כ"ה מנחם-אב תשנ"ג

יום חמישי כ"ה מנחם-אב

לתפילת המנחה נכנס כ"ק אד"ש מה"מ בשעה 1:50 לערך, ולפני התפלה נכנס חתן כדי לקבל הסידור מידו הקדושה. בסיום התפלה יצא כ"ק אד"ש מה"מ אל המרפסת כאשר הש"צ אחז באמצע 'קדיש בתרא'. כ"ק אד"ש מה"מ הביט לשמאלו, ובתום הקדיש החלו לנגן 'יחי'. כ"ק אד"ש מה"מ לא ישב בנוח, וסימני כאבים ניכרו על פניו הק', אך הדבר לא מנע ממנו להתקרב ולאחוז במעקה בידיו הק', והביט על הקהל שעמד למטה, ובראשו הק' עודד את השירה. לאחמ"כ התיישר חזרה ושוב נראו הכאבים על פניו, עד שסימן בידו הק' לסגירת הוילון. הגילוי נמשך 2:15 דקות.

בעת התפילה השתתפו גם ה'דיי קעמפ' של מוסד פר"י, ובסיום התפלה עברו 'הקייטנים' ב'יחידות' ע"פ כ"ק אד"ש מה"מ, וכ"ק אד"ש מה"מ הביט עליהם והניד בראשו הק'. לאחר 4 דקות נגמרה ה'יחידות'.

ולאחר שזכינו אמש לתפילת ערבית עם הרבי, לא פלא שרבים וטובים הגיעו והתייצבו בזמן המשוער לתפילה, והחל מהשעה 8:30 החל 770 להתמלאות בקהל. חלק מהאנשים עוזבים את המקום לפני שבת, ביניהם אורחים ותושבים שחוזרים להרי הקטסקיל, כך שהתקוה מפעמת בלב כולם לזכות להשתתפות כ"ק אד"ש מה"מ ב'מעריב'. אך ככל שחלף הזמן והשעה החלה להתאחר, החלו האנשים להתפזר, ולאחר שהתפללו ערבית יצאו מבית הכנסת באכזבה משהו...

בשעה 10:00, כש-770 הי' כמעט ריק מאדם, והבחורים למעלה אחזו באמצע 'שיעור משיח' (בעניני גאולה ומשיח) - נשמעו לפתע דפיקות בדלת הזאל הקטן, המבשרות: "מעריב נאו"! חיש נמסרה הידיעה ב'משיח ביפער'ס' והקהל נהר ל-770 בשמחה רבה ובהפתעה גמורה, וכעבור כ-5 דקות נכנס כ"ק אד"ש מה"מ לחדר התפילות לקול שירת הקהל 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד'. בסיום התפלה זכינו שוב לראות את מלכנו. כ"ק אד"ש מה"מ הביט לשמאלו, והי' נראה שמסתכל על שתי תינוקות שהיו בידי הוריהם, ומשך למע' מחצי דקה לא הסיר עיניו הק' מהם, לאחמ"כ פנה למולו. כ"ק אד"ש מה"מ שהה במרפסת דקה ו-40 שניות, ובמשך כל הזמן עודד את השירה בראשו הק'.

ממקורות בלתי רשמיים נודע על ביקור רופא עיניים היום אצל הרבי.

בצהרי היום התקיימה פיזיותרפי' ע"י מר טוני ומר מייספילד. הדבר נמשך ארוך מהזמן הרגיל, כ-50 דקות, בהם עמד כ"ק אד"ש מה"מ משך כ-5 דקות, וא' החידושים של היום הי' בכך שלא נאחז בידי שני הפיזיותרפיסטים, כבפעמים הקודמות, אלא בצד השמאלי נתמך במקל, ותוך כדי כך נשען מעט גם על צידו הימני, ולדעת המבינים נחשב הדבר כבשורה משמחת והתקדמות במצב.

ידיעה זו עברה בשמחה רבה בין ציבור אנ"ש והתמימים, אם כי, כרגיל בידיעות שעוברות מפה לאוזן, נוצרו אי-דיוקים בעובדות, והשמועות ידעו לספר על 'שעה של עמידה על הרגליים' וכיו"ב... ולא נותר לנו אלא להוסיף כי הלואי והדברים היו נכונים!

הבוקר ביקר גם מר אופיר ועשה פיזיותרפי'.

