ב' תשרי תשכ"ה

ביום שני של ר"ה נכנס הרבי בשעה 10, במפטיר לא בכה הרבי, ובתקיעות הי' הרבה זמן תחת טליתו. גמרו התפלה בשעה 3. ואח"כ התפלל הרבי מנחה למעלה בזאל. בשעה 6:30 נט"י להתוועדות. הרבי נכנס בשעה 7:10 והרבי נט"י. דיבר כמה שיחות קטנות, והרבי שר באמצע הושיעה את עמך ועשה עם הידים וכל הקהל .. ואמר מאמר שהתחיל בד"ה זה היום תחילת מעשיך כו' ודיבר במאמר בענין אור וכח, ושלכל א' יש לו ענין אור. הרבי בירך הרבה ברכות ואח"כ בירך ברהמ"ז. רז"ד הכריז הסדר מי ילך בראש כו' ואמר שכך סידר הוועד המסדר. אז הרבי הכריז .. ההתוועדות נגמרה בשעה 8 והרבי עשה הבדלה וחילק כוש"ב. מיד אח"כ, קם הרבי והתחיל לנגן כי בשמחה גו' אז ראה ר' אשר ששונקין אז אמר לו הרבי .. שיהי' שמח. הרבי דיבר גם בהתוועדות דמהיום ועד יוהכ"פ יש שבעה ימים ושבעה ימים האלו מתקנים כל שבעת ימים דכל השנה וכן השנה שעברה. ואמר שיתוועדו בכל לילה ולא שישתו משקה כ"א שיהי' פועל יוצא מזה. ואמר שהוא משתתף בזה עם בקבוק של סודה שנשאר לו וגם חלה להשתתפות, ומסר את זה למזכירות והם יחלקו.

מעריב התפללו ב-8:20. בכניסת הרבי לתפילת מעריב אין חדש, כמעט. הרבי לא אמר תהילים כפי שנהג כאתמול. אף בסוף התפילה לא שרו. הרבי אמר קדיש (אומרים שזה על בתו של הרבי ריי"צ – מרת שיינא הי"ד). בסעודת יום טוב הרבי לא דיבר כלל. פרי חדש ל"שהחיינו" – אכל הרבי שלוש תאנים.

הרבי נכנס לשחרית בשעה 10:00. כשפתחו את ארון הקודש נתקלו בקושי, לקח זמן עד שהצליחו. כל הזמן הביט הרבי על ארון-הקודש עד שהעניין סודר. כמו אתמול בערב אף היום אמר הרבי קדישים, כך גם הקדיש שאחר קריאת- התורה.

היום לא היו בכיות. בתקיעות היה הרבי זמן רב תחת הטלית. התקיעות חלקות – כנראה שהשטן הוכרע ואינו מפריע לבלבלו . בתפילת מוסף שרו "הוא אלוקינו" וכן "ארשת שפתינו". כך נגמרה התפילה.

שחרית סיימו ב-3:00 ואחר כך התפלל הרבי מנחה בזאל למעלה.

הרבי מסר לרב חדקוב שתתקיים התוועדות לפני השקיעה. אגב, זהו אחד החידושים שחידש הרבי כבר בשנת נשיאותו הראשונה, תשרי תשי"א, וההסבר הוא כדי לקשר את ראש השנה בימות החול.

מיד עם שמיעת הבשורה החלו הממונים לסדר השולחנות לקראת ההתוועדות.

בשעה 7:10, כ-10 דקות לפני השקיעה החלה ההתוועדות. הגישו לרבי ספל מים לנטילת ידים ומגבת על ידו. נטל בעצמו, שפשף ואחר ניגב ידיו. נטל את שתי החלות והצמידן זו לזו. לקח הסכין והעבירה על גבי החלה הימנית בזמן עשיית ברכת "המוציא", אחר נטל ובצע בידו. טבל את החתיכה ג' פעמים בדבש.

הרבי הורה לנגן ניגון "הבינוני", "אבינו מלכנו", אח"כ הניגון שלפני המאמר – ואמר מאמר דא"ח עמוק דיבור המתחיל "זה היום תחילת מעשיך" שארך כג' רבעי השעה ודובר בו על סוגיות השכלתיות בחסידות כמו "אור ומאור" ו"כוח הפועל בנפעל".

בשיחה הראשונה קרא הרבי לקבל החלטות טובות בהתחשב בעובדה שזהו "ראש השנה" בו ניתן לפעול במהירות שלא כבשאר ימות השנה שמשולים ל"אברי הגוף" וכל שינוי דורש יגיעת נפש ויגיעת בשר.

