י' ניסן תשמ"ב

מתוך יומן 770
יומן 770

ש"ק פר' צו שבת הגדול י' ניסן ה'תשמ"ב

ירד לתפילת שחרית ב-10:00 הודיע לליבל (ס' וועט זיין) סאיז פאראן א פארברענגען (כרגיל) שרו "האדרת והאמונה" אך אד"ש לא הגיב, מברכות ק"ש עד קרה"ת באמצע הפסיק להמשיך התפילה, עיין בתהילים בעיקר בפרקים פ', ופ"א, בקדושה - 'ממקומך מלכינו תופיע' הש"ץ שר בניגון של 'לכתחילה אריבער' ואד"ש רק נענע בראשו כי ידו הייתה על מצחו הק' ועיין בספר התהילים. כשאמר שש"י שם את הסידור על התהילים הפתוח והשאר כרגיל. המפטיר אמר דפ' צו ודילג כפי המנהג. במוסף הורה לנגן ב"הוא אלוקינו" ומתחילת 'כתר' התחיל לעיין שוב בתהילים. אח"כ שם את התהילים תחת החומש. הש"ץ ניגן על המילים "שתעלינו בשמחה וכו'" את הניגון 'יפרח בימיו' ואד"ש הורה בידו הק' להגברת השירה וכן כששר על המילים 'ואת מוסף יום השבת' את הניגון אחד מי יודע ברוסית "דרושבא נאשה" וכן הורה להגברת השירה כשניגן הש"ץ "שים שלום" בניגון של "וביום שמחתכם". אחרי התפילה שרו "ווי וואנט" ואד"ש הורה להגברת השירה.

התוועדות 1:30-5:25 אד"ש הורה לא. שם טוב לומר לחיים על כוס גדולה. וכן אד"ש קרא בידו הק' לי.י. העכט הוא לא הבין שהרבי קורא לו וחשבו שהרבי רוצה בקבוק משקה ושמו בקבוק משקה ואד"ש עשה בידו הק' אות ביטול וכשרצו להוריד את הבקבוק אמר אד"ש שכבר ישאר אח"כ ניגש הרב העכט אד"ש נתן לו לומר לחיים ואמר לו כמה מילים: 'מדוע אתה יושב מולי עם פנים נפולות-חמוצות (אתה כמעט מבלבל אותי) (פאר חמארעטע פנים)? אתה מודאג בנוגע לשמחת החג של המוסדות?! יש לי אדם שיממן את זה (דאגתי על אדם שיממן את זה)'.

לאחרי ההתוועדות נתן אד"ש את הבקבוק והמזונות לר' משה ירוסלבסקי.

כששרו "על אחת כמה וכמה", וכן כששרו "והיא שעמדה" אד"ש הורה בראשו להגברת השירה לעבר א' שעמד ומחה כפיים וכששרו "אבוא בגבורות" הורה בראשו הק' להגברת השירה לעבר ד"ר וייס שעמד ומחה כפיים. כששרו את הניגון "ווי וואנט משיח נאו" אד"ש מחה כפיים במהירות.

בשיחה א' דיבר אד"ש שצ"ל הוראה ממ"ש "למכה מצרים בבכוריהם" שג"כ המצרים עצמם הם הכו את בכוריהם שג"כ כשעוסקים בענייני מצריים - עוה"ז צריכים לעשותם לקדושה וכמו ר' נחמי' מדוברובנה שעשה חשבון וכל ספרה הייתה באמת ספרה וידע שעשה משא ומתן באמונה ולבסוף הס"ה היה אין עוד מלבדו. כי זה הי' כל עניינו אפי' כשעסק בענייני העולם. ובשיחה ב' הוסיף אד"ש שהחידוש הוא לאחרי יציאמ"צ שנמצאים באופן של למעלה ממדידה והגבלה הרי לגבי דרגה יותר גבוהה זהו הגבלה שזהו הי' ענין "ופרצת" שעברו את הירדן. וכן הוא בא' שהוא באופן של למעלה ממדידה והגבלה והשני משבח אותו עד שמגיע לשבח שהוא "ופרצת'ניק" הרי עד כמה שעסק עד כעת במבצעים הרי צ"ל כעת למעלה מזה. אח"כ הרבי הסביר את כל פרק פ' שבתהילים ואמר שאם יסביר באריכות יגיעו כבר ל-82 ולכן רק יאמר נקודות. וכשהסביר בנוגע ל"ילעגו למו" אמר שנמצאים בגלות ויהודים וילדים צועקים 'דאלאי גלות' וישנו א' שצועק שהגלות הוא טוב ועוד אומר זאת בשם "דעת תורה".... וזה רואים עד כמה חושך כפול ומכופל. וכן אמר שהדין הוא שאבא אסור לו להרביץ לבנו מגיל 13 שנה והן אמת שאנו בנים של ה' וישנו ענין הגלות כדי לגלות כוחות הנעלמים של בנו וכו' אבל עד כמה השיעור. הרי כעת עברו יותר מ-19 מאות שנים שאנו מוכים בגלות....

הרבי דיבר בהתוועדות על יוחנן כהן גדול שכיהן 80 שנה והצליח ליכנס לק"ק סימן שהי' בו משהו ועכ"ז לבסוף נעשה צדוקי. וכתוב בנוגע לר"א בן דורדיא יש קונה עולמו בשעה אחת ושואלים איזה עולמו הרי עשה כל הזמן עבירות, אלא שעולמו זהו ה-80 שנה של יוחנן כהן גדול. ואמר הרבי שאלו הם הלבושים של בן דורדיא... אד"ש שאל והיכן הלבושים, כי תשובה מועלת רק עבור האורות. הכל זהו במחשבה ודיבור. והעיקר צ"ל שיגיע למעשה ושהדברים יפעלו בו ובשומעים... [ואמר כשיהודי אומר קאפיטל תהילים כדבעי ה"ה זוכה לקבל "כלים" נעלים יותר] הי' מאמר כעין שיחה "בעשור לחודש וכו'" ולאחרי המאמר אד"ש לא אמר ושתה לחיים. אח"כ התפללו מנחה אד"ש עלה לתורה לפנ"כ ישב בקרה"ת וכן התיישב בחזרת הש"ץ לאחרי 'מודים' הסתכל על השעון (אולי מפני אמירת "עבדים היינו") אחרי קדיש בתרא התיישב אד"ש. לומר "עבדים היינו" באמצע הפסוק כמה וכמה פעמים וכן אחרי שגמר, אד"ש הסתכל בסידור והמשיך לנענע בראשו - לחשוב... אחרי התפילה התחיל אד"ש "על אחת..." ואד"ש הורה בדרכו להגברת השירה. למעריב ירד ב-7:10 שרו ורקדו "הרנינו לאלוקים" ואד"ש הורה להגברת השירה. אחרי תפילת מעריב ברך א' מנחלת הר חב"ד [בומי](א. פרידלנד) ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה והרבי ענה בהוב"ש ואמן, אחרי הבדלה אד"ש חיכה עד שהמבדיל ישתה רוב כוס ואז התחילו לשיר "הרנינו לאלוקים" ואד"ש הורה בידו הק' להגברת השירה. אח"כ נסע אד"ש לביתו שרו "הרנינו" והורה להגברת השירה אח"כ המשיכו לרקוד ב-770 ולאחרי החזרה על ההתוועדות ישבו והתוועדו עד (שהאיר השחר) אור הבוקר.