כ"ה אייר תשנ"ג
יום ראשון כ"ה אייר
בשעות אחה"צ נסגר בית הכנסת, לרגל ה'קאנווענשן' של נשי ובנות חב"ד. כינוס זה, יש לציין, מתקיים מידי שנה ביום הזה בהשתתפות כ"ק אד"ש מה"מ, וגם הפעם מפעמת התקוה כי כ"ק אד"ש מה"מ ישתתף בה.
בכינוס נאמו מטובי המרצים, כמו הרה"ח ר' יוסף הלוי שי' וויינברג והרה"ח ר' שלמה שי' מאיעסקי ועוד.
הכינוס החל בשעה 4:00 ונמשך עד 7:00, כשבלב כולם צפי' ותקוה שכ"ק אד"ש מה"מ יואיל להשתתף בכינוס זה, כפי שהי' גם בתשרי השתא.
ואולם לפועל לא זכינו... וכ"ק אד"ש מה"מ לא השתתף, אם כי שלח שליחות מצוה לצדקה: דולר לכל אחת ואחת. גם לתפילות לא יצא כ"ק אד"ש מה"מ.
זוקף כפופים
ראינו צורך להביא בקצרה את נאומו המרתק ורב-התוכן של הרב שלמה שי' מאיעסקי:
"במזמור התהלים של הרבי מופיע הפסוק "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", ובסיום המזמור נאמר "עוד ינובון וגו'". בפסוקים אלה נאמר דבר מאוד אקטואלי: שהצדיק יפרח כארז, וכמו עץ שחרף זקנותו וסיכויו להתייבשות, הרי ניתן להמשיך להחיותו והוא נהי' מלא לחלוחית - עץ צעיר; כך יהי' אצל הצדיקים בימות המשיח, שאף שהם יהיו זקנים, מ"מ באופן פיזי הם יתחיו ויהפכו לצעירים.
"באופן כללי, כשמדברים על צדיקים, אומרים לנו חז"ל ש"תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם", וככל שהם מזקינים ה"ה גדלים מבחינה רוחנית ורגשית. ישנם סיפורים רבים המצביעים על כך שלמרות שהיו צדיקים גמורים ובדרגא הכי גבוהה, מ"מ ככל שחולף הזמן והם נעשו מבוגרים, הרי יחד עם זה נעשו הם גדולים יותר משהיו לפנ"כ; אך זה במובן הרוחני.
- "אבל אצל הרבי ראינו זאת (גם) במובן הגשמי: לא עלינו, אחרי המאורע בתשל"ח עם התקף הלב, הנה לא רק שהרבי חזר לאיתנו כמקודם, אלא יתירה מזו: הרבי עשה ופעל הרבה יותר ממה שהי' לפנ"כ: הוסיף עוד מבצעים, כדוגמת "מבצע ס"ת", "צבאות-ה'", "תקנת לימוד הרמב"ם", מבצעים בקנה מידה גלובלי, חובקי עולם. הרופאים נדהמו לראות את התוועדות י"א ניסן תשמ"ב, ביום ההולדת השמונים, שהרבי התוועד עד ל-3 לפנות בוקר, ולאחמ"כ חילק תניא'ס עד שש בבוקר. לאחר תקופה זו התחיל גם כל הענין של 'דולרים', כשהרבי הי' עומד על רגליו במשך שעות, ומדבר עם אלפי אנשים מידי יום ראשון -
"מ"מ, ב'קאפיטל' זה מדובר על מה שיהי' בבוא המשיח. ובאם נעקוב אחר הנאמר ב'קאפיטלך' הקודמים - ניווכח כי הדברים תואמים למציאות היום-יומית: אשתקד התחיל הענין ד"יושב בסתר עליון" - פרק צ"א, שבו נאמר על משה רבנו שהי' מכוסה בענן כיון שהי' צריך להגיע למדריגה יותר נעלית בתורה; את זאת ראינו באופן שלילי - כאשר הרבי נכסה כאילו מאתנו, כך שאין ספק שקאפיטל זה יקויים במלואו עם כל מה שנאמר בו ובפרק שלאחריו: שבימות המשיח יהי' ענין של שבת - באופן כללי, ובאופן פרטי - במילים "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ועוד וגו'" - שהרבי יהי' יותר ויותר צעיר, כ'יונגערמאן', ונראה זאת בעינינו הגשמיות.
