י"א שבט תש"י

יום ראשון, י"א שבט

באור היום מתחילים להגיע במטוסים מכל רחבי ארצות הברית, משיקאגא, ממיאמי (בין הבאים: הרה"ח ר' אלי' סימפסון ששהה שם בשבועות האחרונים), ועוד ועוד. ממונטריאול באו כל אנ"ש והתמימים (לאחדים מהתמימים לא היו ויזות כי אינם אזרחים קנדיים, אבל ה"אינספעקטאר" הבין לרוחם והרשה להם לעבור את הגבול). השוטרים מעמידים גדר ליד הכניסה ל-770.

הזמן עובר מהר. מתפללים שחרית חטופה.

בבוקר שלחו להודיע על קברה של אם הרבי הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה נ"ע. בשעה 9:00 שולחים מנין מאנ"ש והתמימים וביניהם הרה"ח ר' יוחנן גורדון, הרה"ח ר' יעקב ליפסקער, ר' אברהם בארנעצקי, התמימים דוד רסקין, דובער יוניק, יהודה לייב פוזנר ועוד, ובראשם ר' בן-ציון סקאליק מהח"ק – לכרות את הקבר.

בשעה 10:30 נכנסים זקני החסידים לחדר היחידות, לעשות את הטהרה. ע"י הדלת עומד כ"ק אדמו"ר שליט"א עם ספר תהילים בידו, ופונה אל הרה"ת ר' מיכל שי' פיקארסקי, שנכח במקום, ומושיט לעברו את התהילים שלו באמרו "לאמיר זאגען צוזאמען" (הבה נאמר ביחד) ואמר עמו תהילים מתוך ספר אחד.

בפרוזדור מבחוץ עומדים ושומעים את הבכיות הנוראות המלוות את הטהרה (הר"י גורדון מספר שבשעת הטהרה היו יותר דמעות ממים).

לפני שהלבישו את גופו הטהור התעוררה שאלה מה צריכים להלביש קודם, את הכתונת או המכנסיים, ושלחו את אחד מזקני החסידים שישאל את השאלה אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א שעמד בחוץ, כ"ק אדמו"ר שליט"א הרים את ראשו מהתהילים וענה: "ברמב"ם כתוב, כמדומני, שאצל כהן גדול "לובש המכנסיים תחילה . . ואחר כך לובש הכתונת", ואם כך כתוב לגבי כהן גדול, צריכים לנהוג כך".

בשעה 11:00 בערך שומעים מבעד לדלת קולות חנוקים "טהור טהור..."

כל אחד מזקני החסידים שהשתתף בטהרה זכה לחתיכת בד מבגדי קדשו של כ"ק אדמו"ר הכ"מ. הרב ישראל ג'ייקובסון זכה בכיפה הקטנה (הפנימית) של הרבי, והרב שמואל לוויטין זכה בכיפה הגדולה.

המכונית של הח"ק עם הארון הגיעה. הארון עשוי עץ לבן, בלי מסמרים, וחורים למטה. מכניסים את הארון לחדרו הק', ומכניסים את גופו הק' לארון. מעמידים את הארון על שתי כסאות ומכריזים שכל אנ"ש והתמימים יכנסו לבקש מחילה.

כל אחד משתדל במאמצים אדירים להיכנס לחדר בו שוכב עתה כ"ק אדמו"ר הכ"מ ולבקש מחילה.

הארון פתוח ומתוכו נראים התכריכים הלבנים (שכמה מהתמימים תפרום כנ"ל). מסביב לארון עומדים בני המשפחה וזקני החסידים.

נכנסים בדלת שמהפרוזדור ויוצאים בדלת השניה.

אי אפשר לתאר את אשר התרחש בחדר ברגעים אלו. לא הי' ילוד אשה שעמד בחדר בעיניים יבשות, זה צועק "רבי זייט מיר מוחל" וזה סתם צועק "רבי", ואחר מבקש מחילה עבור כלל ישראל.

שעת הלוי' מתקרבת, בחוץ מתאסף קהל עצום הנאמד (ע"י המשטרה) בכ-15 20 אלף איש, מכל החוגים ומכל הזרמים, ובראשם אדמו"רים, רבנים, ראשי ישיבות ואישי ציבור.