התוועדות ליל שישי

'ליל שישי' נחשב בתומכי תמימים, כידוע, ל'ליל שימורים', ומנצלים אותו, בין היתר, להתוועדות חברים. גם הערב, ב'ליל שישי', אירגנו תלמידי הקבוצה התוועדות מיוחדת שנטלו בה חלק - המשגיח הרב יצחק שי' שפרינגער, ואורח מאה"ק, הרב ליפא שי' קורצוויל.

הרב שפרינגער דיבר אודות חביבות (הבחורים) הת' אצל הרבי, ועד כמה יקרים הם לרבי וכידוע שנקראים בניו של הרבי, אשר למרות שצריך לאהוב כל יהודי, אעפ"כ בין אב לבנו ישנה אהבה וחיבה מיוחדת, ולפיכך, מובן עד כמה צריך להשתדל למלא אחר רצונו של האב... בהמשך הדברים הזכיר את העובדה שמפעם לפעם הוא עולה ל'פנימייה' לבדיקות, והטעים והוסיף: כיון שכל בחור הוא אוצר, יש צורך איפוא במשנה זהירות לנקות ולהסיר אבק וכיו"ב שיכולים להצטבר בו, וזה תפקידו של המשגיח...

הרב קורצוייל, עורר על הצורך של כל בחור, להרהר ולהחליט כבר היום, בעודו בחור בישיבה, על עתידו המוחלט ביציאה לשליחות להפצת היהדות! אשר, למרות שזו עבודה קשה ביותר, ועד שאין עבודה קשה כזו כאן בעוה"ז, מכל מקום, ישים לו מטרה זו לנגד עיניו, ובפרט שמי שרוצה להיות מונח ועסוק בלימוד התורה גם לאחר הנישואין, בעת ירידתו לפעול הדירה בתחתונים - הרי העצה הכי יעילה והכי בטוחה לכך היא להחליט על 'שליחות'! שכן, החלטה זו תחייב אותו להתעסק כדבעי בלימוד התורה, כי בבוא הזמן יצטרך למסור שיעורים, בגמרא או בחסידות...

• * *

בכינוס של 'המטה העולמי להבאת המשיח' שהתקיים ב-770 בט"ו באב, דיבר ועורר בין השאר חבר וועד הרבנים הכללי-המרכזי, הרב שניאור זלמן שי' גורארי'. מפאת חשיבות הדברים שנאמרו רואים אנו צורך לפרסם הדברים:

"הערב הוא זמן המתאים לדיבור והתעוררות בהוספה בלימוד התורה ד"מאן דמוסיף יוסיף", ולעניננו: היום זה הזמן שע"י הוספה בלימוד התורה מוסיפים חיות. פשוט מוסיפים חיות אצל הרבי! חוץ מהשיחה שהזכירו קודם ע"ד ההוספה בלימוה"ת בט"ו באב, הרי הדברים מובאים בפירוש בגמרא, "דמאן דמוסיף יוסיף", שע"י שנלמד תורה - נוסיף חיות. וכיון שכך, מובן ופשוט שצריכים להוסיף במסי"נ - כדי להוסיף חיות ברבי! ובפרט הוספה והחלטה בלימוד הרמב"ם, אשר מתקרבים אנו לסיום המחזור העשירי (!).

"אמנם, נוסף לכל האמור, ברצוני לעורר עוד נקודה, והיא שונה מדבריהם של יתר הנואמים... מכיון שאצלם יכול להיות ש'הסברים' פועלים בהם, להיותם נפש זכה... אצלי 'הסברים' לא פועלים! אבל דבר אחד כן פועל: התרגלתי בכל השנים לשמוע לרבי! לפנ"כ הוא יכל לדבר, ועשה זאת בדיבור, והיום הוא בינתיים לא יכול לדבר, ולפיכך עושה הוא עכ"פ בכל כחותיו, בכך שהוא יוצא אל הקהל מתי שהוא יכול, וכל יציאתו, אני חושב, היא להחדיר את ענין "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח", ובמילא כשהוא לא יכול לעשות בדיבור, ה"ה עושה בכחות שהוא יכול. ודאי שהיום הוא מאוד מאוד חשוך, ומחשיך עוד יותר, וממילא זקוקים אנו לחיזוק גדול גדול, והחיזוק הוא שלמרות שכל עניני השכל מראים להיפך, ועוד יותר: שיש ענין ש'אלמלא נגדוה'... קל להיות במסי"נ דקה אחת, אבל לעמוד הרבה זמן במצב כזה מי אומר שהי' מחזיק. ובפרט שאנחנו כבר עומדים במצב זה כ-17-18 חודשים! והרבי כשהי' בריא דיבר ודיבר ללא הפוגה, משא"כ היום, לדאבוננו, אין המצב כן, ומובן עד כמה מר וחשוך לנו ("ביטער ופינסטער); אבל הבה נתבונן: לו הרבי הי' אומר לנו היום: "קינדערלאך, אל תתפעלו - אט אט קומט משיח"! האי זה מתעכב, הרי ב"אני מאמין" אומרים 'ואע"פ שיתמהמה עכ"ז אחכה לו'! ולכאורה איך אומרים "ואם יתמהמה", הרי זה מקרר את האמונה בביאת המשיח היום, כאשר מודעים לאפשרות כי יכול להיות מצב של "מתמהמה"? אלא, באם אין לך את ההרגשה שאם יתמהמה אחכה לו, אז אינך מאמין! ב'אני מאמין' חייבת להיות גם התנועה של "אם יתמהמה", בדיוק כפי שהרבי הי' עומד היום ואומר: "אט אט קומט משיח", שאז ודאי היו כולם מאמינים ומחכים. א"כ היום, שאינו מדבר, אך בכ"ז יוצא מידי יום ל'יחי המלך' ומעודד בתנועותיו הק' - האם אין הדבר גדול מזה...

