ב' תשרי תשי"ג

ב' דר"ה בשעה 10:00 נכנס לתפילה ועמו שני חבילות וג' שופרות, אחד מהם שחור (של אדמו"ר המהר"ש) ושניים לבנים. באמצע התפילה כיסה כמה פעמים את פניו הק' בטלית. גם היום היו בכיות במפטיר, אבל לא כמו ביום הראשון, שאז הי' נראה מתוח יותר. אחרי ההפטרה זרק על עצמו את הטלית וראו איך כולה רטובה. סידור השופרות הי' כך: השופר השחור באמצע, ומשני צידיו השופרות הלבנים והצד הרחב שלהם כלפי חוץ. השופרות כוסו במטפחת האדומה ומעלי' מטפחת לבנה. אח"כ התחיל בקול פסוקי "למנצח", והי' מחריד מאוד. אמר את הפסוקים, בבכיה רבה, ואח"כ את הברכות. השנה, לראשונה, גם תקע בעצמו את התקיעה הראשונה, ואח"כ תקע ר' יוסף מ"מ טננבוים את שאר התקיעות. אח"כ אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א את הפסוקים שאחר התקיעות, אך כבר לא הי' מאויים כמו מקודם, ודומה הי' שזהו קול שמחה. אומרים שניגון הפסוקים הי' בניגון של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. במשך כל הזמן היתה הצפיפות בבית-הכנסת בצורה שאין לתאר. אחר התקיעות חזר למקומו וכשהש"ץ אמר "הנני" אמר הוא תהלים.

אחרי מנחה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: "דער עולם זאל גיין פאראויס (לתשליך) אן איך וועל דעריאגען", והסביר שלזקנים יהיה קשה ללכת מהר, שלכן ילכו מקודם. וכך הווה, שהלך במהירות, כי רצה שהסעודה וגמר הסעודה, היינו ברכת המזון, יהיו קודם השקיעה. בתחילת הסעודה אמר: מכיון שכל הסעודה שביום השני של ר"ה זהו חידוש, במילא, יכול להיות עוד חידוש, שכולם יגידו לחיים, יבקשו ברכה, און אז מען וועט כולל זיין מיט זיך דעם כלל, וואס געפינט זיך דא אן וואס בכל העולם, וועט מען דאס דורכפירן. כל המסובים אמרו לחיים. אח"כ ציוה לנגן את הבינוני. לפני ברכת המזון חשבו שיחלק חלה והביאו לפניו כמה חלות, ואמר: "איך האב דאס ניט גורס געווען פאראיארן". אח"כ ברך ברכת המזון על הכוס, ובעת הזימון הפסיק מעט אחר שאמר "ברשות". אח"כ נתן לכל אחד מהמסובים בידו הק' מהכוס של ברכה. אח"כ אמר מאמר (ד"ה היום הרת עולם). אחר המאמר היתה שיחה קצרה, כחמש דקות. ואחרי' הלך לחדרו.

אחר תפילת ערבית והבדלה אמר: "ענין ההבדלה, הוא ההבדלה בין קודש לחול, היינו התעלמות הקדושה, אבל הכוונה היא, בכדי מ'זאל זוכן, כמשל האב שמסתתר מבנו בכדי ער זאל אים זוכן. והעבודה דר"ה נותן כח אז מ'זאל אים זוכן. דער אויבערשטער זאל אייך געבן, מ'זאל אים זוכן, עס זאך זיין "דרשו הוי'" וועט זיין "בהמצאו". עס זאל זיין "קראוהו", וועט זיין "בהיותו קרוב". א כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה".