י"ד אדר תשמ"ב

יום ג' י"ד אדר פורים ה'תשמ"ב

ב- 10:05 ירד לתפילת שחרית עטוף בטו"ת והמגילה בידו הק', והניחה על קצה הסטענדר. סידר את הרצועות על אצבעו וכן את התפילין ש"י וש"ר את הקשר והרצועות, וכן סידר הקשר ש"ר ושתי הרצועות לפני "ויברך דוד", ובשיר של יום ועוד פ"א בתפילה לאחרי חזרת הש"ץ וכן במשך התפילה נגע בתפילין ש"ר אך לא כ"כ הרבה פעמים כמו כשעומד ש"ץ, אד"ש התיישב לאחרי "מזמור לתודה" והתרומם כשהש"ץ סיים "וירם קרן לעמו", ונשאר לעמוד עד לאחרי סיום כל התפילה. הפסיעות לשמו"ע עשה 3 פסיעות שאינם שלימות [4] וחזר לחזרת הש"ץ ב-"ונאמן אתה" התרומם ל'קדושה' ג"פ ב'קדוש' פ"א ב'ברוך' ופ"א ב'ימלוך' לאחרי קדושה בדק את הציציות [באמצע סידר את 2 הרצועות של האצבע כנראה סידרם א' על השני וכשסידר התפילין בשש"י הסתכל על הרצועות ובין א' על השני - ולא נגע בהם לסדרם] לאחרי שהוציאו את הס"ת והניחוהו על הבימה עד שהתחילו לקרוא, אד"ש קרא בספר תהילים (שמעתי שקרא פעמיים פרק ע"ב).

במחיאת עמלק שבקריאת התורה לא הכו ברגלים - כרגיל. קריאת המגילה כמו אתמול אך לא הבחנתי אם אד"ש אמר הברכות וכו' כמו בלילה אך באמת כן אומר כמ"ש בסה"מ תש"א בהנהגות אדמו"ר, בזמן קריאת המגילה אד"ש אינו מתנוענע אלא עומד ישר רגל א' עומדת ישר והשני' מעט מקופלת ואתה מכה את המן בד"כ. בסיום הקריאה התחיל לגלול את המגילה ובאמצע ניגש לסידור לומר...

לאחרי התפילה הכריזו בנוגע למבצעים שיהי' ביתר שאת וביתר עוז. אח"כ יצא אד"ש בידו המגילה וסידורו, שרו "ויהי בימי אחשוורוש" ובדרכו הורה להגברת השירה. בין שחרית למנחה נסע לביתו עם מגילה עטופה בנייר חום, ובין מנחה למעריב נסע שוב לביתו. יצא למנחה ב-3:15 חילק צדקה, שרו "ויהי בימי אחשוורוש" עד שאד"ש הגיע למקומו, אד"ש ישב בצד דרום כמו בש"ק במנחה, התיישב לחזרת הש"ץ נעמד ב'מודים', ונשאר לעמוד עד סיום התפילה. אחרי התפילה התחיל אד"ש "אך צדיקים..." ובדרכו הורה להגברת השירה.

למעריב יצא ב-6:45 שרו "ויהי בימי" אך לא הגיב [לאחרי כשנכנס, הת' משה גרונר ניגש לאד"ש לקבל את המתנות לאביונים, אמר שהרבי זייער אופגעלייגט]

התוועדות ב-9:30-1:30 כשאד"ש נכנס שרו "מארש" נפוליאון בשיחה א' דיבר אד"ש על שהימים האלו נזכרים ונעשים וצ"ל באופן כאילו זה חדש ממש ולא שזה הי' לפני זמן רב והשמחה של פורים צריך להמשיך לכל השנה. בשיחה ב' דיבר אד"ש: לכאורה מה החידוש ממרדכי שישב בשער המלך הרי כבר הי' לעולמים תמיד היו היהודים שרים וכוי"ב וכן רואים בדניאל וכו', וכן כל סיפור האריכות של המגילה עד שהגיעו לנס פורים לכאורה הי' צריך להגיע ישר עם סיפור הנס אלא שהמגילה רוצה ללמד את חינוך היהודי כפי שכתוב בתחילה את הענין שהי' סעודת המלך ונתן כרצון איש ואיש דהיינו כשיהודי מבקש אוכל כשר כשנמצא בסעודת המלך הרי בזה מגלה לכולם את האמת שהוא יהודי ואינו מתבייש מאף אחד ואדרבה עם יאכל מאכלים אסורים ורוצה להידמות לגויים הרי בזה אפי' הגויים רואים שהוא שקרן ורק "צבוע" כי האמת שהוא יהודי ואז הם לא יאמינו לו ג"כ לשאר ענייני המלוכה כי רואים עליו שהוא יכול להיות מציאות אחת יהודי, ולעשות הפוך - אחד בפה ואחד בלב (דו פרצופי) ולכן א"א להסתמך עליו כי אם הוא משקר כעת הרי שקר א' יגרום לעוד שקרים ובפרט שהוא בשער המלך, הוא עסק ציבורי צריך הוא לדעת את האחריות המוטלת עליו להתנהג כראוי כי ממנו לומדים כולם ולכן אינו יכול להגיד אחטא ואשוב כי אפי' אם הוא ישוב הרי לא יוכל להחזיר את השאר שלמדו ממנו לעשות מעשים שאינם רצויים ואם אינו מתנהג כראוי הרי הוא מתכחש למציאותו האמיתית נשמה שנתתה בי טהורה היא. ואז הגויים מתרחקים ממנו וכפי שרואים שג"כ הגויים קוראים להמן-המן הרשע.

