א' תשרי תשכ"ה

יום א' דראש השנה: בשעה 10 נכנס הרבי להתפלל שחרית הי' קהל עצום. בערך בשעה 12 עלה הרבי לבימה והפטיר. בהפטרה בכה הרבי בקול והי' בכיות עצומות. מיד אחרי ההפטרה התחיל ההכנות לתקיעות שופר, והרבי שם שלשה חבילות עם פדיונות תחת טליתו, ובכה. התחיל את הפסוקים לפני תקיעת שופר והי' דוחק גדול וחם. בין תקיעה לשני שם הרבי טליתו על הפדיונות ונשען ראשו על הבימה. הרבי תקע כל התקיעות. לפני התקיעה קרא הרבי את ר' אשר ששונקין ור' מענדל פוטערפאס אל ידו. כל התקיעות (מיושב) תקע הרב טענעבוים. אל יד הרבי בתפלה הי' גם קהל עצום. בלילה לא הי' יכול הרבי להיכנס לתפלה למקום שלו. התפלה נגמרה בשעה 3:30. לשחרית התפלל ר' זלמן דוכמאן כרגיל, ומוסף ר' יוסף וויינבערג. כל הכהנים עלו לדוכן למוסף, והרבי אמר יישר כח לכהנים אחרי התקיעות אחרונות.

ברשימה נפרדת: בלילה אמרו תהלים, הלכו לישון מאוחר. בבוקר הכינו הבחורים להעמיד כסאות ליד הבימה כדי לשמוע תקיעת שופר. הרבי נכנס בר"ה בבוקר בשעה 10 ומיד התחילו להתפלל. הרבי במפטיר בכה מאוד. בתק"ש עמדו כולם על השולחנות. התפלה נגמרה בשעה 4, אחר הדוכן אמר הרבי לכאו"א מהכהנים יישר כח, ובשעה 5 התפללו מנחה. הרבי אכל בשני הימים של ר"ה למעלה אצל הרבנית. שלמה רייניץ שימש במקום אלי' אבר. בשעה 5:30 יצא הרבי מ 770 ובחוץ הי' שמירה גדולה, והרבי הלך הראשון ואחריו הלכו כל האנשים בשורה, דוד ראסקין הי' הממונה. בדרך שמרו השוטרים על הרבי. בחזרה הגיעו ל770 בשעה 7, ובשעה 8:20 התפללו עם הרבי.

לתפילת מעריב חיכה קהל עצום. דוחק רב מכל צד ופינה. בשעה 8:15 נכנס הרבי לבית-המדרש. בידיו סידור ותהילים "יהל-אור". בקושי הצליחו לפלס דרך – נזהרים מאוד לא לגעת ברבי (וכנראה שאף הרבי נזהר שלא לגעת באף אחד). הרבי הלך בצעדים איטיים יחסית. סידר מעילו, כנראה, כדי לא לגעת באיש. אני הצלחתי לתפוס מקום במזרח בכדי להיות קרוב ולראות את כל מהלך התפילה במדויק.

הרבי נעמד במקומו, החלו באמירת תהילים (לא הצלחתי לראות איזה פרקים הרבי אומר). אחרי כמה דקות סגר את התהילים והחלו תפילת ערבית במתינות עם מעט חסיד'ישע חזנות.

הבחנתי כי הלילה הרבי התפלל "שמונה-עשרה" במתינות יתר. פעמים היה כנעצר ואחר כך ממשיך. כשגמר הרבי "שמונה-עשרה" החל החזן לאמור "מזמור לדוד".

לפני שהרבי יצא את בית-המדרש הורה לנגן "אבינו מלכנו", אף הוא עצמו החל לשיר, אך בתחילה היה קשה מאוד לשמוע. בהמשך – שמעו. פני-קודשו היו למזרח, ורציניות מאוד, עודד בתנועות ידו וגופו הק'. הקהל הגדול החל לטפס על כיסאות ושולחנות וכל השורה-שביל שסודרה כדי שהרבי ייצא ביתר- קלות פורקה. היה שמח מאוד, כל העולם (תרתי משמע) רקד. (שמעתי שזהו שינוי מהשנה שעברה שאז הרבי אמנם הורה לשיר, אך הוא בעצמו יצא).

עם צאת הרבי החלו מניינים לאמירת תהילים, וכן בחורים רבים החלו לתפוס מקומות ל"תקיעות" שלהם נזכה למחרת בבוקר.