בשעה 12:30 מפנים מקום ועושים שורה, מוציאים את הארון מחדר קדשו – כ"ק אדמו"ר שליט"א מרמז שכולם ילכו מאחורי הארון – ומשם הוא נישא לפרוזדור, למדריגות, יורדים דרגה אחר דרגה, ויוצאים מהדלת הראשית לרחוב, הארון מתגלה ועל גבו פרוש הקאפאטע השחורה של שבת.

הדחיפות ברחוב נוראות, כל אחד רוצה לפחות לנגוע בארון. הכריזו שרק אלו שהיו במקוה יגעו בארון. אחד דוחף את השני, זה נופל, זה נפצע, אחד מתעלף מקבל התקפת לב. ממש אי אפשר לזוז. הארון עומד על מקום אחד מבלי יכולת להתקדם, השוטרים מנסים להשליט סדר אך ללא הצלחה. הארון נוטה קצת לצד, הקאפאטע של שבת המונחת על הארון נוטה ליפול, משתדלים לאחוז ישר ומתקדמים שתי פסיעות קדימה וחוזרים פסיעה אחת אחורה.

בתכנית הי' שילכו רגלי עד הבנין של הישיבה בבעדפארד עוו. אבל במצב כזה זה בלתי אפשרי, מגיעים איכשהו דרך השדרה הצדדים עד צומת איסטערן פארקוויי וברוקלין עוו. משם עוברים לשדרה המרכזית ומכניסים את הארון למכונית הח"ק.

מסביב לארון היו במכונית הח"ק ארבעה כסאות קטנים, זקני החסידים הרב שמואל לוויטין, הרב ישראל ג'ייקובסון והרב דובער ריבקין, נכנסו לשם (והניחו את ידיהם תחת הארון כדי שזה יהי' נחשב שנושאים את הארון). וחיפשו עוד אחד מזקני החסידים שיכנס במקום הרביעי אך אף אחד לא הצליח לגשת מפני הדוחק העצום ולא ידעו מה לעשות. כשראה כ"ק אדמו"ר שליט"א שעמד כל הזמן ליד הדלת של המכונית את המצב הורה להת' יהודה לייב שי' פוזנר שיכנס למכונית במקום הרביעי.

מאחורי הארון נוסעים (בלימוזין) כ"ק אדמו"ר שליט"א והרש"ג שי', אחריהם נוסעים בני המשפחה, זקני החסידים ועוד מאות רבות של אוטובוסים וכלי רכב פרטיים.

נוסעים לאט לאט עד לבעדפארד עוו. ושם פונים ימינה לבנין ישיבת תות"ל. ליד הישיבה המתינו כבר מאות אנשים, מאות עמדו על המרפסות וגגות הבתים. המכונית עם הארון נעצרת לרגעים ספורים, ומשם נוסעים היישר לבית העלמין שבספרינגפילד בוליווארד – לונג איילנד.

מגיעים לשער בית העלמין, מוציאים את הארון מהמכונית ונושאים אותו רגלי (מהלך מייל) מהשער עד מקום הקבורה. כ"ק אדמו"ר שליט"א אומר את התפילות שאומרים בכניסה לבית החיים – מתוך הסידור. אחרי הארון צועדים כ"ק אדמו"ר שליט"א והרש"ג שי' ואחריהם כל בני המשפחה וזקני החסידים. תוך כדי הליכה מצטרף הקהל שהגיע באוטובוסים.

בשעה 2:15 מגיעים למקום הקבורה, ושם כבר מחכה קהל רב.

על יד הקבר מונחים משני צדדיו לאורך שני קרשים משולחן שהתמימים למדו עליו, ובראשו ובסופו מונחים קרשים מהסטענדער של הרבי הכ"מ, ולמראשות הקבר מונחת שקית עפר ארץ ישראל.

הרב בן ציון סקאליק והרב אלי' נחום שקליאר הורידו את המכסה של הארון, ירדו לקבר והתחילו להוריד את הארון בחבלים לקבר. ברגע זה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בקול רם: "דאס איז אויף א תנאי: אז אויב מיר וועלן גיין קיין ארץ ישראל [ברשימה אחרת נוסף: אדער צו אן אנדער ארט] – וועלן מיר ניט גיין אן אייך" (הלשון אינו מדויק) (= זהו בתנאי שבאם נלך לארץ ישראל [או למקום אחר] – לא נלך בלעדיכם).