אחר-כך דובר בעניין "ניצב מלך", ו"מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו" וביכולתו של כל אחד להמשיך את האחדות הפשוטה והרוממות העצמית.

אחר כך המשיך הרבי ואמר:

"הרי מדברים כאן מעניין פריצת כל הגדרים. הגדר הראשון היה ע"י צמצום הראשון, ואחר כך נשתלשלו כמה וכמה מדידות והגבלות עד שמצד עניינים בלתי רצויים, שאין עתה הזמן להזכירם, נמשך עניין של מדידה והגבלה שישנם יהודים המצויים בגלות ובשביה, עד שישנם כאלה שמצד ההרגל ומצד העלם הגוף ונפש הבהמית אינם יודעים אפילו שנמצאים בגלות ובשביה, שזוהי הרי גלות קשה ביותר!

הנה אלו שנמצאים בגלות ויודעים על כך יצאו בוודאי בקרוב ממש מן הגלות, וכיוון שנמצאים עתה במיצר, הרי מובן גודל העילוי והמרחב שיהיה ביציאתם מן המיצר, שהרי מן המיצר באים אל המרחב, ולפי ערך המיצר כך הוא ערך המרחב – אלא שגם אלו שמצויים בגלות ואינם מרגישים זאת, הרי ראש-השנה ועשרת ימי תשובה הם זמן של "קירוב המאור אל הניצוץ", והדיוק הוא: לא קירוב הניצוץ אל המאור אלא קירוב המאור אל הניצוץ, שהגילוי מתחיל מלמעלה, שהמאור מתקרב אל הניצוץ היכן שהוא נמצא, ואפילו הניצוץ שרוי במקום נחות ביותר, הרי עשי"ת הוא זמן של "בהימצאו" שמציאה היא בהיסח-דעת לגמרי ואינו מרגיש שהוא בגלות, אזי בקירוב המאור אליו הוא נכלל וקשור אל המאור, המאור שואב אותו לתוכו ומתאחד עמו"...

והוסיף: "בנוגע לאחינו בני ישראל הנמצאים במדינתנו לפנים, ששם היה הבעל-שם-טוב, אדמו"ר הזקן והרבי-הנשיא, שבאו משם והפיצו את תורתם, ייתן השי"ת שיתקיים "אוצרך הטוב לנו תפתח" שיתבטלו כל ההגדרות וההגבלות, ועל אחת כמה וכמה גלות ושביה, ויתגלה המרחב העצמי, וכיוון ש"הוד והדר במקומו", "עוז וחדווה במקומו", הרי מ"בכסה" יומשך מיד אל "יום חגנו", וכפי שהרבי מבאר שה"בכסה" עם ה"ביום חגנו" כבר נמצאים בר"ה עצמו, שמה שקודם התקיעות הוא בבחינת "בכסה" הנה לאחר התקיעות הוא בבחינת "ליום חגנו", עניין של שמחה וגילוי שפורץ כל הגדרים, ויצאו מן המיצר אל המרחב כפירוש הפשוט בזה, ובעגלא דידן, ומזה נעבור מיד בעגלא דידן לגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו".

לפני ברכת המזון הורה הרבי לנגן "ניע זשוריצי" ועזר בשירה. השמחה הייתה גדולה ולפתע אמר הרבי: "אין אנו נוסעים ל'בית-מרזח', אנו נוסעים לבניין ביהמ"ק השלישי... כמו שאמרו חז"ל "לא כאברהם שכתוב בו הר, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, אלא כיעקב שקראו בית"... כיום הסדר הוא שנוסעים מהר, ייסעו אפוא במהירות וידלגו ("זאל מען אריבערפארן") בשעתא חדא וברגעא חדא, מקצה היותר תחתון עד לעליון ביותר הנעלה מקצוות, שזהו עניין המרחב העצמי, שיתגלה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש ובעגלא דידן, וכיון שזקוקים ל"הושיעה את עמך" – ואזי תהיה הגאולה השלמה, ינגנו עתה "הושיעה את עמך".

הרבי עצמו החל לנגן "הושיעה את עמך" בקול, עודד בתנופות ידיו הק' ומירכתי בית-המדרש עד לתקרת הגג רקדו וקפצו, בבחינת "מקפץ על...".

לפתע הפסיק הרבי והחל לשיר "הוא אלוקינו" ושוב, תנועות חזקות – כמלך המנצח על תרועת עמו – שר בקול, הביט לצדדים. הקהל שמח ורקד.

דקות ספורות לפני שנטל את הסידור ל"ברכת המזון" הגביה ידיו הק' והניפן בכל עוז ופני קדשו האדימו ויגבה קולו "הולך ומוסיף", ולקהל כנראה כבר לא היה כוח...