אחר התפילה רמז לי ר' מאיר הארליג לעלות למדריגות של הכניסה לדירת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, להיות נוכח בסעודת החג במחיצתו של הרבי בה נוכחים זקני החסידים ומוזמנים. סעודת החג של הרבי הנה המשך לסדר שהיה בזמן אדמו"ר הקודם שהיו מוזמנים לסעודות, כך שהעניין נמשך גם כיום. בין המוזמנים הרש"ג כמובן וכן כמה מזקני החסידים. בשנים האחרונות התווסף למוזמנים ר' יצחק חורגין, זקן רווק מחסידי חב"ד באה"ק שזכה בגורל ולא חזר לאה"ק ונשאר בחצר הרבי והיה מתלוה לסעודות. כשפתחו את הדלת נדחפתי פנימה ונעמדתי בפינה מחכה לבואו של הרבי. תכננתי זאת כך כשהרבי יתיישב אז אצא מפינת-מחבואי ואצא לעמוד מאחוריו. המוזמנים הגיעו וחיכו בעמידה ליד מקומותיהם. רש"ג, רש"ל, רש"א קזרנובסקי, רא"י סימפסאהן, ר"י כץ, ר"י חורגין ועוד.

הרבי הגיע, נכנס, התיישב ואחר-כך נעמד וקידש, הרבנית חיה-מושקא וכן הרבנית נחמה-דינה שמעו קידוש מהרבי, מדלת המטבח הצמודה לסלון. הסעודה עברה כמעט בדממה. ברצינות מוחלטת.

אחר הסעודה ירד הרבי לחדרו הק' למשך זמן ואח"כ הלך לביתו (מאחור ליווהו כמה בחורים).

[לפנות בוקר באנו ל-770 לתפוס מקומות טובים ובינתיים אמרנו תהילים. פתאום שמענו רעשים ומהומה מעזרת נשים ורצנו מיד למעלה. מסתבר שר' איצ'ה נוח ריבקין שידוע ברוחו הסוערת לא יכל לסבול שהביאו לאורחים ולאורחות הרבים כסאות מתקפלים לתפילה. הוא צעק "אצל המלך עומדים" וזרק את הכיסאות מחוץ ל-770 וריסקם תוך כדי כך שלא יחזרו לשימוש. כמה בעלי כוח תפסו בו והרגיעו אותו מעט והשלווה חזרה לביהכנ"ס].

בשעה 10:00 נכנס הרבי לבית הכנסת. מאחורי הרבי צועדים המזכירים הרב גרונר והרב קליין כשבידם שקי פ"נים קשורים בחוט. על פני הרבי נסוכה רצינות איומה. קהל עצום מאוד ודחיפות רבות מאתמול. (אל הדוחפים הצטרפו כסאות ששמרו רבים מאלה שרצו לעמוד בשעת התקיעות ולצורך כך הביאו כיסאות...) מפעם לפעם מעיין ב"סידור עם דא"ח" של אדמו"ר הזקן.

מיד עם כניסת הרבי מתחילים להתפלל. החזן הוא ר' זלמן דוכמן, כרגיל. ב"האדרת והאמונה" הורה בידיו הק' לשיר והיה מאוד שמח. ממש "גילו ברעדה". רצינות איומה מחד, ו"גילו" מצד שני. כנראה שאין סתירה ביניהם, שהרי תמיד נתבע יהודי לעשות דברים מנוגדים, בחינת "נושא הפכים"...

תפילת שמונה עשרה במתינות יתר.

בעת "חזרת הש"ץ" התיישב הרבי, וכן נוהג אף בחלק מהמקומות בהם נאמר "פותחים הארון". לפעמים קם לפתיחת הארון. בקדושה התרומם ב"ימלוך". כשהגיעו ל"אבינו מלכנו" הורה לנגן, וזמן רב ניגנו שוב ושוב רק את המלים "אין לנו מלך אלא אתה".

אחרי "שיר של יום" מתחילים להכריז "לא לעלות על השולחנות", כדי לא להסתיר בעת התקיעות. הבחורים תופסים 'עמדות טובות' וביהכנ"ס הופך למצב של "והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים". המולה. אך הרבי ממשיך להביט בסידור כאילו אין איש ו"אנא ומלכא בלחודוהי".

מוציאים את ספרי התורה אחרי שהרבי הביט על ארון-הקודש ומיד קולטים את הרמז. כדרכו בקודש, מלווה במבטו הק' את ספרי התורה עד שהונחו על הבימה. גם בעת קריאת-התורה, כאשר הדחיפות וההמולה נמשכות, פני הרבי בתוך החומש, ללא זיע.

