כ"ו ניסן תשנ"ג
יום שבת קודש
קריאת התורה התקיימה בזאל למעלה בשעה 11:30, כשכל הדלתות (עד לחדרו הק') היו פתוחות.
הבעל קורא הי' הרה"ח הרה"ת ר' מרדכי שוסטערמאן, ובעליות כובדו כל חברי מזכירות כ"ק אד"ש.
מאוחר יותר, בשעה 1:35, נודע ע"ד תפילת מנחה הקרבה ובאה, וכ-10 דק' לאחר מכן נכנס כ"ק אד"ש אל החדר המיוחד. היתה זו איפוא בשורה משמחת במיוחד עבור הקהל - לאחר שאתמול, כאמור, לא זכו "לראות וליראות" כלל וכלל.
ואכן זכינו גם "ליראות" וגם "לראות" - כאשר בסיום התפלה, לאחר אמירת הפרק(י) אבות, יצא כ"ק אד"ש אל המרפסת. הקהל ניגן בחיות ובמרץ "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", ועם פתיחת הוילון התקרב כ"ק אד"ש למעקה המרפסת, סקר מעט את הקהל, וכעבור דקה ומחצה סימן לסגירת הוילון, ובעודם סוגרים הוילון, עודד כ"ק אד"ש מעט בתנועות ראשו הק'.
לאחר התפלה התקיימה התוועדות חסידית, כמידי שבת, ובה חילק הרה"ח ר' דוד שי' רסקין ממשקה שהואיל כ"ק אד"ש לתת להתוועדות, וחזר על שיחת ק' של הרבי, והוסיף בדברי התעוררות.
גם השנה יזכו אנ"ש תושבי השכונה ל'סדר ניגונים וחזרת דא"ח'. הרעיון נפל לפני כמה שנים ביוזמתם של כמה אברכים מהשכונה, והחל מאז, בכל שנה בשבתות הקייץ מתקיים 'סדר ניגונים וחזרת מאמר חסידות'. במודעות מיוחדות שהדביקו המארגנים (הרב יוסף שי' לאש והרב ברוך שי' וילהלם), הזכירו לקהל על חידוש ה'סדר' והתחלתו בשבת זו, ובשעה 6:30 נקבצו רבים מאנ"ש סביב השולחנות המרכזיים ב-770, ניגנו הניגונים, ולאחמ"כ הרב חיים שי' סעריבראנסקי חזר מאמר דא"ח. מוצש"ק
בשעה 8:15 נודע על 'מעריב', ובתוך דקה נכנס כ"ק אד"ש לתפילה, ובסיומה יצא אל המרפסת. המבדיל 'הקבוע', הרה"ח ר' יהודה שי' קעלער בירך על הכוס. כ"ק אד"ש הביט לשמאלו ולאחמ"כ היישר מבטו אל המבדיל, ועם סיום 'ברכה אחרונה' סימן בידו הק' לסגירת הוילון. הקהל "הספיק" לנגן 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד', וכ"ק אד"ש עודד מעט בעת סגירת הוילון. כהנ"ל נמשך 2 דק' בלבד והשעה היתה 8:30. ליל כ"ז ניסן - "אני את שלי עשיתי"
הערב הוא "ליל כ"ז ניסן", וע"פ התכנית, כאמור, מתקיים הערב כינוס מיוחד באירגונם של צוות ה'מטה העולמי להבאת המשיח'. מסתבר כי המודעות "עשו את שלהן" ובשעה 10:00 לערך, סביב שולחנות ערוכים, התיישב ציבור גדול של אנ"ש והתמימים. לאורך קיר הבימה (שהיתה במרכז 770, מקום בימת ההתוועדות) נתלו סטיקרים של מבצע משיח שע"י המטה העולמי להבאת המשיח.
ולשם שינוי... מנחה הכינוס הי' אורח, שליח כ"ק אד"ש באטלי' הרב משה שי' לאזאר, שהנחה את המעמד בטוב טעם.