וזהו ההוראה לאמא יהודי' שלא תחשוש מלשלוח את בנה לשחק עם ילדים גויים עם ציציות בחוץ וללמדו שיברך ברכה ע"י הגויים ג"כ כי אדרבה כנ"ל שאם לא יעשה כן הרי חבריו יראו שהוא שקרן-דו פרצופי ואז זה יגרום שיתרחקו ממנו ורק אם יתנהג כראוי אז יחבבוהו וכו'. ועוד יותר כזה ג"כ יחנך את הגויים שכשרואים אותו מברך לפני שאכל את הסוכרי' ושואלים אותו מה אומר והוא עונה להם בפשטות שמודה לה' על הסוכרי' שנתן לו ואומר שהכל נהי' בדברו!!! ומזה לומד הגוי לפני שאוכלים דבר הרי דבר ראשון צריך להודות לנותן ולומר לו "טענק יו" "תודה" ויש כאלו שחושבים שדבר זה שייך רק ל"פאנטים" וע"ז אומרים לו שזה רואים במפורש במגילה שבכדי שישמעו אותו ויכבדוהו זהו דווקא כשנתנהג באופן של גאון יעקב. שנולד לבן אברהם יצחק ויעקב. ובת שרה ורבקה רחל ולאה. והוא עושה במטבח 2 סטים וכו' וכו' ואינו מתבייש בזה ובאבא וסבא וסבתא שלו שכך עשו כי אם יתבייש הרי יהי' כנ"ל שיתרחקו ממנו ודווקא כשעושה כך אז יכבדוהו ואפי' כשנמצא במדינה כזו, וכמו שהי' בזמן ההוא שכ"ז הי' עוד לפני שאסתר הייתה המלכה וכו', לעשות כרצון איש ואיש.