"וליתר ביאור - יש להקדים: ישנה ברכה הנאמרת כל בוקר: ברכת "זוקף כפופים". בברכה זו מודים להקב"ה שמיישר אנשים כפופים ומקימם על רגליהם. לדבר יש מובן חסידי: ידוע שהחילוק בין אדם לבהמה, הוא שהאדם הולך על 2 והבהמה על 4. ומהו ההבדל - בהמה הולכת על 4 ורואה רק את הארץ, ולעומתה האדם הולך על 2 ורואה גם את השמים. לרוע המזל ישנם אנשים שהולכים על 2 ויכולים להיות כבהמה - שרואים רק את הארץ: הם לא רואים רוחניות, לא רואים אלוקות.
להפסיק להסתכל כבהמה...
"זכורני שנסעתי במונית, ודברנו אודות מיקומם של הארון והלוחות, שקבורים מתחת לאדמה וארכיאולוגים לא מצאו אותם, וכשיבוא משיח אנו נגלה זאת. הנהג מאוד התלהב ואמר: "אתה יכול לתאר לעצמך מה יהי' כשימצאו אותם?" עניתי: "כן, זה יהי' דבר שיצא מגדר העולם!" שוב שאל: "אתה יכול לתאר לך כמה כסף זה יעלה?"... כאן רואים שאדם יכול להסתכל על דבר כה נעלה ורוחני, כבהמה - כסף.
"בזמן כזה, שאנו מסתכלים על הרבי, צריכים לבקש מהקב"ה בבוקר, באופן כללי ובפרט ביחס שלנו לרבי, שיהי' "זוקף כפופים". "שיזקוף אותנו" - שבמקום לראות דברים כ'ארץ' - נראה את ה'שמים' שבזה. הרבי הוא אמנם בשר ודם - אך הוא איש אלוקים. וכפי שהמגיד אמר על הבעש"ט, שבאם לא הייתי רואה זאת בעיני הגשמיות, לא הייתי מאמין שהוא ילוד אשה. כך כל הדברים שאנו מסתכלים על הרבי, צריכים להסתכל באופן של 'שמים'.
"מסופר שאצל האדמו"ר האמצעי הי' חסיד שהתחיל להתלונן על העבירות שלו, והרבי הפשיל לו את השרוול, והראה לו שעורו צפד עליו עקב העבירות שלו... כמובן שמי שיסתכל כ'בהמה' על היד של אדמו"ר האמצעי, יגיד שיש כנראה בעי' בעור, איזה 'אגזמה', משא"כ חסיד, שיודע שאצל הרבי כל דבר הוא רוחני - ה"ה מבין שזה קשור עם העבירות שלו, והרבי ידע בדיוק איזה חסיד גרם לכך עם העבירות שלו.
"המחשה נוספת לכך ניתן לראות מהמסופר שלאדמוה"ז הי' משהו באף, וכשהצ"צ ראה את הציור האורגינל של אדמוה"ז, העיד שזו תמונה נכונה - על-פי ראייתו את אותו דבר שהי' באף. מדוע הי' זה כך? ובכן: בעיניים בהמיות הדבר נראה כבעי', אך הצ"צ הסביר שלאדמוה"ז היתה שאיפה לוהטת אל הקב"ה, עד כדי כך שאמר "איך וויל ... דיך אליין", ותשוקה זאת השפיעה על אפו הגשמי.