המנחה עמד בדברי הפתיחה אודות מהותו של היום, כ"ז ניסן - בעמדנו עתה ערב כ"ח ניסן, במלאות שנתיים ימים לשיחתו הידועה של הרבי לפעול ולעשות "ככל אשר ביכלתכם", ואולם עד היום לא השכיל איש להבין ולקיים את "תביעתו-הוראתו" של הרבי שליט"א; ועתה בערב זה, בימי הסגולה, "נעשים ונזכרים" בשיחה זו.
"ידע איניש בנפשי'" האם הוא ביצע את המוטל עליו בהתאם לתביעתו של הרבי, שכן, הרבי לא מינה שום 'ועד' למילוי וקיום ההוראות, כפי שכן הוא בשאר המבצעים, אלא אמר "איך גיב דאס איבער צו ידערער פון אייך" [= אני מוסר זאת לכוא"א מכם], והרבי אף הדגיש שיהי' לכה"פ אחד, שניים או שלושה שיקחו זאת ע"ע, והוסיף על כך הרבי ואמר "טוט אלץ וואס איר קענט"...
ומני אז, בודאי "נהפך העולם" בכל הקשור לענין המשיח, ובלי צל של ספק כל אחד עשה ופעל רבות במבצע משיח - אך מדברי הרבי בהמשך שיחתו הק' מובן איפוא כי בכך עדיין לא די, וכפי שאמר "והראי' - שמשיח עדיין לא בא"...
הבה נתבונן בגודל האחריות שהרבי הטיל עלינו, בדבר שמחכים עליו יותר מאלפיים שנות גלות, וכל הבריאה מחכה לזה!
- אמנם כל אחד משתדל להסיר ממנו דבר של אחריות, וכפי שהעבד מוכן לעשות הכל אבל באופן שהאחריות היא על האדון... אך הרבי הלא אמר ביו"ד שבט תשי"א - ומילים אלו מהדהדות באזניי כאילו נאמרו ביום הזה - "זאלט איר ניט לייגען קיין פייגעלעך אין בוזעם! קיינער נעמט פון אייך ניט אראפ די אלע שליחות'ן וואס דער רבי האט אייך געגבן, און קיינער וועט אייך ניט פארשפארן קיין ארבעט", אף אחד לא יעשה העבודה עבורכם - חב"ד דורשת שכ"א יעשה! והרבי הראה לנו דוגמא אישית איך חסיד צריך לפעול; וכשם שהי' אז, שהתחילו לפעול וראו כמה יכולים ופועלים - כן גם היום!
וזוהי התביעה שלנו כיום הזה, כשכל האחריות היא על הקב"ה, "שכינתא בגלותא" ואין ידוע כמה זמן זה עוד יחזיק מעמד, וממילא כשבאים כיום לאחר כל (וקול) ה'געשריי' "עד מתי", והצעקה מעומק הלב 'יחי' [וא"א לחשוד באף אחד שכשהוא אומר את ה'יחי' אינו מתכוין "בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו"... אלא שעתה נראה שצריך לפעול עוד יותר, בעשי' שעדיין לא נפעלה עד עתה, והראי', כאמור, שההתגלות עדיין לא היתה.
לאחר דברים מרגשים אלו, שהיוו "רק" את 'פתיחת הכינוס', הזמין המנחה את השוחט הוותיק (ממוסקווא מלפנים) הרה"ח ר' מרדכי ליפשיץ שיאמר-יכריז את הפרק תהלים של כ"ק אד"ש, קאפיטל צ"ב, פסוק בפסוק..
כל הקהל עמד על רגליו וקרא את הפרק אחרי הש"ץ שאמר את הפרק בשברון לב ומנעימה מיוחדת, ולאחמ"כ הכריז ג"פ יחי ואמר 'מי שברך'.