"ולהוסיף: איני יודע מה יגיד העולם - אבל איני מתפעל! אני בין כך לא יקבל כאן בעוד 10 שנים מעמד של 'מגידות', ובמילא אני יכול להגיד מה שאני אוחז... כשהרבי [הריי"צ] הגיע לאמריקה, היה המקום, כידוע, מגושם בתכלית. אפילו אנשים שלנו כששמעו בלילה הראשון לבואו, שרוצה לעשות את אמריקה למקום תורה, נכנסו המבוגרים שבהם ואמרו שהם חסים על הכבוד שלו ושל אביו. "אמריקה 'ארץ אוכלת יושביה היא'. היא אוכלת את כל הגדולים ובמשך הזמן מה יהי' - היתכן שדיברתם כאלו מילים?!"... כזה מצב הי' אז אמריקה, והרבי התחיל אז לייסד ישיבות וחדרים פה באמריקה, כמו ברוסי'. ובתחילה הדבר הי' מאוד מאוד קשה, עד שהעולם אפי' העיד שדבר זה הוא 'חכמה' של ליובאוויטש! או-אז קמו מתנגדים וחשבו שהם יעשו לרבי 'להכעיס' בכך שיקימו 'תורה ומסורה'...

אני נזכר בקוריוז מעניין ("א גלייך ווערטל"): בפולין הי' לי מחותן ולו היו שני ילדים אחד הי' חכם וטוב, השני הי' טיפש גדול ורע. קם החכם ואמר לאחיו: תשמע, אתה יודע שכשאתה אוכל מלח שורף לי בעינים! אותו רע חשב שזה אכן רציני, וכך עשה: הוא לקח מלח ואכל. והוא לא ידע שההוא רצה פשוט לדאוג שההוא יאכל מלח... הוא הדין לעניננו: ענין הקמת החדרים והישיבות זה לא ענין שלנו בלבד. הרבי רצה שהעולם יעשה כן בעקבותיו, ולכן עשה הרבי באופן שהם יעשו 'להכעיס', ובנתיים יפעלו את רצון הרבי שאמריקה תיהפך למקום תורה! ולאחמ"כ כשליובאוויטש עשו בעלי-תשובה, עשו אף הם בחכמתם 'להכעיס' וכפי שנקרא בפיהם 'קירוב רחוקים', ומה יצא מזה בסוף? שעוד יהודי התקרב! ברור שההתחלה והכח המניע צריך לבוא מליובאוויטש, שהם צריכים לעסוק בהפצת המעיינות, וכפי שהובטח למורנו הבעש"ט ש"לכשיפוצו מעינותיך חוצה - קאתי מר", והוא הי' המתחיל. זו היתה העבודה של ליובאוויטש - אבל כדי שהדברים יחבקו את כל העולם, כל אחד ואחד, לא הי' רע בכך שגם המנגדים נגררו אחרינו בהכנת העולם לגאולה...