"דוגמא נוספת: המגיד ממזריטש הרכיב משקפיים, ואדמוה"ז הסביר שמאחר שהוא הי' רואה מסוף העולם ועד סופו - כדי שיוכל להתמקד על מקום מסויים הי' חייב ללבוש משקפיים (שיגבילו כביכול על הראי'); בעינים בהמיות הדבר נראה שזה בגלל שהוא מזדקן וכו', אבל כשמדברים על רבי יודעים שזה דבר רוחני. וכן הוא בכל הדברים של רבי!
"גם ידוע שהמגיד שלח שליח לבית הכנסת שר' אהרן מקרלין אמר בו את 'שיר¬השירים', כיון שהוא מרעיש בזה בעולמות העליונים והדבר מפריע למגיד לישון. החסידים לא התלהבו מגודל אמירת 'שיר-השירים' של ר' אהרן, אלא מהפלאת השינה של המגיד, שלמרות ששיר השירים פעל גדולות למע' - השינה של המגיד חשובה מכך...
"הוא הדבר אצל הרבי שליט"א: אפשר להסתכל בעיניים בהמיות: בשל המצב הגשמי יש רופאים וכו'. אך בעיניים רוחניות אנו מבינים כי כל מה שקורה עכשיו ה"ז חלק מ"חבלי משיח", שכן הרבי אמר ש"הגיע זמן גאולתכם", כך שכמובן כל מה שקורה עכשיו הם היסורים והחולי שמשיח עובר עד שהוא מגיע. לא שאנו מבקשים זאת ח"ו - אנו רק מפרשים את מה שקורה, היות וצריכים לראות את ה'שמים' שבזה, שכל מה שקורה הוא רוחני.
"אך יחד עם זאת, אנו, בתפילתנו "זוקף כפופים", מבקשים מהקב"ה כי נראה זאת בעינינו הגשמיות...
"רק לפני מספר שבועות, בפסח, אירע מקרה יוצא דופן - כאשר הרבי רצה לערוך את הסדר מוקדם מהרגיל: התפלה היתה מוקדמת והרבי אכל מוקדם. ובכן, בעיניים בהמיות אפשר לחשוב מה יכולה להיות הסיבה לכך... אבל כשמסתכלים באופן של שמיים, נזכרים במה שהרבי נהג לומר אין-ספור פעמים על אדמוה"ז, אשר כשהיתה מחלוקת בין צדיקי הדור מי ינצח במלחמה: נפוליון או הצאר, ובשמים החליטו שמי שיתקע קודם הוא ינצח - ידוע שהאדמוה"ז תקע בשופר עוד קודם התפלה, והבארדיטשובער אמר: "הליטוואק ניצחני"... א"כ בעיניים בהמיות אפשר לומר שאדמוה"ז הי' רעב והתפלל מוקדם. חסיד, לעומת זאת, לא ידע אז שיש מלחמה וכו', הוא רק ידע שזה ענין רוחני...
רואה את הכל...
"אדמו"ר הקודם כותב שכאשר אדמוה"ז הי' יורד להקפות ב'פנים מאירות', הי' בכך סימן שזהו זמן הארה למעלה; אותו דבר רואים אצל הרבי כשיוצא ל"יחי", ולפעמים מעודד בידים וסוקר, ואתמול בלילה זכינו שהרבי עודד מאוד חזק בראשו הק' - בתור 'אנוש' אפשר לומר שהרבי הסתכל פה ושם, אבל בתור חסיד - כל תנועה היא דבר רוחני, ואם הרבי מעודד חזק יותר ושר יותר - זה סימן טוב למה שהולך למעלה... אין ספק שהדבר כך.
"עכשיו זהו זמן שבו חייבים אנו לחזק את התקשרותנו לרבי. הרבי הרי הוא נשיא הדור, נשמה כללית, וה' נותן חיות לכל הדור דרך הצדיק שבדור... הרבי מעורב בכל מה שהולך בחיים שלנו ורואה את כל מה שכל אחד עושה. בחנוכה הי' ניתן לראות איך שכל העולם מסתכל על הרבי ואפשר היה לראות מה נעשה בכל מדינה ומדינה. הדבר אולי נותן לנו מושג של "מה" ו"איך"... שהרבי יושב בחדר ורואה הכל. "יושב בסתר עליון" ורואה את כל העולם. ולא רק שרואה את כל מה שאותו יהודי פועל, אלא שנותן וממשיך השפעות וכוחות ע"מ שנוכל לעשות את מה שאנו עושים.
