י' תשרי תש"י
יום ב', יום הקדוש, יוהכ"פ
לתפילת מוסף עבר לפני התיבה הרב שמואל זלמנוב.
כ"ק אדמו"ר שליט"א עלה למפטיר יונה.
ב"הפסקה" שבין תפילת מוסף למנחה עלה הרמ"ש שליט"א למפטיר יונה במנין מיוחד שעשו עבורו בביהמ"ד למטה.
בתפילת נעילה, שינה כ"ק אדמו"ר שליט"א מהנהוג בשנים האחרונות ולא הרשה בשום אופן למהר בתפילה, וציוה להאריך מאוד בתפילת נעילה, באופן בלתי רגיל כלל.
- *
במוצאי יוהכ"פ בעת הסעודה התוועד כ"ק אדמו"ר שליט"א. ההתוועדות היתה בהפתעה ונכח בה קהל קטן ביותר. להלן כמה נקודות משיחות הק', עם תיאור מפורט ממהלך התוועדות מיוחדת זו:
- מהחושים המיוחדים שאאמו"ר (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) נתברך מהשי"ת - הי' אאמו"ר מחשיב את חוש הציור בדיבור. את הכל לבטאות בדיבור את הדבר כאילו שהוא חי. שהרי זהו עיקר ענינו של כח הציור לבטאות את החיות שבדבר. לצמצם ולכווץ את ה"גולם" ולבטאות ולגלות את החיות. ה"גולם" מוכרח להיות, כי מ"חיות" לבד לא שייך לעשות ציור, אמנם העיקר בציור הוא לגלות את החיות עד שה"גשם" עצמו נהי' חי - ה"גולם" שהוא עפר נעשה חי. ולא רק שה"גשם" נעשה חי, אלא אף ה"חומר" נעשה חי, הוא מרגיש את ההפלאה שב"חומריות" על ה"גשם", שאז נרגש ב"גשם" אור וחיות פנימי.
פתגם זה אמר אאמו"ר במוצאי יוהכ"פ, לפני עשרות שנים, ובאותו מעמד אמר: ביום כיפורים זה הרגשתי את הענין במוחש. ידעתי זאת גם קודם, אבל במוחש - זה התחדש לי ביוהכ"פ זה. כאשר שאלו את אבי מה הכוונה "במוחש?" ענה: ראיית פני הרב. משמע שבאותו יוהכ"פ ראה אבי משהו שאחרים לא רואים אותו. כאשר עומדים בכאלו "ד' אמות" צריכים להיות "גאר אן אנדערער" (= אחרת לגמרי).
- אבי הי' אוסף פתגמים וסיפורים ששמע מהחסיד הרשב"ץ ומשאר זקני החסידים. אחד הסיפורים הי': פעם נכנס חסיד לסבא (אדמו"ר מוהר"ש נ"ע) ליחידות, ושמע ב"יחידות" ענין: "עמוק עמוק מי ימצאנו", והפי' בזה שה"מי" המרמז ל"מי ברא אלה", הוא "ימצאנו" מלשון "אויסדריקן - אויסקוועטשן" (= לבטאות ולמצות). היינו לראות את הכח המהווה, את החיות האלקי ואת ההשגחה הפרטית שבכל דבר. לדוגמא, כאשר נדמה לאדם שבעצם הוא צריך להיות עתה במקום אחר, אך למעשה הוא מגיע לכאן, ונדמה לו שזה בטעות, אך האמת היא שאי"ז טעות, כי יהודי לא הולך לבד אלא מוליכים אותו. הוא צריך להיות כאן מפני שהוא צריך לקחת "עפעס" (= משהו) מכאן, והוא הביא משהו לכאן, מפני שיהודי לאן שהוא הולך הוא מביא משהו, אלא שזה בהעלם. "דער נעמען פון דאנען איז אויך בהעלם" (= מה שהוא לוקח מכאן היא גם בהעלם), אלא שעליו "אויספאקן" (= לפתוח) את אשר לקח מכאן.
- האברכים שבעבר "האבען זיך געריבן" (= היו כרוכים) מסביב לזקני החסידים. זקני החסידים נתנו והאברכים קיבלו "עפעס", ואת ה"עפעס" הזה הם הנחילו לדורותיהם. אכן זהו חסיד, וזוהי התוועדות חסידית.
- כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן, ואמר: עכשיו צריך להיות "מהירות", הד' ימים שבין יוהכ"פ לסוכות הם הלא כנגד הד' אותיות דשם הוי'. ועתה - מוצאי יוהכ"פ - הוא ה"קוצו של יו"ד", "אבער דאס איז א אור מבהיק".
בסוף ההתוועדות ציוה לנגן, ואמר: "מען דארף זינגען א פנימיות'דיגען ניגון וואס - (והראה בידו הק') - זאל דורכנעמען".
- אחר ברכת המזון על הכוס - את הכוס לא שתה כ"ק אדמו"ר בעצמו, כי אמר שקשה לו לשתות כעת יין, ונתן אחר ברהמ"ז את הכוס לאחד מהמסובים שיעשה הברכה בפה"ג וישתה - אמר "עס וועט זיין א פרייליכער יאר. די התחלה פון דעם יו"ד איז געווען בשמחה און די שמחה פון דעם יו"ד [ברשימה אחרת: די שמחה פון דעם קוצו של יו"ד] זאל נמשך ווערן אין די אלע ד' אותיות,.
אחר כך נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א קנקן יי"ש מהשלחן להרה"ח ר' שמואל לוויטין ואמר: "מען זאל פארבריינגען אין בית המדרש".
כשיצאו מהחדר שרו את הניגון כי בשמחה תצאו וכם הלכו בריקוד בחדר הסמוך וכ"ק אדמו"ר שליט"א הביט בפנים צהובות ושוחקות.
- *
הלילה, מוצאי יום הכיפורים, הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח מברק לכללות אנ"ש בכל מרחבי תבל וזלה"ק:
בבקשה למסור לאנ"ש גוט יום טוב.
יוסף יצחק שניאורסאהן