ר' בן ציון פירק את הארון במו ידיו (אח"כ סיפר שאינו מבין מאין היה לו את הכוח לפרק ארון כה כבד, במו ידיו, ברגע אחד), וכ"ק אדמו"ר הכ"מ נשאר מונח על הקרקע כשעפר א"י שטוח על הקרקע, ודוקא ברגע זה אין בוכים כל כך, החושים והכוחות והדמעות מאובנים כל כך, שא"א לבכות רק עומדים מאובנים צמודים למקום ושותקים.

בעת שהורידו את הארון צעקה בתו של הרבי הכ"מ חנה: "דער טאַטע איז געווען כסדר אויפ'ן הימל און יעצט לייגן מען אים אין..."

מכסים את הקבר בקרשי הארון, ועל זה מכסים בעפר.

במהלך הקבורה הי' דוחק עצום כי כולם רצו להתקרב למקום הקבורה. מגודל הלחץ התעלף האדמו"ר ר' שמעון מאמשינוב. מחמת הדחיפות היו כאלו שנעמדו על המכסה (מ"לייוינט") של הקבר, שהי' מונח ע"י הקבר, והורה כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה פעמים במהלך הקבורה שלא יעמדו על זה.

לאחר סתימת הגולל אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בקול את תפילת צדוק הדין מתוך הסידור, ובקושי התאפק מלבכות. לאחרי זה אמרו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרש"ג שי' קדיש. כ"ק אדמו"ר שליט"א קרע "קריעה" (בסירטוק המשי שנשאר לבוש בו מיום הש"ק), וכל הקהל נהג כמוהו.

אח"כ כתבו כולם פני"ם והניחום על המקום הקדוש. א"א לתאר את ההתרגשות וההתעוררות של אלפי יהודים מכל החוגים שנדחפו ממש במס"נ בשביל להניח את הפ"נ על הציון הק'.

בשעה 3:30 עוזבים את בית העלמין וממהרים העירה להגיע לפני השקיעה. בשעה 4:30 הגיעו ל-770 און עס איז ביטער אויפן הארץ.

מתפללים מנחה בחדר היחידות של כ"ק אדמו"ר הכ"מ, כ"ק אדמו"ר שליט"א והרש"ג שי' עוברים לפני התיבה במנינים נפרדים (וכך ינהגו במשך כל השנה).

כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לחדרו והשאיר את דלת חדרו פתוחה קצת. כמה מהתמימים אזרו אומץ והציצו לתוך החדר וראו שיושב למשך זמן מה באבילות. גם כל אנ"ש והתמימים ישבו ב"אבילות" ב-770 למשך זמן מה.

מארגנים מנין של תמימים שילמדו במשמרות במשך כל ה"שבעה" וה"שלושים", יומם ולילה ברציפות, בחדרו הק' של כ"ק אדמו"ר הכ"מ.

מטעם ועד המסדר נשלחה הודעה במברק למרכזי אנ"ש ברחבי תבל ובה נאמר: "סידרנו שכל אנ"ש במקומותיהם שכל שבעה יתפלל אחד מאנ"ש לפני התיבה ותהלים מ"ט שחרית ומנחה. במשך השלשים לימוד ברבים בקונטרס ע"ד, ולגמור לפחות פעם אחת ברבים משניות פרקי השם בקדיש דרבנן ובכל יום לגומרם ע"י חלוקה".

מודעות בסגנון דומה פורסמו בעיתונים היהודיים בניו יארק.

הבחור מר בערל שי' גרוס (אחיו של הת' אלי' שי' גרוס) הסריט חלק ממהלך הלוי'.

מחפשים בכל המקומות אם ישנה צוואה אך לא מוצאים.

במוצאי שבת טילפן המזכיר הרמ"ל רודשטיין למזכיר הר"א סימפסאן (שלא הי' אז בניו יארק כנ"ל) ושאלו האם הרבי מסר לו פעם אוגדן מכתבים ("בריוו קייעס") סגור, הנ"ל השיב בשלילה.

אומרים שבמאמר ד"ה "באתי לגני" שיצא לאור ליו"ד שבט יש בו רמזים.

בכל העיתונים היהודיים דווח היום בהרחבה על ההסתלקות, וכתבו אודות גדולתו של הרבי ועל עבודתו הכבירה להחזקת היהדות ברחבי תבל.