שרו "בך ה' חסיתי" בתחילה נענע אד"ש מעט בראשו [אח"כ שרו את השיר זמן רב עד שהתחילו לבד להגביר השירה אח"כ התחיל אד"ש שיחה] הרב מ. אשכנזי ניגש עם כוסית משקה אל אד"ש... ואמר לו הרבי 'שיהי' לך רפואה שלימה'. אח"כ דובר איך הדברים הם מובנים בשכל שמה שכתוב במגילה, תעשה אמא לבנה ב'ברוקלין' הבירה בתשמ"ב וא"ז רואים מהמגילה איך שהקב"ה עשה שהנס יקרה כמו שמסופר בתחילת המגילה שג"כ ע"ז עושים את הברכה. שאחשוורוש היה מלך על 127 מדינות ואיך שמרדכי היהודי הגיע מהגולה עם אסתר שהיא בת דודו וכו' וכו' וזה הכל עשה הקב"ה וכך הוא רצה וכן הוא בחינוך הילדים כרצון הקב"ה וכמו שרואים שעפ"י טבע בכדי לזרוע גרעין א' צריכים לזרוע 100 זרעים בכדי שאחד יצמח ועכ"ז היהודי זורע מפני שמאמין ב"חי העולמים וזורע" אף שזה אינו עפ"י שכל אדם יעשה כזה דבר כי הרי יפסיד, כן הוא בעניינינו אח"כ בשיחה דיבר אד"ש בנוגע לבקשת אסתר "כתבוני לדורות" שזהו פעם הרביעית כי הרי הוא כבר נכתב בתנ"ך, שרו "אל תירא", "עוצו עצה", ו"אך צדיקים", ואד"ש עשה בידו הק' כמה פעמים להגברת השירה. אח"כ מאמר ד"ה ליהודים הייתה אורה ושמחה. אח"כ בשיחה השישית דיבר אד"ש בנוגע לפורים שהוא ענין של וקיבלו היהודים מה שהחלו לעשות שהחג הוא רק יום א' וכו'. שרו "יפרח בימיו" ואד"ש נענע בראשו להגברת השירה. ובשיחה השביעית דיבר אד"ש שההוראה לדורות ממרדכי אינו כורע ומשתחווה. שעל כל יהודי הרי "ה' ניצב עליו" וצריך לעשות בסומ"ר וע"ט ועי"ז יכריע את כל העולם כולו לכף זכות. ישנם כאלו הטוענים זהו רק פשעט'ל בתניא היכן מוצאים זאת בנגלה ואמר אד"ש שזהו רמב"ם מפורש שלעולם יראה אדם עצמו שקול וכל העולם כולו שקול וכו' וע"י מעשה א' או דיבור או מחשבה א' יכריע את העולם כולו לכף זכות ויביא ישועה והצלה ואיפה זה נעשה - בשושן הבירה ע"י המלך שמאן מלכי-רבנן הפועלים בדבר הם החיילים בעלי מס"נ אין להם עניין לעצמם אלא כל עניינם הוא למלך ובכדי להגן על הארץ ולדרים עליה ולהרחיב את הארץ וזהו מפני שזה נוגע לעצם הנפש של המלך. ובזבז אוצרות המלוכה כי זהו המלחמה האחרונה עם הגלות האחרון וזהו לא חידוש של הרמב"ם ח"ו זהו ממשה רבינו ומשה אמת ותורתו אמת וידוע מ"ש ש'ממשה עד משה (הרמב"ם) לא קם כמו משה'. וידוע כשמוסיפים "אחד-י"ג" למשה זהו נעשה גימטרי' של משיח (אדמו"ר הריי"ץ כותב זאת) וזה כבר רשום ונמצא בקופיר אד"ש חייך ואמר זה לא נוגע שזה נמצא בקופיר והעיקר שיהי' המעשה. שיעשה מעשה א' או דיבור א' או אפי' מחשבה א' שזה יכריע את כל העולם כולו שיביא את משיח ומדברים אל אותו ילד או הילד עם הזקן הלבן וצריך לדעת שאליו מתכוונים ... שה' ניצב עליו. ועשה אפי' מחשבה טובה א' הוא יביא את המשיח. כעת במוצאי פורים ובתחילת שושן פורים כאן ב-770 איסטערן פארקווי ועוד אם יגיע ל"עד דלא ידע" הרי לא ידע לספור את המחשבות.

שימצאו א' שיתנדב להיות עד דלא ידע ויוציא י"ח את כולם והכוונה רק לא' ולא יחשבו להורות היתר שכמה ישתו יותר מ-4 פעמים וכו', כי הם המרכבה, ולא מרכבה למשקה שבכוסית. ואח"כ יעשה א קולע, שאז נעשים הראש והרגליים בהשוואה אחת וירקדו לקראת משיח צדקנו שיבא ויגאלנו למטה מעשרה טפחים... אד"ש חיכה זמן מה אח"כ אמר נמצאים אנו במדינה שכל דבר הולך ע"י בחירות ובחירות חשאיות אח"כ יספרו את הפתקאות ויראו מי נבחר להיות המוס"נ והיות וישנו העניין של "עולת נדבה" שיתנדב א', ואין בזה עניין של קופץ בראש כמו שמוצאים במגילה אלא יהי' ונהפוך הוא, וזה בוודאי שיהי' המן ארור ומרדכי ברוך רק שיעשו מהמן ג"כ בכל לבבך-בשני יצריך שיהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכו' [כדבר אד"ש את זה אחז בידו את המטפחת ונענע ידו לפי הדיבור..] וכן הזכיר את מה שכתוב בהגדה שנאמר ב'חד גדיא' חייך ואמר שאף שחב"ד אינם נוהגים לומר זאת אך הענין נמצא שושחט מפרשים ומשך אל גבול הקדושה. א' [מוטי שטינברג] מנחלת הר חב"ד באה"ק, אמר לחיים על כוס גדולה ואד"ש הצביע עליו ושאל זהו 'עולת נדבה' [דאס איז די עולת נדבה?], אח"כ הגיע מאחורי אד"ש הרב קאזרנובסקי עם כוסית ואמר לאד"ש "כל הפושט יד נותנים לו" ואח"כ הדגיש שוב את המילה "כל" ואמר לו אד"ש 'אז מה אעשה לך' ולקח אד"ש את הבקבוק משקה שהי' ע"י (מרוסי') ומזג לו לכוסו ואמר לו לחיים ולברכה, ולאריכות ימים ושנים, אח"כ ניגש ג"כ הרב ליווי.

