י"א שבט תשכ"ד
ש"פ בשלח, י"א שבט
היה התוועדות היו שני שיחות ומאמר ד״ה צדקת פרזונו בישראל (כאן בכה כ״ק הרבה) ואח״כ נכנס למאמר באתי לגני והיה התוכן כאתמול ערך למעלה משעה, ושני השיחות בטח שמעת שהיו חריפים מאד דיבר בעיקר מעניני מותרות שכאן במדינה זה העיקר בענין השטיחים והמטבחים שמזבזים על כל זה הון רב ולצדקה אין, והכל מדובר בשפיץ חב״ד, והם חושבים שאני לא יודע ודיבר מאד הרבה ואמר נו! אז אני לא יודע שיכול להסתר במסתרים ואני לא אראנו (בניחותא), אבל הרי אינני אומר דברים מעצמי, אני רק חוזר ענינים הכתובים בקצור שו״ע ובחסידות ואינני רק שליח והזכיר כאן מדרגה הכי גבוהה בשליחות שהוא עצמו נהיה המשלח.
אח״כ תבע מכלם שהן במחשבה והן בדבור והן במעשה לא יסתפקו בענינים לעצמם רק גם לזולת ואמר כעת זה דור של יפוצו מעינותיך חוצה עקבתא דמשיחא וכעת בדורנו הבחינה לענין שעושה אם זה בא מצד הטוב או הרע הבחינה לזה אם רואה שיש לשני מזה ג״כ טובה. ותבע הרבה מענין דופרצת ובענין זה האריך בהתוועדות דמוצ״ש שאמר אז שצריכים מצד אהבת ישראל לתת לשני לא רק גשמיות אלא גם רוחניות ואדרבה כשמכירים במעלת הרוחני על הגשמי אז משפיעים לו בעיקר רוחניות ובאופן של מס״נ, שמוסר נפשו על זה בלי חשבונות שמצד השכל וע״ד שהיה אצל נחשון שקפץ לים כשהקב״ה אמר ויסעו, שלכאורה לא מובן הנה משה ואהרן וכל הזקנים עומדים ולא קופצים והוא קופץ, ועוד ל״מ הרי הוא מורה הלכה בפני רבו שקופץ בפני משה.
אלא הענין שהלך מצד מס״נ ולא עשה חשבונות, וכך גם תבע שצריכים ללכת מצד מסי״נ לעזור ליהודי ולא לחכות עד שיגידו לו שבמקום פלוני יש פלוני שצריכים לעשות לו טובה אלא שבעצמו יחפש וילך לשם לעשות הטובה וכפתגם הבעש״ט הנשמה יורדת — וכדאי כל ירידתה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא — שבעים או שמונים שנה בכדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות או ברוחניות.
עוד פרט שאמר במוצ״ש י׳ שבט: כשספר הספור שאצל האדמו״ר הקודם היו זמנים שהיה במיצר ולא היה פרוטה בכיס וכשבא עני היו צריכים לתת מהלחם שאוכלים, אמר שמכאן הוראה לא כטעות אלו שטועים ואומרים דמכיוון שהוא משפיע ודואג לצרכי גשמיות ורוחניות בטח לא חסר לו מענין זה ובכלל הרי לרבי מה צריכים לדאוג הרי אין עליו אלא הוי׳ בלעדו וע״ז אמר שמכאן ההוראה לא כך שיש פעמים שהיה במצב של מיצר עד שלא היה פרוטה בכיס.
כך בכלל היו שיחות מאד מענינות פשוט ע״ד הדרוש ג״כ מבאר הרבה דברים הבלתי מובנים ובעיקר מוציא מכל דבר הבכן והעיקר רואים שתובע הפצה לזולת.
(מרשימות הרב שד"ב לעווין)
לקראת בואי שלח על ידי אבי שי' בקבוק משקה להגיש בהתוועדות יו"ד שבט.
עליתי והגשתי ואמרתי: דער טאטע האט מיר גיהייסן איך זאל איבערגעבן די פלאש משקה דעם רבי'ן.
כ"ק אד"ש: ווי הייסט דיין טאטע?
אני: ר' ישראל יהודה בן לאה ביילא.
כ"ק אד"ש: אה!... לוין!
כ"ק אד"ש הביט על הבקבוק, פנה לרב מא"י שישב מאחוריו, הראה לו את הבקבוק ושאל: מ'ניצט דאס?
הרב: יע!
כ"ק אד"ש: אבער איר ניצט דאס?
כ"ק אד"ש: ניין!
כ"ק אד"ש פנה אלי ואמר: איז האב קיין פאריבל ניט.
כשהתחלתי לחזור הושיט לי בקבוק אחר ואמר: קום אהער נעם זאג לחיים.
ומזג לכוסי ואמרתי לחיים, והשיב: זאלסט זיין א חסיד א ירא שמים א למדן.
נתן לי את הבקבוק ואמר: נעם צוטייל די משקה ... נעם צו דיין פלאלש.