"כעת הדבר הוא יותר מתמיד, וכפי שבא' מהשיחות האחרונות שהגיה הרבי לפני כ"ז אדר, דיבר בענין "וכתתו חרבותם לאתים": שמה שקרה בין ארה"ב לברית המועצות ה"ז מימוש הנבואה של אחרית הימים, כנ"ל, והרבי אף הוסיף: ש"מי שגרם לזה הוא נביא הדור", והרבי ציטט מהנביאים, שכתוב עליו (על הנביא שבדור) שהוא זה שיגרום למלכי העמים שיורידו ויפרקו את נשקם, וע"י ההכרזה של נשיא הדור שאמר בדיבור: "הגיע זמן גאולתכם" - התאחדו אומות העולם לעשות שלום. והרבי הוסיף: ש'הצהרה זו התקבלה ב-UN, השוכן באותו מקום שמשיח הדור נמצא, ולא רק באותו מקום, אלא גם בסמיכות לאותו זמן - קרוב ליום יו"ד-י"א שבט, יום הנשיאות של הנשיא של הדור האחרון לגלות ודור הראשון לגאולה';
"וכ"ז תוצאה ישירה מהפעולה של הרבי בעולם, למרות שבעיני בהמה אפשר אולי לא לראות כך...
"גם ידוע הסיפור על כך שכשגורבצ'וב הגיע לוואשינגטון, אמר הרבי בהתוועדות בפומבי, שכעת הזמן לשינוי המצב ברוסי'. אף א' מכל אותם 'חוזי העתידות' לא תיארו במוחם שכך יהיה, להיפך - הם טענו כל העת שעתה הסיכויים גדולים שהמצב ייעשה גרוע. אף גורבצ'וב עצמו לא שיער כך, אך הרבי בכ"ז אמר שהמצב ילך וישתפר - עד ליציאת היהודים מרוסיה. ודבר זה פעל הרבי ע"י אמירתו שכך יהיה...
"ואם בענין רוסי' עסקינן, ידוע גם הסיפור בהקשר ל"הוא רע" שסיפר הרבי בהתוועדות, כשאח"כ אמר ג"פ "הוא רע", ומספר ימים לאחמ"כ מת הצורר הידוע 'סטאלין'.
"ובנוגע לפועל:
"בכל הנוגע למה שקרה לרבי - צריכים להסתכל כחסיד! בזמן כזה חסידים הולכים עם שני דגלים: א. הגיע זמן גאולתכם, וב. המילים הנוספות שהרבי התריע וצעק - "טוט אלץ וואס איר קענט". "בשנת תשכ"ד, למי שזוכר, כשהרבי התוועד ולפתע באמצע ההתוועדות הפסיק ואמר כמ"פ "נו", וכעבור 10 דקות אמר הרבי שבאם ה'עולם' הי' אומר 'לחיים' על יציאת היהודים מרוסי' אז כל היהודים שברוסי' היו יוצאים, וכאשר לא אמרו - הפסידו זאת... כשהרבי אומר היום: 'נו', הוא תובע משהו. וכמו בגשמיות, כאשר אדם נמצא בחדר וזקוק לחמצן, ואנשים בחדר יושבים ולא מבינים את רצונו, רק בוכים ולא נותנים חמצן... הוא אומר להם: לא איכפת לי שאתם מצטערים - תביאו חמצן;
"אותו הדבר כאן: אפשר להתפלל, ללמוד; אך הדבר העיקרי שהרבי אמר - "שכל אחד יעסוק בעניני משיח". זה מה שיבריא את הרבי!