אח"כ אמר אד"ש להנ"ל האם יכול לעשות ג"כ קולע, ולאחרי שעשה קולע על השולחן התחילו את הניגון הידוע "אי וואדיע מיא ניע..." ואד"ש מחא כפיים בחוזק, כל פעם שמתחיל הניגון שוב מחא כף בחוזקה ובאמצע התחיל לעשות תנועה בידו הק' להגברת השירה ואח"כ בשני ידי' הק' ואח"כ בשני ידיו הק' ברציפות בלי הפסק, וממש הייתה השמחה בלי גבול ואין לשערה במילים כלל, שמחה שלא הייתה כדוגמתה [אומרים שזה כבר כמה שנים] וכך שרו ורקדו ואם הי' נמשך יותר זמן היו עוד מגיעים לכלות הנפש עוד לפני שמשיח התגלה ב-770 איסטערן פארקווי.... באמצע התחילו לשיר את המילים על ניגון זה "ווי וואנט משיח נאו". כל הנוכחים נעמדו על רגליהם בלי יוצא מן הכלל ורקדו על מקומם. אח"כ כשהפסיק אד"ש להורות להגברת השירה... עם שני ידיו הק' ישב והסתכל על כולם אח"כ הפסיק אד"ש ואמר היות ונמצאים ב"קיימו מה שקבלו כבר" שיגידו ניגון שמח"ת. ואד"ש מחא כפיים בזמן ששרו אח"כ דיבר אד"ש בנוגע שצ"ל שלימות ג' העניינים ומיהו יהודי "וכל עמי הארץ מתייהדים" - גיור כהלכה. וכן דיבר מקודם לכן כפי הנהוג לעשות מגבית ל'קרן רבינו', שיתנו וכל המוסיף מוסיפין לו ושיכתבו שמם ושם אמם [לא צ"ל 'רצוא' כנ"ל אלא 'שוב' - מעשה בפועל] אח"כ שרו ניגון ההכנה ואדמוה"ז, 'ניע זוריצי כלופצ'י'

אח"כ שר אד"ש "צמאה לך נפשי" ובפסוק 'כן בקודש' שינה אד"ש בפעם הראשונה אמר 'כן בקודש חזיתיך מע, מע ארץ צי' בלא מים' ובפעם הב' אמר 'כן בקודש חזיתיך לראות נפשו וכבודך'. אח"כ התחיל 'ניעט ניעט'. אח"כ דיבר שיראו לעשות בנוגע להכנות למבצע פסח שיעשו כינוסים וידברו על ההכנות לפסח עם הילדים שהם הכירוהו תחילה והשיב לב אבות על בנים - ע"י בנים שיהי' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אח"כ שאל היכן הסופרים של הס"ת, זירקנד ומארץ ישראל, הגיע העניג ושאל אד"ש זה מקליפורני' (הוא כותב בארץ לקליפורני') ושאלו אד"ש האם התחיל את השני' (ענה כן) אד"ש נתן לו לחיים וברכו לחיים ולברכה ושיהי' בהצלחה רבה וכן לזירקינד אח"כ שאל אד"ש האם ישנם עוד סופרים מהס"ת ואמר א' שם של מישהו ושאל אד"ש האם הוא כותב ואמר הנ"ל בוודאי. ושאל אד"ש האם כותב א' מהס"ת ואיזה ואמר הנ"ל 'באפאלו' ושאל אד"ש היכן הוא (לא הגיע אף אחד) [שומעים] שהוא אמר: שהוא בעד דלא ידע, ואמר אד"ש משהו... אח"כ הכריז בדבר ברכה אחרונה לא התחיל כי בשמחה אח"כ שרו "כי בשמחה" ובאמצע דרכו הורה להגברת השירה. אח"כ נסע לביתו שרו הניגון הנ"ל "ווי וואנט" והורה להגברת השירה. [באמצע ההתוועדות מזג שוב אד"ש מבקבוק משקה מרוסי', לכוסו ואח"כ ניגש הרב מענטליק להוסיף יין.]