כ"ז שבט תשמ"ב

ש"ק מברכים החודש אדר פר' משפטים-שקלים

הגיע מביתו 7:15 ירד לתהילים 8:30. ישב [כרגיל]. ירד לשחרית ב10:30. במוסף הורה לנגן "הוא אלוקינו" ובאמצע שהש"ץ ניגן, הורה בידו הק' לנגן בחוזק. בחזרת הש"ץ התיישב ונעמד ב"מודים".

התוועדות 5:10-1:30 אד"ש דיבר ע"כ שהשבת מברכים החודש אדר שיהי' ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב - טוב לשמים וטוב לבריות וכן השבת הוא פרשת "שקלים" שנותנים מחצית השקל [חצי לה' וחצי לכם] ובזמננו ביהמ"ק הוא ביהכ"נ "תפילות במקום קרבנות תקנום", ובביהמ"ד, וצריכים לתת עבורם צדקה שבזה נעשה הענין של נתינת מחצית השקל לביהמ"ק שבדורנו. ודיבר שכפי שאדם מחליט כך נותנים לו שיצליח לעשות ואפי' למעלה ממדידה והגבלה ודיבר ההוראה שמהתהילים של היום שהוא הט"ו "שיר המעלות". דהיינו שצ"ל השמחה במעלות בדרגות בקודש, וכן השמחה כשמשפיעים על הזולת שאז פועלים עליו כראוי. ובסיום הזכיר על ר"י שאמר שאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו ולכאורה הרי למד תורה והי' בדרגות הגבוהות וכו' וכפי שישנם כבר בשיחות באריכות התי' וידוע שהענין נמשך מלמעלה א"כ בשביל מה הי' צריך לבכות אלא שהבכי' עצמה היא זאת הפועלת שימשיכו לו מלמעלה. ואמר הרבי שכך הוא בנשיא דורינו שהרי הוא לוקח אותנו איתו. ולכן צריך לשמוח ועכ"ז צ"ל ענין הבכי' ... דהיינו בכי' של שמחה כי הרי יודע שהולך עם נשיא דורנו כי הוא רגל של נשיא דורנו.

ברש"י דיבר הרבי על פסוק ד' וז' בפרק כ"ד וכשהסביר עשה תנועות בידו הק' ובאצבע בוהן מתחת השולחן וכן ג"כ מעט מעל השולחן [לא כפי תמיד שידיו תחת המפה שיורדת בקצה השולחן] באמצע ניגש הרש"ג עם בקבוק משקה ודיבר עם אד"ש, אד"ש מזג מכוסו לבקבוק וערב ואח"כ נתן לו לומר לחיים לעוד א' [ב'] שהרש"ג קרא לו. במשך ההתוועדות כששרו אד"ש רק נענע מעט בראשו, לבסוף הורה שיכריזו בנוגע ל"מלוה מלכה" של הגמ"ח "שומרי שבת", נעמד ר' שמעון גאלדמאן (מזכיר הגמ"ח) ואד"ש הורה לו בידו הק' שיבוא ויעלה על השולחן הוא הגיע על השולחן ממול שולחן אד"ש ואמר לו אד"ש שיעלה מלפנים וידבר כמו "מגיד משרים" [שכולם יראו אותו וידבר לכולם (על הבימה)] הוא סיפר סיפור על יהודי א' שגר בדוקשיץ ובניו נסעו לאמריקה והיו שולחים לו כסף, את הכסף הי' מחלק למשפחות נזקקות והתנה איתם שכשיצטרך כסף יוכל לקחת מהם מעט כסף, אמנם כשהי' בא אליהם הם היו צוחקים ממנו וכיו"ב וכמעט שלא היו נותנים לו כלל כסף, כך שבקושי הי' לו לחם לאכול הוא ניגש להרב ר' יונתן ג. וסיפר לו את כל הסיפור אמר לו ר' יונתן שמיד שמקבל את הכסף מבניו ישאיר לעצמו מעט כסף כמה שצריך והשאר יחלק וכן עי"ז לא יצטרך לעבור על הלאו, "לא תהי' עליו כנושא", וענה היהודי הנ"ל: מוטב דלדיינא [עדיף שיענישו אותי ע"ז שאהי' כנושא] והעיקר לעשות ליהודי טובה.

[* שמעתי שפעם א' שאלו את אד"ש מדוע מגיע מאוחר מהאוהל ומתפללים לאחרי זמן מנחה וענה אד"ש: זמן מנחה זהו הידור, ולעשות ליהודי טובה [לבקש עליו באוהל שיוושע] זהו חיוב.

במלוה מלכה הנ"ל של הגמ"ח סיפר בנו של ר' יוחנן גורדון ע"ה (ש.ב.) כשאדמו"ר הריי"ץ שלחו להיות רב נתן לו הדרכה ואמר לו כיצד להתנהג עם הקהל, והביא לו משל [מ"השויץ באד"] מהחדר אדים [שיש במקווה] שיש שם מדריגות ובכל מדריגה זה נעשה יותר חם ובמדרגה הכי חמה אזי נותנים מכות יותר חזקות [לבריאות] משא"כ אם יתנו לבנ"א מכות מחוץ לחדר אדים הרי הוא יצעק וכו' וכו'. כך ג"כ צריכים לחמם ולהגביה מדריגה אחרי מדריגה [אונווארעמן און דער אויבן] את היהודים ולאחרי שהם כבר יתחממו ויתעלו אז כבר יוכלו ג"כ להכותם ועוד יבקשו שיתנו להם עוד.[כנראה זה בנוגע שבתחילה צריכים להתנהג בהשפעת כל טוב וכו' ולאחרי זה בתקיפות של רבנות ע"ד משרע"ה הכה את סיחון ועוג ואח"כ הוכיח את בנ"י (דברים א' ד' .הכותב]. ואח"כ הלך לאחוריו ואד"ש חייך ואמר שאת העיקר שכח בנוגע למלווה מלכה... ואח"כ הכריז וכשגמר נתן לו אד"ש בקבוק משקה אח"כ התחיל אד"ש "והריקותי לכם ברכה" [ומחה כפיים] וכן התחיל "ווי וואנט משיח נאו" ומחה כפים בחוזק ומהר. התחיל לנגן "ניעט ניעט" ובידו הק' הורה להגברת השירה. אח"כ תפילת מנחה עלה לתורה. בחזרת הש"ץ התיישב והחזיק הסידור ביד אחרי התפילה התחיל "ווי וואנט משיח נאו" ובידו הק' הורה להגברת השירה יצא למעריב 6:20, הבדלה, אח"כ נסע לביתו שרו "ווי וואנט" והורה להגברת השירה.