ו' תשרי תשנ"ג

מתוך יומן 770
יומן 770

יום שבת קודש פרשת וילך וא"ו תשרי, יאר-צייט אם המלכות - הרבנית חנה ע"ה

נודע, שהבוקר אכל הרבי שוב. כאן המקום לציין, שהרופאים רואים את כל המקרים שארעו מאז ראש השנה - שהרבי החל ליטול ידים ולאכול - כהתקדמות רבה, ולפי המצופה, בקרוב יראו זאת גם בשאר המישורים, כבפיזיותרפי' של היד והרגל, ענין הדיבור וכו'.

עוד בשעות הבוקר המוקדמות החלו המונים לנהור ל-770, זאת לאחר שנודע שרבים הסיכויים שנזכה היום להשתתפותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א בתפלת שחרית. כל אחד חיפש לעצמו מקום, משם יוכל לראות יותר טוב. אם כי כאן המקום לציין, שהפעם לא זקוקים לשום באקסים, מכיון שהרבי נמצא בגובה רב ואפשר לראותו כמעט מכל חור (כמובן באם אין איזה מישהו שמסתיר), בפרט הודות לאותם בחורים שהשכילו ועבדו במשך כמה שעות לטובת כל הציבור, והשאירו רק כמה שולחנות - כדי שהכל לא יהיה 'מכבסה' אחת גדולה.

כבר בתחילת התפלה החל הקהל לעשות עושה שלום לכל הצדדים והדחיפות היו אין לשער. עדיין לא הי' ברור האם הרבי יצא. אך עכ"ז, רבים מתושבי השכונה באו מוקדם ותפסו מקומות. השלוחים מהאיזור - כששמעו ממקורות מוסמכים אודות השמועות המוצקות שבע"ה יזכו שהרבי יצא היום שוב - הגיעו רגלי ממקומות שליחותם.

בשעה 11:00 לערך (בתחילת חזרת הש"צ) נשמע שא שא שא ונודע שהרבי נכנס לחדר המיוחד. מיד נפתח התריס של החלון האמצעי עד לשליש העליון - כדי שהרבי יוכל לראות את הקהל הקדוש. הס הושלך בקהל.

הבעל-קורא הי' הרה"ח ר' מרדכי שי' שוסטרמען - הבעל-קורא הוותיק בבית-מדרשו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמאז ז"ך אד"ר נהג לקרוא ב'הול' הסמוך לחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ומאז ראש השנה - שזכינו שהרבי החל להשתתף בתפילות עם הקהל הקדוש בבית המדרש למטה - החל לקרוא למטה.

עם סיום ההפטרה החל הקהל (המלומד ממה שהי' הסדר בראש השנה - שהרבי יצא מיד לאחר התקיעות - לפני תפילת מוסף) לנגן את ה"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" (לא לפני שהכריזו זאת ג"פ). לאחמ"כ אף ניגנו "עד מתי, דו ווי הב תו ווייט. ווי וואנט משיח נאו, ווי דאנט וואנט תו ווייט.", אבל מלמעלה לא ראו כל סימן. הקהל הבין שהרבי יישאר עד לסיום התפלה וע"כ החזן התחיל לומר את הקדיש של מוסף. לאחר תפילת הלחש נסגר התריס, והקהל הבין שהרבי יוצא. אז התחילו לנגן את "אורך ימים" (בלחנו של ר' שלום שי' ברוכשטט, שהתקבל על ידי ציבור אנ"ש עוד בי"א ניסן, ועד עתה לא זכינו עדיין לנגנו בהתוועדות, או בשעה שכ"ק אד"ש נמצא, כך שיעודד בשעת הניגון), ולאחר רגעים ספורים ראו תזוזות בתריס החלון השלישי. הקהל הבין שהמעמד של ראש השנה - בו ראו את הרבי פנים בפנים לפ"ע - חוזר על עצמו, והתחילו לנגן בעוז. מיד לאחר מכן נפתח התריס לגמרי וכולם ראו את הרבי שליט"א (מבעד לחלון לא בהיר לגמרי). פניו הק' היו רציניות ומאירות. הרבי ישב שעון לגמרי על הכסא (שלא כראש השנה בו התקרב לחלון ואף התרומם מעט). תחלה הסתכל לשמאלו והניד את ראשו כאות עידוד, ואח"כ הביט כמ"פ לימינו. כשהקהל ראה שהרבי מעודד את השירה, הרי שהשירה גברה, ואף הרקיעה שחקים. מעמד זה נמשך קרוב לדקה. לאחמ"כ משפנה הרבי שליט"א מעט לשמאלו (שם עמד הריל"ג), הבינו שהרבי רוצה לסיים. וכששאלוהו על כך, הנהן בראשו הק' לחיוב, ואז הורידו את התריס. באותם רגעי פרידה (הזמניים) הזיל הקהל דמעה (ואף נשמעו פה ושם בכיות) והגביר את שירתו.

לאחר מכן נודע מה הי' בעת סגירת התריס האמצעי. הרבי סגר את הסידור והרימו (ע"מ לתיתו להמזכיר הריל"ג). המזכיר לא היסס, ושאל את כ"ק אדמו"ר שליט"א: "אפשר דער רבי וויל פאר דעם, גייען צום פענצטער (השלישי, הבהיר יותר), אז דער עולם זאל קאנען זאגן גוט שבת דעם רבין שליט"א", והרבי הניד בראשו הק' לחיוב, ואז הזיזו את הכסא לחלון השלישי, כנ"ל.

