א' כסלו תשל"ח

רבבות יהודים לא הרפו להתפלל, כל אותה העת, להחלמתו המהירה והשלימה של הרבי שליט”א. החסידים היו נוסעים מידי בוקר לציונו של כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע לומר תהילים, ומכל העולם זרמו אל הרבי מכתבי ברכות איחולים לרפואתו הקרובה. הרבי ענה במכתב מיוחד (ראה מסגרת).

אגב, במהלך התקופה הזאת, בה נבצר מהרבי שליט”א לנסוע ל”אוהל”, נהג לענות על בקשות ברכה וכו’ - לא בנוסח הרגיל “אזכיר על הציון”, אלא - “אזכירו בעת רצון”.

במשך כמה שבועות נשאר הרבי בחדרו ב”770” והמשיך בעבודתו הק’.שיחות ומאמרים, שודרו מחדר הרבי בכל מוצאי שבת, ויצאו לאור, סמוך לאמירתם מוגהים על ידי כ”ק אדמו”ר שליט”א. כעבור חמישה שבועות - שגם בהם עבד במלא המרץ - חזר הרבי למסלול עבודתו הרגיל.

בחודש השלישי (לחודשי החורף) הוא חודש כסלו, ביום אחד בו, יצא כ”ק אדמו”ר שליט”א מחדרו, ובפעם הראשונה - מאז אותו לילה - נסע לביתו. ציבור גדול של חסידים ותמימים מ”770” התכנסו בפתח “770”, ובשעה שבע וחצי בלילה, ליל ראש חודש, הופיע הרבי במלוא הדרו בפתח בית חיינו...

מה נאדר היה מראה כהן גדול בצאתו מן הקודש; ובאופן ספונטני פצחו כולם בשירה אדירה שבקעה ועלתה אל-על, כאשר הרבי מעודד אותה בידיו הק’... וכך נסע הביתה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

חיש מהר התפשטה הידיעה בכל קצווי תבל, ליבות החסידים מלאו שמחה וגיל וכולם איחלו “לחיים” איש לרעהו אפופים שבח והודאה לא-ל ההודאות, “אשרינו מה טוב חלקינו”...

ואם בכל העולם כך - בדל”ת אמותיו של הרבי, על אחת כמה וכמה. במשך שעות ארוכות רקד הציבור בשמחה בל תתואר כשכולם ‘דואגים’ להשלים היום את שמחת ה”הקפות” של שמיני עצרת ו’משקה’ כמובן נשפך כמים... מצב הרוח של הקהל באותה שעה היה כל כך מרומם והשמחה והאושר הגיעו למידה כזו עד שהרבנית התבטאה, שעד אז לא העריכה בעצמה - עד כמה עזה היא אהבת החסידים לרבי...