כ"ה ניסן תשנ"ג

יום שישי כ"ה ניסן

בשעה 1:45 נכנס כ"ק אד"ש לתפילת מנחה, ובסיומה לא יצא אל המרפסת. הקהל ניגן, כהרגלו, "יחי אדוננו כו'" משך זמן, עד שנודע [כאשר כבה האור] כי כ"ק אד"ש עזב את חדרו המיוחד.

החל מימים אחרונים דפסח כ"ק אד"ש אינו נראה בכי טוב, וכפי שמבחינים בכך על פניו הק' שסובל, וכמו"כ נראה חיוור מעט, והדבר בא לביטוי גם בצאתו אל הקהל (בשהותו במרפסת) לזמן קצר מאוד, חצי דקה עד דקה, וללא עידודים מיוחדים.

ואמנם שמענו מפי כמה מהתמימים, שהי' זה בעת היותם שקועים "על התורה ועל העבודה" בשעות היותר מאוחרות של הלילה, כמקובל ב'ליל שישי', ולפתע שמעו אזניהם צעקות וזעקות כאב (היל"ת) מחדרו של הרבי. הללו נחרדו ונאלמו דום למשמע הצעקות הנוראות שהדיהם הגיעו אף מחוץ לכותלי 770. אח"כ נודע שכל זה נמשך כשלוש שעות...

מסתבר כי הי' זה א' הלילות המכאיבים ביותר מאז כ"ז אד"ר אשתקד, וכפי שהתבטא הרב י.ק., שהי' זה הלילה הגרוע ביותר מאז כ"ז אד"ר.

כן נודע אשר מאז אחרון של פסח נשמעות "סימני כאב" מחדרו של הרבי - אלא שלא הי' זה עד כדי כך כפי שהי' בלילה זה.

בשעה 5:00 לפנות בוקר, כמידי יום, הגיע המזכיר הריל"ג ל-770 ונכנס מיד לכ"ק אד"ש. הבחורים שעמדו בקרבת מקום יכלו לשמוע את תשובות כ"ק אד"ש בענייתו "יע", "ניין", "נו".

לקראת שבת ניתלו מודעות מטעם 'המטה העולמי להבאת המשיח' - אודות הכינוס שיתקיים במוצ"ש בקשר עם כ"ח ניסן ("עשו כל אשר ביכלתכם").

ליל שבת קודש

בית הכנסת המה מאדם, הכל מצפים בכליון עינים לכניסתו של כ"ק אד"ש לבית הכנסת, אך ככל שחלפו הדקות, הסתבר כי הסיכויים להשתתפותו של כ"ק אד"ש בתפילת 'קבלת שבת' קלושים... ואכן בשעה 8:45 נמסרה "הודעה רשמית" ע"י גבאי בית הכנסת - להתחיל להתפלל! הוי אומר כי לא נזכה "לראות וליראות"...