לאחמ"כ כובד יו"ר הבד"ץ הרב יהודה קלמן שי' מארלאוו.
הרב מארלאוו, פתח בברכת שבוע טוב. בעיקר המלוה מלכה נק' בקשר לזה שעברו שנתיים והתחיל שנה שלישית מאז שאמרו לנו לפעול עם אורות דתוהו.
ואין זה "מקרה נקרית" - הלילה מתחילה שנה עשירית של לימוד הרמב"ם, ואוחזים, בשיעור היומי, בהלכות כלים, שענינו, שאין כלל ענין של שבירה; והוא הדבר שנדרש מאתנו - "אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון", סבלנות כפי שהענין הוא.
לאחמ"כ עורר הרב מארלאוו על השיעור "היומי" בענין ההנהגה של כל חסיד ותמים - שבתקופה זו צריכים למעט בענין המחלוקת, ולמעט מלדבר בכלל בשבת, ולהתעסק אך ורק בלימוד נגלה וחסידות, ולפעול במה שצריך לפעול, בהתאם להוראותיו הק' של הרבי, און אויספירען גילוי המשיח, ושיהי' בהצלחה.
לאחמ"כ כובד חבר וועד הרבנים הכללי ליובאוויטש, הרה"ח ר' שניאור זלמן שי' גורארי'.
הענין העיקרי שעליו צריכים וחייבים לדבר היא הנקודה שאדבר בהמשך - חובת היום שהרבי הטיל עלינו לפני שנתיים: "איך גיב דאס איבער ... פון אייך". אני במיוחד חייב בכך, כי אז הרי הרבי אמר לי לאחר השיחה (בעת חלוקת השטרות לצדקה) "לא נגע ולא פגע", וזו האמת. וודאי שהרבי לא התכוין לשבור מישהו, אלא רצה לעורר שנפעל, וממילא עלי מוטל החיוב במיוחד.
אך לפני כן רציתי לעורר על נקודה הנוגעת ללב. כידוע, זו לא הפעם הראשונה בה רואים בחוץ איך שהרבי סובל פשוט בגשמיות. אין זה סוד - הכל יודעים, שומעים ורואים שהרבי צועק ואנו מחוייבים לעשות כל שביכולתנו על פי תורה. וכפי שנא' "ויזעקו אל ה'... ישלח דברו וירפאם". התירוץ של "והוא מחולל מפשעינו" הוא אמת, אבל לא רק שאינו צריך להביא לשמחה, אלא שמוטב שמכך נלמד ונתבונן היטב על "פשעינו"!
פירוד הלבבות הקיים בתוכנו כיום לא היה מעולם. אנו רואים שדוקא במקומות הגדולים והקדושים פירוד הלבבות גדול ביותר, והוא מביא לדברים משונים.
אנו מוצאים בחורבן בית ראשון שהעמידו צלם בהיכל. ולכאורה לא מובן: ממה נפשך, אם אתה מאמין באלוקים, מדוע אתה מעמיד צלם, ואם לאו, מדוע אתה מעמיד את הצלם דוקא בהיכל? אלא שזה כוחה של הקליפה המתגברת דוקא במקומות המקודשים ביותר.
נכון שגם ביחס לפירוד הלבבות יש תירוץ, כמובא במאמר מאדה"ז שזה סימן ל"חבלי משיח", אבל למרות זאת זה לא צריך להיות.
חייבים לומר תהלים. משום מה הענין הזה נחלש. סוף סוף הקב"ה עזר וראו שלאחר אמירת תהלים ועריכת תעניות פעלו הרבה בהטבת מצב הבריאות של כ"ק אד"ש מה"מ, ומדוע הדבר נחלש?
אמנם עסוקים בפעילות בעניני משיח, אבל זה לא מצדיק התעלמות ממצבו של הרבי ומיעוט באמירת תהלים. אני מדבר כבן שכואב את ייסורי אביו.
