י' שבט תשמ"א

יום ההילולא, יום ה', יו"ד שבט – 31 שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א

לקראת יו"ד שבט הגיעו ל-770 אורחים רבים, בעיקר מהשלוחים שבערי השדה. גם ביום ההילולא עצמו המשיכו להגיע האורחים.

הרבי עבר לפני התיבה בתפילות יום ההילולא. בסיום תפילות שחרית ומנחה החל לשיר "ווי וואנט משיח נאו".

אנ"ש והתמימים נסעו ל"אוהל" וכן עסקו ב"מבצעים". הרבי לא נסע ל"אוהל".

9:30 – התוועדות. השתתף בה קהל עצום והיא גם שודרה בטלויזי'. בין הרבנים שנכחו בהתוועדות היו הרב יאלס – רבה של פילדלפי'; הרב הירשפּרונג – רבה של קנדה; הרב עלבערג – יו"ר אגודת הרבנים; הרב פּיקאַרסקי – ראש ישיבת תו"ת 770 ועוד. כן נכחו בהתוועדות חברי קונגרס וכו'.

בשעה היעודה נכנס הרבי לאולם, מלווה בשירת "ווי וואנט משיח נאו", ופתח בשיחה בדבר ענינו של "יאָרצייט". הרבי הסביר שנהוג בכל יום-השנה, על כל יהודי, להוסיף בלימוד התורה ובנתינת צדקה לתועלת הנשמה. ולמרות שכבר חלפו י"א חודש מעת פטירתו, שאז הוא כבר בודאי בג"ע, בכל זאת עושים את כל הנ"ל, מאחר ש"צדיקים אין להם מנוחה" ו"ילכו מחיל אל חיל" – וביחוד ביום-השנה שאז הנשמה מתעלה באין-ערוך. ולכן ביום פטירתו של נשיא, שאליו שייך כל יהודי, מוסיפים בתורה ובצדקה וע"י כך מביאים לו עלי', והוא משפיע, כתמורה לכך, שפע ברכה והצלחה.

בשיחה השני' הסביר שבכללות יש לכל אחד את השליחות המיוחדת שלו, אולם ענינו של נשיא הוא בדוגמת משה רבינו שכל צרכי העם, הרוחניים והגשמיים, עברו דרכו. הרבי סיפר את הסיפור בדבר נסיעתו של בעל ההילולא לפטרבורג לשבת, ואשר לשם כך נאלץ לעשות את ליל שבת בבית-מרזח, שכן למרות הפרווה שלבש הי' הקור עז. הרבי אמר, שההוראה מסיפור זה היא, לכל לראש, שכאשר יוצאים ל"חוץ" יש ללבוש "פרווה" – להוסיף בתורה ובתפילה. ולמרות שהעסקן הציבורי טוען שתפקידו לחמם את ה"חוץ" וכיצד יעשה זאת כאשר ה"פרווה" מבדילה? – הנה עליו לדעת שכדי לחמם את ה"חוץ" עליו להיות יהודי בריא, וזאת רק כאשר ילבש את ה"פרווה".

[בתוך השיחה גם דיבר על אלה שאינם מבינים "לשם מה נקלעו לכאן" ואינם מוצאים את הקשר ביניהם לדברים שעליהם מדברים. הרבי אמר, שהואיל והכל הוא בהשגחה פרטית, הרי ודאי שהדברים שייכים אליהם ואם הם יקשיבו יסייעו להם הדברים שישמעו. ובפרט שהם נפגשים עם אנשים שונים – אשר משום כך יווכחו בתועלת של מה ששמעו כאן מוקדם הרבה יותר ממה שהם סבורים!].

השיחה השלישית היתה ארוכה ודובר בה בענין הנהגת המדינה. הרבי אמר שעל זה שמקבל את משרת הנשיא לקיים, ביום הכתרתו, את ה"והנחה למדינות עשה" ולהנהיג בבתי-הספר תפילה קצרה ביותר שבה יבטאו התלמידים את מה שמודפס על כל שטר-כסף של המדינה – אשר בה' אנו בוטחים! וכמו כן יש לסייע לבתי-הספר היהודיים לחנך את הילדים בהתאם ליהדות והרבי הבהיר שאין בכך כל ניגוד לחוקה של המדינה אלא להיפך.

כן דיבר בשיחה זו על כך שאין להתעלם מהדברים הטובים שפעל הנשיא היוצא, שהעיקרי שבהם הוא – השתדלותו למנוע מלחמה. הרבי אמר, שבמשך ארבע שנות כהונתו היו מצבים קרובים ביותר למלחמה, אשר היתה מתפתחת למלחמת עולם, והוא מנע זאת. אולם במאמר מוסגר הבהיר הרבי שאין בדבריו כל חרטה ח"ו מדבריו בענין החוזה האומלל של "קמפ-דייויד", ושחוזה זה הוא אסון הן ליהודים והן לכל העולם כולו.

השיחה הרביעית היתה סיום על מסכת הוריות (בענין "סיני" ו"עוקר הרים").

הורה לשיר את הניגון שלפני מאמר ואמר מאמר ד"ה "באתי לגני וגו'" (ביאר את פרק י"א במאמרו של בעל ההילולא, "באתי לגני" תש"י).

בשיחה האחרונה עמד על שיעור היומי בחומש ובהמשכה דיבר בענין הברכה שמקבל יהודי שאינו עושה חשבונות ומקיים את מצות "פרו ורבו ומילאו את הארץ". כן הזכיר בדבר שיעורו חת"ת ובענין תגבורת ב"עשרת המבצעים". בסוף השיחה הורה לחלק את הפתקים והמעטפות עבור המגבית של יום ההילולא.

הורה לשיר את ניגון "הבינוני", "ניגון הכנה", ניגון אדה"ז, "ניע זשוריצי" והתחיל לשיר "ווי וואנט משיח נאו" (ומחא כפיים במרץ) וכן "ניעט ניעט ניעקאווא". הזכיר על דבר הברכה האחרונה ויצא כשהוא מתחיל לשיר "כי בשמחה תצאו" וכשהוא נושא עימו שקית שבתוכה המעטפות של המגבית.

ההתוועדות נסתיימה ב-2:40 (כבר זמן רב לא היו התוועדויות ארוכות כאלה).