הכל ראו את השינוי לטובה שחל מאז ראש השנה, ואימתו את מה ששמעו מהמזכירים - בשם הרופאים. כאן המקום לציין, שהפעם ראו את הרבי כל מי שרק רצה (שלא כראש השנה בו אנשים טיפסו על שולחנות והסתירו לרוב הקהל).

עם יציאתו של הרבי החל הקהל לרקוד על מקומו במשך זמן ארוך, והי' בהתפעלות מיוחדת מהפעם השני' בשנה זו בה זכינו לראות את הרבי, ובפרט את השיפור שחל במצב בריאותו (שלכך כבר לא זקוקים לאמונה בלבד). אם כי ברור שזה עדיין רחוק מהמצב של ימים כתיקונם.

עם סיום התפלה למדו ברבים כמה פרקי משניות כנ"ל אתמול.

לאחמ"כ התקיימה ב-770 התוועדות גדולה ומיוחדת, ראש המתוועדים הי' הרה"ח ר' דוד שי' רסקין - מנהל רוחני דישיבת תומכי תמימים המרכזית - שאף הביא משקה שהרבי הוציא עבור התוועדות זו. ההתוועדות נמשכה שעות ארוכות ונושא ההתוועדות הי' בנוגע לזכות שזכינו - לאחר ציפי' של חדשים ארוכים - לראות את הרבי (למרות שאיננו מסתפקים בשום אופן בראי' זו ורצוננו הוא ש"מלך ביפיו תחזינה עינינו" ללא שום פשרות, ואדרבא ביתר שאת וביתר עז), ואשר כל הענין שראינו את הרבי צריך להוסיף חיות ומרץ, ותובע מאתנו להוסיף חיל בכל הפעולות ובלימוד המאמרים והשיחות דכ"ק אד"ש וכו' וכו'.

ר' דוד אף עורר ע"כ שכל אחד צריך לדעת שכשהוא נכנס לבית רבינו שבבבל עליו לזכור "וואו ער שטייט און פאר וועמן ער שטייט" (איפה הוא עומד ולפני מי הוא עומד, כהכרזה הידועה של הגבאים מידי ראש השנה ומידי שמחת תורה, בנוכחות כ"ק אד"ש לפני התקיעות), בשנה זו אמנם לא זכינו להכרזה זו, אך חייבים לזכור שזהו המקום ההכי מקודש היום בעולם.

לקראת שעות בין הערביים (לאחר תפילת מנחה) התקיים כמידי שבת סדר ניגונים, והפעם, כשכל החלק המרכזי והמערבי-מזרחי של בית הכנסת פנוי מספסלים. רק במרכז עמד שולחן אחד ארוך עם ספסלים משני הצדדים, ומסביב לשולחן זה עמדו מאות איש וניגנו את הניגונים. לאחמ"כ חזר הרה"ח ר' ישראל שי' לוין (מכפ"ח) מאמר דא"ח בע"פ.

בזאל למעלה התקיים - כמידי שבת - כינוס מיוחד לילדי צבאות-השם, בארגונו ובהדרכתו של הרב קאצין. בכינוס מקיימים את כל ג' הענינים דתורה תפלה וצדקה - באופן המותר בשבת, ומנגנים ניגונים - שכמה מהם מרגשים את לב השומעים, ובפרט כשנשמעים מפי הבל שאין בו חטא, ילדים תמימים, המבקשים כאותו הילד הצועק אבא אבא "ווי וואנט משיח נאו, ווי וואנט דער רבי נאו".

מוצש"ק

כשעה לאחר צאת השבת התאסף קהל גדול בחצר בית רבינו (לאחר ששמעו אודות חלוקת הלקח הערב). ואכן נודע, שהמזכירים הכניסו לג"ע העליון את כל קופסאות הלעקח (כ-10 במספר) והריל"ג הגישם לכ"ק אד"ש. הרבי חכה עד שיפתחו וירימו את הכיסוי הפנימי (באופן שיראה את הלעקח עצמו) של כל הקופסאות, ואז הניד בראשו הק' לחיוב. בקופסא הראשונה גם נגע הרבי והזיז אותה. אחת הקופסאות שהגישו לרבי היתה מכוסה עדיין עם הכיסוי הפנימי והרבי הגיב בתמיה, ואז הרימה המזכיר והרבי אישר. המזכיר מיד הוציאם, וחברי הכולל - לבושים בסירטוק ובבגדי שבת - עמדו בחצר הסוכה וחילקו לקהל ההמונים חתיכות לעקח תוך כדי ברכה (לאחר התבוננות על מקום מי עומדים, ובשם מי מחלקים) א זיסע יאר, און דער רבי זאל זיין געזונט (שנה מתוקה ושהרבי יהיה בריא).

גם הנשים לא קופחו ונשות ועד המסדר (הנוהגות לדאוג ל'סדר' בכל החלוקות של הדולרים וכו' - בנוכחות כ"ק אד"ש) עמדו בפתח עזרת הנשים, וחילקו לכל מאן דבעי חתיכת לעקח מכ"ק אד"ש.

מאוחר יותר התקיים בזאל למעלה סיום רמב"ם. הזאל למטה הי' סגור.