הנה דוקא בתקופה האחרונה רואים שהרבי יוצא פעמיים ביום. הרבי פועל כל מה שביכולתו, ואף אנו צריכים וחייבים לצעוק, וכשצועקים פועלים.
דאס וואס דער רבי קאכט זעך אין דעם דארף מען קאכען אויך
נקודה שניה, והיא העיקר: אינני מאלה שמדברים דברים מתובלים על פי שכל. אני נמצא בליובאוויטש משנת תרצ"ז. אז הרבי הריי"צ כתב אלי בתור מנהל "איגוד התמימים", שעניני הוא לעבוד רק במעשה. ברצוני לספר לכם סיפור שאירע בהיותי בתל אביב והשפיע עלי מאוד.
סיפר לי הרה"ח ר' שאול בער זיסלין מקרעמנצוג שבשנים הראשונות לנשיאות הרבי נ"ע, הוא ישב בין חסידים גדולים שחקרו איזה חסידות צריכים ללמוד. האחד צידד ב"אמרי בינה", השני - בחסידות של הצ"צ וכך פלפלו וחקרו מה חשוב יותר. בין המסובים ישב החסיד ר' אשר שו"ב. הוא לא היה מהמשכילים הגדולים, אלא מסור ונתון לביתו של הרבי. הוא היה יהודי פשוט ואמר: אינני מבין על מה הוויכוח. במה שהרבי קאכט זעך בזה צריכים אנו ללמוד!
ולעניננו; אינני רוצה להכנס ל"השכלות". אולי כולם צודקים ואולי לא. לי נוגע ענין המעשה. ובכן, הרבי יוצא אל הקהל פעמיים ביום, ויציאתו היא בעיקר בשביל לעודד את שירת "יחי".
ואם כן, מה שוות כל החקירות כשאני רואה בעיני מה שהרבי מעודד? וכפי שהרמב"ם אומר שמה שמאמינים בתורה העיקר מה שראינו במ"ת, ומה אפשר להגדיר כראייה יותר ממה שאנו רואים את הרבי יוצא ומעודד פעמיים ביום?
באים וחוקרים האם הכוונה כזאת או אחרת. ייתכן שע"פ שכל יש חישובים אחרים, אך כשהרבי יוצא ומראה - מה צריך יותר מזה.
וכאן בשביל כבוד מדומה שברו הכל. העמידו צלם דוקא בהיכל. יש שחוששים שזה יזיק לליובאוויטש. - בדברים גשמיים, כניתוחים, קניית מניות וכו', סומכים על הרבי, וכאן שהרבי אומר ומורה לנו: "גיי און טו" פעמיים ביום, זה לא מספיק להם.
אני הייתי תמיד שייך רק למעשה, והרבי רוצה שנפעל במס"נ. אלא שכמובן צריכים לדבר אודות אופן הפעולה - איך ומה.
נסיים באמרה החסידית "דאס וואס דער רבי קאכט זעך - אין דעם דארף מען קאכען אויך".
לאחמ"כ דיבר הרב משה סלונים, ולהלן נקודת דבריו:
אצל חסידים ישנו ווארט ידוע - "נישט פארקריכן פון די נקודה" [=לא לסגת מהנקודה]. ישנה נקודה שאיתה חיים ואיתה צריך חסיד לחיות, ולפעמים יכולים להתרחק ממנה, וזו היתה הברכה מחסיד לחסיד - שלא נתרחק מהנקודה. ובעניננו: התאספנו בענין כ"ח ניסן שעברו שנתיים שבהם היו הרבה ענינים ובירורים, ועלינו לראות מה הנקודה של כל זה.