"דבר נוסף ברצוני לספר: בהגיעו לווארשא [בדרךי לא"י], אמר הרבי, שלו הי' המושג של רבי וחסידים בתקופת שלמה המלך, יכול הי' להמשיל את אהבת בנ"י להשי"ת ואהבת השי"ת את בנ"י, כאהבת רבי את חסידיו והחסידים את הרבי, ולא הי' צריך למשל של חתן וכלה... כשהרבי אמר את זה בפולין, נעשה 'שטורעם' ואנשים צעקו 'געוואלד', איך 'מתיימר' ה'ליובאוויטשער-רבי' לומר כי את 'שיר השירים' הי' הוא אומר אחרת... [טענות מוכרות, לא?! בדיוק כמו שצועקים היום על הרבי בנוגע למשיח]. אז כל ה'גוטע פריינד' של הרבי לא ידעו מה לעשות. היתה להם רחמנות על הרבי וחשבו "אז ער האט אויסגערעט"..., ובטוחים היו שיחזור בו מדבריו. וכשנראה לבסוף שהוא בפירוש התכוין לזה, אז התחילו לדבר בענין של אהבה בין יהודים להקב"ה... אז נהי' באלגן עם ליובאוויטש. הרווח הי' ברור - שסו"ס יהודים דיברו שצריכה להיות אהבה בין יהודים להקב"ה, דבר שעד היום לא ידעו מזה! שוב ראינו את ה'תרגיל' האמור - "אז פשוט אזיי האט מען אויסגענארט באופן אז זיי האבן געטראכט אז זיי גיין מאכן א רעה פאר ליובאוויטש" - ויצא מזה אך טוב...

"והיו עוד ענינים שאין כאן המקום להאריך בזה.

"בזמנינו אנו, כשהרבי יצא החוצה וצעק שמשיח בא, וכולם שומעים וכולם יודעים שסוכ"ס זה לא ישאר בגדר סוד, והדברים מתפשטים והולכים, והללו קמים ואומרים: תשמעו שהליובאוויטשער רבי אומר כזה דבר! אזי נהי' רעש ו'שטורעם' "נישט שייכות צו זאגן". 'מה זאת אומרת שאומרים שהליובאווישער רבי הוא משיח, איך זה שייך?!'

"ובכן, אני חושב שהדברים פעלו כמו שצריך...'עובדים על העולם', שהם ידברו בנתיים בנוגע למשיח! מדוע אתם חושבים וצועקים שהעולם לא יכול לעכל זאת? להאמין במשיח הם חייבים לומר, כי באם הם לא היו מאמינים במשיח לגמרי אז מה הי' להם אז... אלא שטענתם היא מדוע הליובאווישער יהי' משיח - שיהי' ההוא..., ומה יוצא מזה בינתיים? סוכ"ס אפילו הלא-טובים מדברים אודות המשיח והם מאמינים שיש משיח, ולא רק משיח בכלל אלא בדור הזה..., אחרת החסידים לא היו כאלה 'נרעשים', וממילא מוכרחים הם להודות בכל! חייבים להודות שיש משיח, שהוא ירד לעולם הזה, והמשיח הזה הוא לא מלאך אלא אדם, ולא סתם אלא צדיק, אלא שאומרים שלא צדיק זה הוא המשיח, אלא ההוא..., ומבלי להכנס לפרטים ושמות, הרי, לעצם הענין, זה עצמו שאפשר ע"י זה להחדיר האמונה - זה גם טוב! מכיון שסוכ"ס אי אפשר להחדיר בכולם את אותה אמונה מיד, אז הדברים באים בשלבים...

שוב, מדובר במצב ש"מ'נארט אויס"... וה"אויסנארט איז א 'הארעלע' לשם שמים"..., ואני אוחז שלא רק שזה עוזר לנו, עובדה היא שאנו רואים בעינינו שהרבי עומד ומעודד, והרי התרגלנו בכל הענינים שדבר שהרבי אומר מפורש, ה"ז וודאי שמאמינים, אם כן, כשהוא מראה בעיניים עם כל התנועות ומידי יום ביומו הוא יוצא, זה עוזר לנו שגם לאחר כל צרות ה-17-18 חדשים שעברו והזמנים החשוכים שנראים לעינינו, והעולם כבר 'התרגל' ורואה שהרבי לא בריא, ויש את הקושי' הזאת וקושי' אחרת -

אבל בשעה שהרבי עומד לבד וצועק ומראה בתנועותיו הק', יכול להיות אצל מישהו ספק? אלא מאי, זה קשה! וודאי שזה קשה, וודאי שצריכים לבקש ונבקש מהרבי שהגאולה תהי' מה שיותר מהר, ושגם אנו נזכה לזה! אמן ואמן!.