ושוב שיחה קצרה ומעניינת:

"נכון וטוב הדבר שבכל יום עד יום כיפור יתועדו, ושתהיה כל אחת התוועדות חסידית-אמיתית... ההתוועדות של יום ראשון תמשיך שמחה לכל ימי ראשון... עד ליום השבת שהוא מעין "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"...". והרבי הוסיף שהוא ישתתף בזה עם בקבוק סודה שנשאר לו וגם חלה, ומסר את זה למזכירות שהם יחלקו.

הרבי פתח את הסידור והחל לאמור "שיר המעלות", או אז קם החסיד הרב שניאור זלמן דוכמן, פתח ואמר: "עתה יהיה הסדר כך: הרבי שליט"א יברך ברכת המזון, אחר כך יתפללו מעריב, אחר כך יערוך הרבי הבדלה, ולאחר מכן יחלק הרבי 'כוס של ברכה', והקהל מתבקש לא להידחף. כך הורה ה'ועד המסדר' החדש, ויש לציית".

חיוך מעניין נראה עתה על פני הרבי והוא אמר בערך כך: "עתה יהיה הסדר כך: עתה יוצאים מראש השנה, וילמדו הרבה תורה, הרבה חסידות והרבה נגלה, ויקיימו הרבה מצוות, ובהידור. ותחילה ייתן הקב"ה כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה בכל הפרטים, בנים ובני בנים והרבה כסף, ברכות והצלחות ישועות ונחמות כפי שהנשים אומרות לאחר הבדלה, ותהיה שנה טובה בגשמיות וברוחניות גם יחד. כך הורה ה'ועד המסדר' החדש, ויש לציית"! ונהרה של חיוך וקורת רוח נשפך ע"פ קהל האלפים.

הרבי בירך ברכת המזון. כשאמר "ברשות" המתין קמעה והמשיך. בירך ברכת המזון בקול, כולל "על הארץ ועל המזון". וכן ב"יעלה ויבוא". ההתוועדות הסתיימה בשעה 8:00. אחר תפילת מעריב עשה הרבי הבדלה.

חלוקת "כוס של ברכה" ארכה כשעה. מפעם לפעם הורה לנגן ועודד ביותר את השירה והריקוד ובסיום בירך "על הגפן" (שהרי עשה הבדלה) וקם ואמר:

"מכיוון שיצאנו מן השנה החולפת ונכנסנו לשנה חדשה, שיהיה 'כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון'", והחל לשיר בקול רם "כי בשמחה תצאו" והניף ידו וירד מהבימה למטה. בעברו הבחין בסבי ר' אברהם פאריז שעמד ולא שר, נעמד הרבי לידו והניף ידו לעברו שישיר. וכן פעם נוספת ועוד פעם.

סבי ר' אברהם התבלבל לגמרי. הרבי חייך והמשיך ולפתע ר' אברהם החל "מקפץ ומרקד" – הרבי משך במגבעת של ר' אברהם שתכסה את פניו (המגבעת היא זו שקיבל במתנה מהרבנית נחמה דינה בעוזבו את ארצה"ב בשנת תש"ט, היא נתנה לו את אחד המגבעות של אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע וכן כמה חולצות שיחלק לחתניו. את המגבעת היה לובש בימי חג). היה זה בבחינת 'ומשך הכהן והעלהו מעלה מעלה' עד שר' אברהם "נכנס להילוך" והחל, כאמור, לרקד! העמידה ועידוד השירה היו גם כשעבר הרבי על פני הרה"ח ר' אשר ששונקין.

"הרבי" – אמר לי הסבא ר' אברהם פאריז אחרי מה שאירע עמו כשהרבי הוציאו מגדריו לשיר, כאמור – "נשמתו חצובה-חקוקה ממרומי על, "רוחו של מלך המשיח", הוא מהפכן. שכן כל המושג של גאולה היא מהפכה – מעל ונגד גדרי הטבע".

עוד סיפר לי שכאשר יצאו קובצי "הקריאה והקדושה" והרבי – בחיי הרבי הריי"צ, יצא עם הסבא לחלק את קבצי וכרוזי "לאלתר לתשובה" הרבי אמר לו: "אם נצליח להרגיז את הרחוב – 'עולם' מלשון העלם והסתר – סימן שהצלחנו, ואם לאו – סימן שלא".

והרחוב היהודי האמריקני התקומם. היהודים שהיגרו לארצות-הברית ברחו משנות דיכוי ברוסיה ובאו לחפש את השלווה, וכאן הגיע רבי הדורש ותובע ולא נותן לנוח.

תמו ולא נשלמו (מבחינה רוחנית) ימי "ראש-השנה". אשרי עין ראתה.