מחכים ל"מפטיר". אלה מזקני החסידים שזכו לעלות לתורה משתדלים להישאר בצדי הבימה כדי שיעמדו קרוב לרבי בשעת המפטיר והתקיעות. השעה בערך 12:00 והרבי מתכונן לעלות לבימה, אוחז השופרות בידיו, מסדר את הטלית ואת האבנט ומתחיל לצעוד. פניו רציניות מאוד. המזכירים אחריו עם שלוש חבילות הפ"נים. הרבי עולה לבימה ומבקש ששני החסידים שזה עתה יצאו "מאחורי מסך הברזל" – הרה"ח הרב מנחם מענדל פוטערפאס והרה"ח הרב אשר ששונקין – יעלו ויבואו לעמוד לידו בשהותו על הבימה.

המזכירים מניחים את החבילות (נראה שהחבילות הם מאלה שנלקחו על- ידי הרבי בשעה שנסע ל"אוהל" בערב ראש-השנה). ברכות התורה ברצינות. ממתין עד סיום הגלילה, מביט לצדדים, לאחוריו, מבקש את החסידים רמ"מ פוטערפאס ור"א ששונקין שיצטופפו יותר וכל שאר הנוכחים על הבימה מתקרבים. הרבי מברך את ברכת המפטיר שבתחילה נשמעה בקול חרישי, קול חלוש. דממה באולם. כולם קשובים לקול הנפלא העוטף את הציבור במעטפת רצינות, קול דודי דופק בלבבות "שובו שובו".

ולפתע, קול בכי חזק, הולך וגובר מרגע לרגע, יללות פורצות בעוצמה מלבת לבו של הרבי, וחודרות ובוקעות את כל המסכים. כך כמה דקות. הרבי מנגב דמעותיו בטליתו ושוב פורץ בבכי חסר מעצורים. מתאמץ בכל הכוחות להתגבר על הכאב והדמע. קפיצת שפתיים, ושוב בוכה בקול דק שנעשה גבוה והולך ומתעצם.

קול הבכי מתערבב עם מילות ההפטרה. קשה לעקוב אחרי המילים-לא- מילים הבוקעות מתוך גרונו. והנה גובר הבכי ועם זאת הקול מתבהר והתיבות "ותתפלל חנה" נשמעות היטב-היטב בהיגוין, ושוב מסתלקת בהירות-המילים ונדחקת בנימה עדינה של מיתרי-הקול לעומת הנהי והבכי...

"חנה למה תבכי... הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים... אל הנער הזה התפללתי", המילים מהדהדות בחלל האוויר וחודרות עמוק עמוק בחדרי לב ובטן...

הגיעה עת התקיעות.

הרבי מסדר את החבילות בסמיכות זו לזו ופורש טליתו עליהם. ניכר שמפזם לעצמו איזה ניגון. כל חסיד חושב לעצמו הנה הפ"ן שלו... הרבי פרש טליתו עליו. חשבון נפש.

נשמע: "נו... נו... נו..." בקול ערב אך די חרישי. כך חלפו שתי דקות. הרים טליתו, מסדר הטלית כך שנשאר כעין חלון לראות את הסידור המונח על הבמה.

הרבי פותח "למנצח לבני קורח מזמור"... בנעימה בקול מתוך הדממה. הקהל גמר לומר שבע פעמים והרבי מתחיל "מן המיצר" פסוק בפסוק. קול מיוחד שכנראה מתערב ברחשי שמים היוצרים כאן משהו לא-רגיל...

משגמר, כיסה שוב את פני קדשו עם טליתו ועל שלוש החבילות – כך חלפה דקה.

בסוד סידור השופרות והמטפחות אין אתנו יודע עד מה. הבחנתי בשתי מטפחות, אחת לבנה ואחת אדומה, ואני חוזר, קשה להבין איך סידור השופרות.

אחר-כך מתחיל את הברכות ובניגון הידוע. שוב מסדר את הטלית שלא תפריע לתקיעות.

קולות השופר נשמעו טוב מאוד. במקומות שבהם נאמר "ויתוודה בלחש" פורש טליתו על הפ"נים לשניות אחדות ומשעין את ראשו על הבימה. אחרי התקיעות אמר הפסוקים בקול רם. אחר חזר למקומו – סיבוב החזרת הפנים. בשעת מעשה היו דחיפות איומות.

