כ"ה כסלו תש"מ
כשנכנס כ"ק אד"ש להתוועדות הביט לראות אם החנוכי' דולקת במקומה. בתחילת שיחה א' אמר כ"ק אד"ש שישנם ריבוי ענינים לדבר אודותם אך יבחר דוקא בענין השמחה הפורץ את כל הסדרים וההגבלות, וביאר התו"א על ההפטורה "רני ושמחי בת ציון גו'". בשיחה ב' דיבר כ"ק אד"ש על כך שחנוכה הוא ח' ימים (לא כסוכות ז' ימים) וביאר הענין דשמיני למילואים. בין הדברים אמר כ"ק אד"ש ש"כלו כל הקיצין" וכבר עשו תשובה כמ"פ, עד שבכל יום ויום עומדים בתנועה של תשובה, שהרי אנחה ("א קרעכץ") על הגלות הרי היא גם ענין של תשובה, וא"כ - עד מתי?! בשיחה ג' המשיך כ"ק אד"ש לדבר בענין חנוכה ועורר ע"ד מבצע חנוכה לעשותו מתוך שמחה, ובמיוחד לאלו הנמצאים בצבא או במשטרה, ואמר כ"ק אד"ש שאע"פ שהם (החיילים) מתאמצים לעמוד על משמרתם וממלאים תפקיד חיוני של הגנת א"י והדרים עלי', ואם הם יהיו בתנועה של שמחה הרי זה יפריע לתשומת הלב הראוי' למילוי תפקידם - אעפ"כ כיון שהתורה מורה לקיים המצוות בשמחה הרי בודאי שזה רק יואיל במילוי תפקידם, ואדרבה - זה עוד יוסיף ב"תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן".
אח"כ צוה כ"ק אד"ש לנגן ואמר מאמר ד"ה "בכ"ה בכסלו כו'". שיחה ד' וה' - ביאור ארוך בפרש"י ובהערות אאמו"ר על הזהר.
כמו-כן דיבר כ"ק אד"ש על המצב בעולם בכלל ובארץ הקודש בפרט, ובין הדברים אמר בנוגע לאותו א' שלעג על התענית שעות ואמירת תהלים שקבעו (ראה ביומן שבגליון הקודם) ואמר כ"ק אד"ש שבעצם הי' צ"ל אמירת תהלים בכל יום מפאת חומרת המצב.
כשניגנו בין השיחות את הניגון "הנרות הללו" הביט כ"ק אד"ש על הנרות הדולקים.
בסיום ההתוועדות אמר כ"ק אד"ש: וכפי שנהגו פעם לסיים בכל הדרשות - "ובא לציון גואל, ואמרו אמן". צוה לנגן "לכתחילה אריבער". אח"כ החל לנגן "ניעט ניעט ניקאווא". הזכיר ע"ד אמירת ברכה אחרונה, המתין עד שעשו "שבע ברכות" לחתן וכלה שהשתתפו בהתוועדות וטרם צאתו החל שוב לנגן "ניעט ניעט".