במדרש הידוע אודות המלך שבא לעיר, וכל אחד אמר אנא נסיב דוכסין, איפרכין וכו', והיה שם פיקח אחד שאמר "אנא נסיב מלכא". זו הנקודה. וכמשל הידוע על א' שביקר בארמון והתפעל שעות ארוכות מכל היופי וההדר, וכו', אבל אל המלך הוא לא הגיע. וע"ז נאמר שצ"ל לא רק "יעלה בהר ה'" אלא גם יקום במקום קדשו". כשנעיין באותיות הרב בשיחה הידועה דכ"ז ניסן, נמצא שהרבי אומר שם נקודה אחת - "עשו כל אשר ביכלתכם". הרבי אף דיבר על הצורך באורות דתוהו אלא שזה בהגבלה דכלים דתיקון. לאחר שיחה זו היו כו"כ שיחות שכשמסתכלים בהם זה מבהיל על הרעיון, אך הציר המרכזי התחיל מכ"ח ניסן, עם הנקודה של משיח, וחסידים צריכים להאחז בנקודה, נישט פארקריכן בענין רבי.
אצל רבי יש הרבה ענינים: הוא עושה 'מופתים', מברך וכו', אך העיקר הוא שרבי בעצם הוא למעלה מטבע ולא שייך לטעות, וכפי שהרבי אומר בשיחות תש"י שהרבי אינו נתון (אונטער געווארפן) לשליטת הטבע. הרבי עושה הכל כמקודם, וקשור לחסידים.
ידוע הסיפור שחסיד אחד הגיע לאדמו"ר האמצעי והתאונן בפניו ו'גילה' לרבי על החטאים והעוונות שלו. הרבי הפשיל את שרוולו, גילה את ידו ואמר: "צפד עורי וכו'" והכל בשבילך. החסיד אפילו לא שיער שהרבי יודע, והנה, לא רק שהרבי יודע אלא שזה פועל עליו. בסיפור זה בא הרבי ביוד שב"ט תשי"א והסביר לנו מה זה רבי - רבי יודע הכל.
גם עתה כך הוא המצב. ולכן, כשהרבי יושב מול הקהל ואומר "נו", ולצערנו יש כאלו שמעלים כל מיני מחשבות משונות בענין, אבל לנו ברור שרבי אינו שייך לטעות ושכחה וגם "נו" של הרבי פועל מופתים.
עלינו לזכור שהרבי נשאר רבי וביתר שאת וביתר עוז, והוא הרבי שלנו לאורך ימים ושנים טובות, וכן - שהסיבה לכל הענין היא הענין של עשו כל אשר ביכלתכם, ולכן בחשבון הנפש ובקשעהמ"ט צריך להתבונן מה לעשות.
לצערנו יש תמיד כאלו המקלקלים ומפריעים, וכמעשה הידוע על האריז"ל ותלמידיו שכמה דקות לפני כניסת השבת אמר להם "בואו לקבל פני משיח בירושלים", וענו לו שישאלו אצל נשותיהם, ושאלה זו עיכבה את בוא המשיח אז. ולכאורה הדבר תמוה: האם בהסכמתם היו חוסכים את כל הצרות שלאחר מזה - גזירות ת"ח ות"ט וכו'? אלא הענין הוא: ברגע שהרבי אומר משהו ולחסידים יש "אוועקלייג" זה מביא הכל.
והיום - כשאנו אוחזים ב'קלימקע' - זה הזמן להתגלות המשיח נאו.
לאחמ"כ דיבר הרב שמואל שי' בוטמאן שהעלה הצעות מעשיות בקשר לפעולות בעניני משיח. הוא עורר על כך שכל אחד ואחד צריך לפעול, ולא לסמוך על אירגון כל שהוא, שהרי בשונה משאר הענינים - מבצע זה הרבי לא הטיל על שום אירגון ומוסד כל שהוא.
אחת ההצעות המעשיות היתה: ללמוד מעת לעת מחר בלילה משך כל היממה בעניני משיח וגאולה.
לאחמ"כ דיבר הרב יהודה קעלער ופלפל ברמב"ם, ואחר כך צפה הקהל בסרט ווידאו מהשיחה הידועה. בסיום הערב התיישב הקהל להתוועדות חסידית.
