כ"ג אייר תשנ"ג

יום שישי כ"ג אייר

כ"ק אד"ש מה"מ לא יצא לתפילות היום.

היום נודע על כך שקבוצה נוספת של שלוחים ממוריסטאון היוצאים לקראקאס - קיבלו את הסכמת וברכת כ"ק אד"ש לכך. אי"ה ביום שני לאחר חג השבועות יוצאים הם לדרכם צלחה.

ליל שבת קודש

ציבור גדול, כמידי שבת, נהר לבית רבנו שבבבל, בצפי' ובתקוה לצאתו של כ"ק אד"ש מה"מ אל הקהל. הפעם האחרונה שזכינו לראות את פני מלכנו, היתה במנחת שבת שעברה, לפני כשבוע ימים; מובן איפוא כי בלבם של אנ"ש והת' פעמה התקוה והתשוקה בצימאון רב "לראות וליראות".

ואכן, בשעה 9:00 לערך נשמע קול ריצה... עשרות בחורים יורדים מ'הזאל הקטן' בריצה מבוהלת, לאחר שהוקפצו ממקומם לקול הדפיקות שנשמעו על דלת ההול - המשמשות כסימן לצאתו של כ"ק אד"ש מה"מ, ובתוך פחות מדקת זמן נכנס מלך המשיח אל החדר המיוחד. יקצר המצע מלתאר את אווירת השמחה ששררה בקהל כאשר נודע כי כ"ק אד"ש מה"מ ישתתף יחד עם הציבור...

[לאחר מכן נודע כי קודם התפלה בקשו מכ"ק אד"ש מה"מ לצאת לתפילה והסכים על ידם].

הש"צ, הרה"ח ר' אליהו שי' ליפסקער, ניגש לעמוד. ב'לכה דודי' ניגנו כרגיל, ובסיומו ניגנו במנגינת 'חיילי אדוננו', עם המלים 'יחי אדוננו . . מלך המשיח לעולם ועד', בשמחה רבה ועצומה.

בסיום התפלה, לאחר 'קדיש בתרא', החל הקהל ספונטנית לנגן "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", אך דא עקא, עברה דקה ועוד דקה ו"עדיין לא נגלה"... הוילונות מורדים, ולא ברור אם יצא אל הקהל; ולאחר דקות ארוכות של שירה-תפלה מעומק הלב: 'יחי אדוננו'... - יצא כ"ק אד"ש מה"מ אל המרפסת, נפתח הוילון, ומלך המשיח נגלה דרכו כשהוא סוקר הקהל בהביטו לשמאלו, ומיד הפנה מבטו ממולו ועודד קלות מאוד בראשו הק', ובפיו הק' ממלמל כל העת. כו"כ פעמים הביט כלפי מעלה, וכעבור 4 וחצי דקות סימן בתנועה קלה בראשו הק' לסגירת הוילון.

יצויין כי למרות שכ"ק אד"ש מה"מ לא עודד בשטורעם במיוחד, הי' זה מספיק בכדי להעלות את 'מורל' הקהל ולהלהיב את העם, שהמשיך בשמחה נרגשת לשיר ולרקוד את ה"הימנון" 'יחי אדוננו'...

• * *

מבט של משיח...

בהמשך למדווח ביומן הקודם אודות העו"ד הגדול מצרפת שהגיע לחצר הרבי, וחייו קיבלו מפנה חד כתוצאה מהבטה של רגע, בבחינת 'עין בעין יראו' - נודע אשר אותו עו"ד שב בינתיים לצרפת, ובהתלהבותו כי רבה - "שלח" מספר בחורים לכאן, שיזכו אף הם כמותו... אותם בחורים אכן הגיעו לחצר ובמשך כל ימי ביקורם שוחחו עם מארחיהם, בהפגינם במלות זלזול על אמונתם של החסידים ברבם ובמשיח וכו'... אך עתה, לאחר התפלה בליל שבת, זכו אף הם למבט של הצדיק, והנקודה היהודית התעוררה בהם מעצם ראייתו של הרבי, ותגובתם לא איחרה לבוא: "מדוע כל הרבנים הספרדים שותקים ולא פוסקים שהרבי הוא המשיח וחייב לבוא?!"...

עתה מחכים לקבוצה גדולה יותר שתבוא בעקבותם, כנאמר: "מצוה גוררת מצוה" ו"חברך חברא אית לי'"...