"ברצוני לסיים בסיפור המובא בלקו"ד על מה שארע בתקמ"ז, קצת יותר מ-200 שנה, כשהחורף התחיל מוקדם והרבה מהחסידים שבאו לאדמוה"ז נחלו, עד ששכבו במצב קריטי. החסיד ר' פנחס רייזיס סיפר: באתי לאדמוה"ז ואמרתי לו שיש הרבה חסידים חולים. אדמוה"ז נשען על ידיו והי' בדביקות למשך זמן, ופקח את עיניו ואמר: "תורה זה אש, 'אש דת למו', החמימות של התורה תשרוף איתה את האש שהגיע מהקרירות. תאמר לכל החולים שיבואו להקפות בשמח"ת, ועי"ז יתרפאו". הדבר התפרסם מיד בכל העיירה וכולם סיפרו ש"אדמוה"ז אמר שהחולים יבואו לבית הכנסת להקפות".
"החסיד ר' משה עם שני בניו וחתנו שהו בבית דודם המתנגד, כשכולם קדחו בחום גבוה. דודם, ר' אייזיק, הי' יהודי זקן תלמיד חכם גדול ומתנגד, וכשרצו ר' משה ובניו ללכת לביהכנ"ס - גער בהם "הכיצד יכולים אתם ללכת לבית הכנסת. "מצוה הבאה בעבירה היא". מדובר כאן בפיקוח נפש גמור, שהרי בקור הנוכחי ודאי שלא תוכל אתה, ר' משה, שאתה יהודי מבוגר - להלחם עם המחלה, וח"ו וח"ו... אתם הורגים את עצמכם!"
"גם כשבאו ר' פנחס וחבריו כדי לקחת את ר' משה ובניו לביהכנ"ס - יצא לעברם ר' אייזיק וכשכולו אש להבה גער בהם: "הסתכלו על ר' משה איך שהוא חסר הכרה ובקושי יכול לזוז. אם רק יצא החוצה - ימות!" אך כשר' פנחס אמר לצעירים ש"אדמוה"ז צוה לבוא" - החלו לרקוד. ר' אייזיק החל שוב לזעוק שהדבר נוגד את ההלכה, וציטט מכל מיני גמרות ומימרות - אך לשווא. ר' משה עצמו סיפר שהרופאים אומרים שנשארו לו רק כמה שעות, אך בהיכנסו לחדר השני וראה אשר חתנו עומד לידו וממתין שיקחוהו, אמר אשר הוא "מתבייש בעצמו". הוא החסיד הגדול והמבוגר אמונתו בספק, ואילו אצל הצעירים הללו אין שום שאלות... לפועל, צעקות ה"רוצחים" לא עזרו לו לר' אייזיק, ומתוך ניגוני שמחה יצאו כולם לעבר בית הכנסת של אדמוה"ז. המשך הסיפור ידוע, איך שכולם נרפאו ור' אייזיק עצמו הפך לחסיד גדול. לשנות את השאלה...
"גם היום אנו הולכים וצועקים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", ואנשים סביבנו צועקים: "משוגעים אתם" ומצטטים גמרות וכו'. אך לנו אסור לשכוח דבר אחד: כמו שאז ראו כולם ניסים ונפלאות עד שר' אייזיק עצמו הפך לחסיד - כך היום נראה ב"הגיע זמן גאולתכם", וכל העולם יצעק וירקוד יחד עמנו בשמחתנו. כששני יהודים נפגשים, שואלים הם אחד את השני: "מה יהי'". את המשפט הזה צריכים לשנות, שהרי את מה שיהיה יודעים אנו: הרבי הרי הבטיח שהוא יגיע ורק צריכים לזרז את בואו. מה שצריכים אנו לשאול זה רק "מתי זה יהיה"... והתשובה לכך היא: שככל שנעסוק יותר בעניני משיח ונגרום לעוד ועוד אנשים שיאמינו בו - נקדים את בואו, ונוכל בקרוב ממש לזכות ולראות בעיני בשר את הרפואה השלימה של הרבי ולצעוק, עם כל העולם כולו, 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד'".