לתפילת מוסף ניגש ר' יוסף וינברג. כשהגיעו ל"ואנחנו כורעים" הניח הרבי רגליו ואחר-כך התכופף כולו (שטיח מתחתיו), הניח ידו הק' על מצחו ונשאר נמוך במשך כשתי שניות, אחר-כך קם בגבורה ללא הסתייעות בידיו, כשהוא עוד על הרגליים.

ל"ונתנה תוקף" קם הרבי ממקומו ונשאר עומד כך עד ל"כתר". סימן בידו לנגן "הוא אלוקינו".

ל"תקיעות מעומד" שתקע הרב טננבוים [הרבי עצמו תקע ה"תקיעות דמיושב" שקודם מוסף] סידר הטלית מאחורי אזנו לשמיעתן. לפני "ברכת כוהנים" הרבי זז אחורה מעט ומאפשר לכוהנים לגשת, הם ממלאים את כל המזרח. ב"ברכת כוהנים" כיסה פניו הק' לגמרי. כשהגיע הש"ץ ל"היום תאמצנו" ושרו – עזר הרבי בידו ובתנועות ראשו הק' שישירו והיה גם די שמח. הרבי הודה לכוהנים ב"יישר-כוח". הם נשארו על מקומם עד שהרבי עבר.

התפילה הסתיימה בשעה 3:30. הרבי צעד ליד הקהל בצעדים מתונים ואמר כמעט לכולם "גוט יום-טוב", לא כמו בשבת שאז חולף די במהירות והלך לחדרו. משם עלה לסעודה בדירת אדמו"ר הקודם כמו בליל ר"ה. [בסעודות היום שימש שלמה רייניץ במקום אלי' אבר].

בשעה 4:00 יצא לתפילת מנחה [ברשימה אחרת: תפילת שחרית הסתיימה ב-4:00 ותפילת מנחה החלה ב-5:00]. תפילת מנחה הייתה, במבט ראשון, תפילה כמו במנחת שבת רגילה. אך ה"שמונה עשרה" היה לאט לאט. בסיום התפילה הגביה ידו הק' שינגנו והתחילו "הושיעה את עמך". רקדו זמן קצר והחלו להסתדר לקראת הצעדה ל"תשליך". את הקטנים סידרו בראש התהלוכה והמבוגרים מאחור. בשעה 5:30 אחרי שהסתדרו יצא הרבי מחדרו ואחריו הלך הרב חדקוב.

ראוי לציין דבר מיוחד. נזדמן לי לעמוד מאחורי הרבי בשעה שיצא את 770. שדרת איסטערן-פארקווי הייתה מלאה באלפי אנשים לכל מלוא העין לימין ולשמאל השדרה שישבו שמחים ונהנו מהאוויר הצח. רובם היו יהודים שהתגוררו בשכונה. בשעה שהרבי דרך על מפתן 770 והדלת נפתחה נעמדו כולם – ספונטאנית והתרוממו להביט, אלפים לכל רוחב מראית העין מימין ומשמאל. המחזה היה מהמם ממש, וכל האלפים בצירוף אנ"ש שהסתדרו, כאמור, כבר מקודם, החלו בצעדה ארוכה לעבר הנהר ל"תשליך". ר' דוד רסקין הוא הממונה על הסדר. כמו כן שמרו שוטרים על הרבי בזמן ההליכה.

בהגיענו שמה חיכו כבר כמה אלפי יהודים שהקדימו לבוא. אמירת ה"תשליך" על-ידי הרבי בזריזות. הולכים חזרה ל-770 בזוגות דרך רחוב פרזידענט – רחוב הנשיא – שבו גר הרבי הנשיא.

בשובנו ל-770, בשעה 7:00, הורה הרבי לרקוד. יוצאים לרחוב, ומסתדר מעגל גדול ועצום ורוקדים. לפתע הזיז הרבי את הוילון בחדרו הק' כנראה כדי לשמוע את המתרחש. כך נמשכו הריקודים זמן ממושך. אחר כך הוקרא ע"י אחד החסידים – באנגלית כדי שהציבור הרחב יוכל להבין ב"שפת המדינה" – מכתב כללי שכתב הרבי בימי הסליחות השתא. אחר נכנסו חזרה לבית הכנסת.

אחר עלה ראש הישיבה הרה"ג הרב מרדכי מענטליק על ספסל ולימד את המכתב כללי שכתב הרבי לקראת ערב ראש השנה שנה זו.