הרופא לחזור הביתה, אך הוא לא הסכים.כאשר סיפר על זה לרבי, אמר לו: “תשמע אליה כי היא עקרת הבית, וכמו ששמעתי לאשתי, עקרת הבית שלי, בנוגע לנסיעה ל’אוהל’; שאני רציתי לנסוע ואמרה לי לא לנסוע, והסכמתי לה”.

לאור הוראת הרבי ניאות איפוא ד”ר וייס ונסע חזרה לשיקאגו. אחריו, מילא את מקומו הד”ר רזניק, שזכה גם הוא לקירוב מיוחד מצד הרבי.

ביום השני של ראש חודש, בשעות הצהרים, פורסם בשם הרבי, כי יש להסיר את כל המחסומים מפתח הבית; לפתוח דלתות ה’זאל’ הקטן למעלה, כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד שם כרגיל, כי רצונו לשמוע “קול תורה”. ואכן מיד בחרו בקבוצה מצומצמת של בחורים, שלמדו ב’זאל’ למעלה כרגיל. וכאשר הרופא שאל: “אולי הרעש מפריע למנוחת הרבי?” ענה הרבי: “קול תורה אינו מפריע!”...